ח_א§בן סורר ומורה מאימתי הוא נעשה בן סורר ומורה? משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן התחתון, אבל לא העליון, אלא שדיברו חכמים בלשון נקייה. שנאמר (דברים כי תצא כא יח) "כי יהיה לאיש בן". ח_ב§בן ולא בת,
📖 באר משה — דף מא עמוד א
תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין דף מ"א
נתחיל מהשורה השלישית. אומרת הגמרא "דלמא", כלומר מעשה. רבי אלעזר, רבי יהושע ורבן גמליאל סלקו לרומי, הגיעו לרומי, עלון לחד אתר ואשכחון מינוקיא עבדין גבשושין, ראו שהתינוקות עושים שני גבעות. ואמר, כלומר אחד אמר לשני, הכין בני ארעא דישראל עבדין, ככה בני ישראל עשו. ואמרי ההן תרומה וההן מעשר - שני הגבעות האלה, אחת מהן זו התרומה ואחת מהן זה המעשר. אמרין מסתברא דאית הכא יהודאין - יש פה כנראה יהודים.
עלון לחד אתר ואקבלון בחד. כד יתבון למיכל והוה כל תבשיל דהוה עליל קומיהון, אי לא הוון מעלין ליה בחד קיטון לא הוה מייתו ליה קומיהון. כל מאכל שהיו מביאים להם, קודם היו מכניסים את זה לאיזה חדר קטן, ואחר כך היו מביאים את זה. וחשין דילמא דאינון אכלין זבחי מתים - כלומר חששו שאולי שם יש עבודה זרה, שלפני שמביאים להם את האוכל, מביאים אותו כקורבן לעבודה זרה.
אמרין ליה: מה עיסקך דכל תבשיל דאת מייתי קומנין, אין לי את מעיל להן קיטונה לית את מייתי לון קומינן? - למה כל אוכל שאתה מביא לנו, אתה לא מביא לנו את זה לפני שאתה מכניס את זה קודם לחדר הקטן הזה? אמר לון: חד אבא גבר סב אית לי - יש לי אבא שהוא זקן, וגזר על נפשיה דלא נפק מן הדא קיטונא כלום עד דייחמי לחכמי ישראל - הוא גזר על עצמו נדר שהוא לא יצא מהחדר הזה עד שיראה את חכמי ישראל.
אמרין ליה: עול ואמור ליה: פוק הכא לגביהון דאינון הכא - תיכנס ותאמר לו, בוא לכאן אליהם, שהם כאן. ונפק לגבון - הזקן יצא אליהם. אמרין ליה: מה עיסקך? - מה הסיפור? אמר לון: צלון על ברי דלא מוליד - הבן שלי אין לו ילדים. אמר רבי אלעזר לרבי יהושע בן חנניה: חמי מה דאת - תראה מה אתה יכול לעשות.
אמר לון: אייתון לי זרע דכיתון - תביאו לי זרע פשתן, ואייתון ליה זרע דכיתון. איתחמי זרע ליה על גבי טבלה - נראה כאילו זרע אותו על גבי טבלה. איתחמי מרבץ ליה - כאילו משקה את הזרעים. איתחמי דסלק - כאילו הפשתן גדל. איתחמי מיתלש בה - כאילו הוא תולש את הפשתן שגדל, עד דאסק חדא איתא בקלעיתא דשערה - עד שתוך כדי כך תפס אישה אחת בשערות שלה.
אמר לה: שרוי מה דעבדתין - תשחררי את הכישוף שעשית לו. אמרה ליה: לי נא שרייה - אני לא מוכנה לשחרר. אמר לה: כן אנא מפרסם ליך - אני אפרסם לכולם שאת מכשפה. אמרה לי: לי נא יכלה - היא ענתה שאינה יכולה, מסלקין בימא - שהכישוף מוטל בים.
וגזר רבי יהושע על שריא דימא ופלטון - גזר על שר הים ופלט את הכישוף. וצלון עלוי וזכה למיקמה לרבי יודה בן בתירה - התפללו עליו וזכה שיוולד ממנו רבי יהודה בן בתירה. אמרו אילו לא עלינו לכאן אלא להעמיד הצדיק הזה, דיינו.
אמר רבי יהושע בן חנניה: יכיל אנא נסיב קריין ואבטיחין ועביד לון איילין טבין, עבידין איילין וטבין - אני יכול לקחת דלעת ואבטיחים ולעשות מהם צבאים טובים, ואותם צבאים בעצמם יולידו כמותם.
אמר רבי ינאי: מהלך הוינא בהדא איסרטא דציפורי - הלכתי ברחוב הראשי של ציפורי, וחזית חד נסיב וזרק ליה לרומא - וראיתי אחד מהמינים שלקח צרור וזרק אותו לגובה השמיים, והוה נחת ומתעביד עגל - וירד ונהיה עגל.
ולא כן אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זימרא: אם מתכנסין הן כל באי העולם, אינן יכולין לבראות יתוש אחד ולזרוק בו נשמה! אז אומרת הגמרא: נימר: לא נסבה הוא מינייא חד צרור וזרקיה לרומא ונחת ואיתעביד חד עגל, אלא לסריה קרא וגנב ליה עגל מן בקורתא ואייתי ליה - כלומר, בעצם כשהוא זרק את האבן לשמיים, קרא לאחד מהשדים, וזה הלך וגנב עגל מהעדר והביא לו, וכולם ראו כאילו שהוא ברא את העגל.
אמר רבי חיננא בי רבי חנניה: מטייל הוינא באילין גופתא דציפורין - הייתי מטייל בשוק של ציפורי, וחמית חד נסב חדא גולגלא וזרקה לרומא - וראיתי אחד שלקח גולגולת וזרק אותה לגובה השמיים, והוא נחתא ומתעבדא עגל - וירדה ונהייתה עגל. אתית ואמרת לאבא אמר לי: אין אכלת מינה - מעשה הוא, ואי לא - אחיזת עינים הוא.
אמר רבי יהושע בן חנניה: שלש מאות פרשיות היה רבי אליעזר דורש בפרשת מכשפה, ומכולם לא שמעתי אלא שני דברים: שנים לוקטין קישואין - אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב. העושה מעשה חייב, והאוחז את העינים פטור.
אמר רבי דרוסא: תשע מאות פרשיות היו - שלש מאות לחיוב, שלש מאות לפטור, ושלש מאות לחיוב שהוא פטור. הכל בעניין כל מיני כשפים.
ח_ג§בן ולא איש. הקטן פטור שלא בא לכלל המצות. גמ':רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°, רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° ורבי יוסי בן חנינהרבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא°אמרו בשם רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: כתיב (שמות משפטים כא יד) "וכי יזיד איש על רעהו להורגו בערמה". מאימתי הוא נעשה איש? משיזיד שיתבשל הזרע כנזיד. מאימתי הוא מזיד? ח_ד§משתתפשט הכף מקום תפוח מעל אותו מקום משל בשל הזרע מבפנים, השחירה הקדירה מבחוץ. אמר רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: תנא רבי שילא בר בינא°כתיב (דברים כי תצא כא יח) "כי יהיה לאיש בן" ולא שיהא הבן אב. מכיון שהוא ראוי לבוא על אשה ולעברה, היי די ליה כבר נקרא אב ולא בן. ואמרה התורה בן ולא אב. ואתייא כיי דאמר רבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי בשם רבי שבתירבי שבתי אמורא א״ירבי שבתי°: כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ח_ה§ששה חדשים בלבד. אמר רבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי: כל אילין מילייא שנאמרו בבן סורר ומורה לא מסתברין, דאאלא חילופיהן תני. תדע לך שהוא כן: מי היה בדין שיהא חייב הבן או הבת? הוי אומר הבת שאין דרכה בכך, ופטרה התורה את הבת וחייבה את הבן. מי היה בדין שיהא חייב קטן או גדול? הוי אומר גדול, פטרה התורה את הגדול וחייבה את הקטן. מי היה בדין שיהא חייב הגונב משל אחרים או הגונב משל אביו ואמו? הוי אומר הגונב משל אחרים, פטרה התורה הגונב משל אחרים וחייבה הגונב משל אביו ואמו. ללמדך שכולן אינן אלא בגזירת מלך.
מתני': בן סורר ומורה, מאימתי הוא נעשה בן סורר ומורה? משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן התחתון, אבל לא העליון, אלא שדיברו חכמים בלשון נקיי. שנאמר כי יהיה לאיש בן - בן ולא בת, בן ולא איש. הקטן פטור שלא בא לכלל המצות.
גמ': רבי זעירא, רבי אבהו ורבי יוסי בן חנינה בשם רבי שמעון בן לקיש: כתיב וכי יזיד איש על רעהו להורגו בערמה. מאימתי הוא נעשה איש? משיזיד - כמו שיתבשל הזרע כמו נזיד. מאימתי הוא מזיד? משתתפשט הכף משל בשל הזרע מבפנים, השחירה הקדירה מבחוץ - כמו שקדירה שמבשלים בה נזיד משחירה מבחוץ תוך כדי שמתחמם, כך כשהזרע מתבשל מבפנים, השערות גדלות, וכביכול "השחירה הקדירה מבחוץ".
אמר רבי זעירא: תנא רבי שילא בר בינא: כי יהיה לאיש בן - לא שיהא הבן אב. מכיוון שהוא ראוי לבוא על אשה ולעברה, היה די לו "אב" ולא "בן", ואמרה התורה בן ולא אב.
ואתייא כדמר רבי יסא בשם רבי שבתי: כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ששה חדשים בלבד. אמר רבי יסא: כל אילין מילייא לא מסתברין - כלומר אף אחד מהם לא לפי ההיגיון, אלא דווקא ההפך מהם יותר הגיוני. דלא חילופין תני. תדע לך שהוא כן: מי היה בדין שיהא חייב הבן או הבת? הוי אומר הבת, ופטרה התורה את הבת וחייבה את הבן. מי היה בדין שיהא חייב קטן או גדול? הוי אומר גדול, פטרה התורה את הגדול וחייבה את הקטן. מי היה בדין שיהא חייב הגונב משל אחרים או הגונב משל אביו ואמו? הוי אומר הגונב משל אחרים, פטרה התורה הגונב משל אחרים וחייבה הגונב משל אביו ואמו. ללמדך שכולן אינן אלא בגזירת מלך.
מתני': מאימתי הוא חייב? משיאכל טרטימר בשר וישתה חצי לוג יין באיטלקי. רבי יוסי אומר: מנה בשר ולוג יין. אכל בחבורת מצוה, בעיבור החדש, אכל מעשר שני בירושלם, אכל נבילות וטריפות ושקצים ורמשים, אכל דבר שהוא מצוה ודבר שהוא עבירה, אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקה ולא שתה יין - אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין, שנאמר זולל וסובא. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו.
גמ': אמר רבי יוסי: טרטימר חצי ליטרא הוא. אינו חייב עד שיאכלנו מהובהב - כלומר חצי בשל. אכלו חי - כלב הוא, אכלו מבושל - בר נש הוא, בכל מקרה הוא פטור.
אכלו הסוקים מהו - כלומר אכל צלי מדי. גידים הרכים מה הן? האם אם אכל לא בשר אלא גידים ועורקים, מה הדין? רבי יוחנן אמר: נימנין עליהן - זה כמו בשר. רבי שמעון בן לקיש אמר: אין נימנין עליהן. רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, דתנינן תמן: אילו שעורותיהן כבשרן.
אמר רבי יוחנן: עור זה לא שנו אלא לאיסור ולטומאה, הא ללקות לא. כלומר לא לוקים על אכילתו כיוון שסופו להקשות. רבי שמעון בן לקיש אמר: משנה תמימה שנה רבי בין לאיסור - בין לטומאה, בין ללקות, הרי הוא כבשר.
מחלפה שיטתי דרבי יוחנן: תמן הוא עבד לה בשר וכא בשר - שהרי בעניין פסח הוא עבד לה כבשר לגמרי, שהוא אומר שנמנים עליו למרות שלא כל אדם אוכל אותם, ואילו כאן, לגבי עור הרך, הוא אומר שאף שיש אוכלים אותו אינו כבשר. אמר רבי יהודה בר פזי: שנייא היא תמן להקשות כל שכן.
מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש: ומה תמן שסופו להקשות הוא עבד לה בשר, כאן שאין סופו להקשות כל שכן.
אמר רבי אבהו: טעמא דרבי שמעון בן לקיש - אכלו את הבשר - לא גידים.
תנן: אכל בחבורת מצוה, אכל בעיבור, אכל מעשר שני בירושלם - אינו נעשה בן סורר ומורה. מאי טעמא? דכתיב ויסרו אותו ואיננו שומע - לא שומע בקולם, יצא זה ששומע בקול שמיים, שאם הוא אוכל בחבורת מצווה וכדומה, הרי הוא שומע בקול הקדוש ברוך הוא.
אמר רבי יוחנן: אם הזכירוהו לבולי, כלומר אם יזכירו אצל העשירים, "יהא ירדן בגבולך" - שיבוא עד הירדן, שגם על זה לא יוצא מהארץ, אבל דיבר עד הירדן. אמר רבי יוחנן: קובלין לרשות להיפטר מבולי - שמותר לפנות לרשות, שהיא לא פועלת מדין תורה, כדי להיפטר מן המס.
אמר רבי יוחנן: לווין בריבית מדרבנן לחבורת מצווה, לקידוש החודש. רבי יוחנן היה מקדים לבוא לבית הכנסת, והיה מלקט את הפירורים שנשארו לאחר סעודת קידוש החודש ואוכלם, ואמר: יהא חלקי מאלה שקידשו את החודש בערב.
עוד תנן: אכל נבלות וטרפות, שקצים ורמשים וכו' - אינו נחשב בן סורר ומורה. מאי טעמא? דכתיב ויסרו אותו ואיננו שומע - יצא זה שאפילו בקול שמיים אינו שומע, שהרי אם הוא אוכל נבלות וטריפות ושקצים ורמשים, גם בקול הקדוש ברוך הוא הוא לא שומע, לכן אינו נעשה בן סורר ומורה.
בקולם". יצא זה שהוא שומע בקול אביו שבשמים. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: אם הזכירוך לבולי עשירים ואתה יראיהיהיהאהירדן בעל גבולך אבל לא יצא מגבולות הארץ. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: קובלין לרשות להיפטר מבולי. אמררבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: לוויןלויין בריבית יש אומרים דווקא ריבית דרבנן לחבורת מצוה ולקידוש החודשהחדש. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא בצפרא הוה עלילנחת לכנישתא בבקר היה הולך לבית הכנסת שבו קדשו את החודש בצפראוהוהומלקטמלקט פירורין ואכילואכל ואמר: "יהא חולקי עם אילין דאכלין מאן דקדש ירחא הכא רומשיתרומשות בערב בסעודת קידוש החדש". תנן: אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים וכו'. מאי טעמא? דכתיב: "ויסרו אותו ולא ישמע בקולם". יצא זה שאפילו ח_יב§בקול אביו שבשמים אינו שומע.
ח_יג§גנב משל אביו ואכל ברשות אביו, משל אחרים ואכל ברשות אחרים, משל אחרים ואכל ברשות אביו - אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים. °רבי יוסי בי רבי יהודהרבי יוסי בר' יהודה תנא · דור ה׳רבי יוסי בר' יהודהר ר אומר: עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו. גמ':בן סורר ומורה אינו נהרג עד שיגנוב וילקו אותו ויגנוב פעם שניה. אזהרה לגניבה הראשונה מניין דכתיב (שמות יתרו כ יג) ח_יד§"לא תגנוב"? אזהרה לגניבה שנייה מניין דכתיב (ויקרא קדושים יט יא) "לא תגנובו"? "לא תגנובו" אפילוח_טו§על מנת למקט להרגיז, "לא תגנובו" אפילוח_טז§על מנת לשלם תשלומי כפל או על מנת לשלם תשלומי ארבעה וחמשה שרוצה לעשות טובה לחברו העני. °בן בג בגבן בג בג הזוגותבן בג בג אומר: "לא תגנוב את שלך מאחר" הגנבשגנבממך שלא תראה גונב. רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° ורבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמרו בשם רב הושעיהרב אושעיא אמורארב אושעיא°: אינו חייב עד שיגנוב מעות. אמררבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בשם רבי הושעיה°: אינו חייב ח_יז§עד שיזלזל מעות. מהו שיזלזל מעות? מה אנן קיימין? אם בהו דאמר: "הא לך חמשה והב לי בשר בתלתא" - שטיא הוא. "הא לך תלתא והב לי תלתא שטיא הוא הא לך תלתא והב לי חמשה והב לי בשר בחמשה - בר נש" הוא. אלא כי אנן קיימין בההו דאמר: "הא לך חמשהתלתא והב לי חמשה" שכיוון שמוצא מי שיוזיל עבורו יחזור ויגנוב. הי דינו גנב והי דינו גזלן? אמר רבי הילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא: גנב אפילו בפני עדים אם זה לא בפני הבעלים זה גנב, גנב בפני הבעלים זה גזלן. רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בעי: מעתה אפילו נתכוון לגזילה ולבעליה גנב את החפץ בפני הבעלים ואת הבעלים עצמו, אין זה גוזלן שהרי התורה אמרה גונב איש ומכרו? והי דינו גוזלןגזלן? עדעל דעתיה דרבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°אמררבי שמואל בר סוסרטארבי שמואל בר סוסרטא אמורא א״י · דור ג׳רבי שמואל בר סוסרטא° בשם רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°: עד שיגזלנו בפני עשרה בני אדם.
📖 באר משה — דף מב עמוד א
גנב משל אביו ואכל ברשות אביו, גנב משל אחרים ואכל ברשות אחרים, משל אחרים ואכל ברשות אביו - אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים. רבי יוסי בי רבי יהודה אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו. צריך לגנוב משל שניהם.
אומרת הגמרא, בן סורר ומורה אינו נהרג עד שיגנוב וילקו אותו פעם ראשונה, ויגנוב פעם שנייה, ורק אז נעשה בן סורר ומורה. שואלת הגמרא: אזהרה לגניבה הראשונה מניין? "לא תגנוב". אזהרה לגניבה שנייה מניין? "לא תגנובו". אתה אומר "לא תגנובו" על מנת למקט, כלומר אפילו הוא גונב הוא מתכוון להחזיר את זה רק כדי להרגיז. "לא תגנובו" על מנת לשלם תשלומי כפל או על מנת לשלם תשלומי ארבעה וחמשה. אם הוא רוצה לעשות טובה לחבר שלו, אז הוא גוזל ממנו כדי שישימו אחרי זה ארבעה וחמישה, גם אסור.
בן בג בג אומר: "לא תגנוב את שלך מאחר", שלא תראה גונב. אדם שגונב, אפילו אם הוא גונב דבר שלו, זה משפיע על הנפש שלו, ואחרי זה הוא הופך להיות גנב, ופעם הבאה שהוא יגנוב יהיה לו יותר קל. אז לכן אסור לגנוב אפילו דבר שלך - שיקח את זה בפרהסיה שכולם רואים, אבל לא שיגנוב.
רבי אבא ורבי יוחנן בשם רב הושעיה: אינו חייב עד שיגנוב מעות. כלומר, הבן סורר ומורה לא נעשה עד שיגנוב מעות. רבי זעירה בשם רבי הושעיה: אינו חייב עד שיזלזל מעות. שואל מהו שיזלזל מעות? מה אנן קיימין? אם אמר "הא לך חמישה והב לי תלתא" - כלומר, אם הילד הזה אומר לו קח חמישה דינרים ותן לי בשר בשלושה דינרים - שטיא הוא - אז זה שוטה, אדם כזה לא ישפטו אותו כי הוא שוטה. אבל אם אמר "הא לך חמשה - בר נש הוא" - אם אמר קח חמישה ותן לי בשר בחמישה, אז זה בר נש רגיל. אלא כי נן קיימין בה ו ד מר: הא לך והב לי חמשה. כלומר, כיוון שהוא מוצא מי שמוכר לו בשר בזול כל כך, אז הוא יחזור ויגנוב.
שואלת הגמרא הי דינו גנב והי דינו גזלן? מה ההבדל בין גנב לגזלן? אמר רבי הילא: גנב בפני עדים גנב, גנב בפני הבעלים גזלן. רבי זעירה בעי: אפילו נתכוון לגזילה ולבעליה, אין זה גזלן? כלומר גנב גם את החפץ בפני הבעלים וגם את הבעלים עצמם, גם זה לא נקרא גזלן. כי הרי התורה משתמשת במילה גניבה על אדם שגונב אדם, גונב את הבעלים. אם כן מה נקרא גזלן? רבי שמואל בר סוסרטא בשם רבי אבהו: עד שיגזלנו בפני עשרה בני אדם. כלומר בפרהסיה גמורה של עשרה בני אדם, ובעיניהם של כולם, בנין אב שבכולם: "ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו".
פרק קטן הלכה ד. תלמוד המשנה: היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה, אמו רוצה ואביו אינו רוצה - אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהן רוצין. רבי יהודה אומר: אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה.
מתני':ח_כ§היה אחד מהם גידם, או חיגר, או אילם, או סומא, או חרש - אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר (דברים כי תצא כא יט) "ותפשו בו" - ולא גידמים, "והוציאו" - לא חיגרים, "ואמרו" - לא אילמים, בגינובנינו זה - לא סומים, "איננו שומע בקולינו" - ולא חרשים. ח_כא§מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. חזר וקילקל נידון בעשרים ושלשה, ואינו נסקל ח_כב§עד שיהו שם ג' הראשונים, שנאמר (דברים כי תצא כא כ) " עד שיהו שם ג הראשונים שנאמר בנינו זה" - זה הוא שלקה בפניכם. גמ': כשם שאת דורש באביו ובאמו, כך את דורש בזקני בית דין, שנאמר בעגלה ערופה (דברים שופטים כא ב) "ויצאו" - פרט לחיגרים, "ואמרו" - פרט לאילמים, "ידינו לא שפכו" - פרט לגידמים, "ועינינו לא ראו" - פרט לסומין. מגיד הכתוב: כשם שזקני בית דין שלימין בצדק, כך הם צריכין להיות ח_כג§שלימין באיבריהן. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: מהמת אחד מן הראשונים אינו נסקל. ולא מתניתיןהואהיאדתנן: אינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים? אמר רבי הושעיה°: שלא תאמר יעשה דין שני ראשון ויחשב כאילו זו גנבה ראשונה וילקה ואם יגנוב פעם נוספת יעשה בן סורר ומורה וידונוהו למיתה. לפום כן צריך מתניתה.
ח_כד§ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון - פטור. ואם משנגמר דינו ברח ואחר כך הקיף זקן התחתון - חייב. גמ': אמר °רבי יאשיהרבי יאשיה (תנא) תנא · דור ד׳רבי יאשיה (תנא): סח לי זעירה משם אנשי ירושלים - שלשה הן שאם ביקשו למחול מוחלין, ואילו הן: ח_כה§סוטה, ח_כו§ובן סורר ומורה, וזקן ממרא על פי בית דין. סוטה - ולא מתניתא היא דתנן ואלו שאינן שותות וכו', שבעלה אינו רוצה להשקותה? אי ממתניתה הוה סברין מימר הני מילי עד שלא נכתבה המגילה, אתא מימר ואפילולך דאפילו משנכתבה המגילה ובשלא נמחקה המגילה - אבל אם נמחקה המגילה לא בדא ותשתה בעל כרחה. בן סורר ומורה - ולא מתניתין היא דתנן: היה אביו רוצה ואמו אינואינה רוצה, אמו רוצה ואביו אינו רוצה? אי ממתניתה הוה סברין מימר הני מילי עד שלא עמד בדין, אתא מימר לך ואפילו עמד בדין ח_כז§בשלא נגמר דינו - אבל אם נגמר דינו לא בדא. זקן ממרא
📖 באר משה — דף מב עמוד ב
אמר רבי יוחנן שרבי יוסי ברבי יהודה - רבי יהודה חולק על אביו, והוא סובר שגם אם אין אמו ראויה לאביו נעשה בן סורר ומורה. שאם לא כן, זה קשה, כי אם תפסו בקידושין, אתה אומר שהיא ראויה לאביו ותפסו בקידושין, אז הרי מה שיש לאמו לא משל אביו הם? אז למה הוא אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו? הרי כל מה שיש לאישה שייך לבעלה. אמר רבי יוסי בי רבי בון: תיפתר בהו דהוות נסבה דיודין ועבדת וגנב מינהון. כלומר, מדובר שהיא לקחה תכשיטים שלה, דברים שהם רק שלה, ואת זה היא מכרה ועשתה בזה סעודה, ומזה הוא גנב.
פרק קטן הלכה ה. אומרת המשנה: היה אחד מהם גידם, או חיגר, או אילם, או סומא, או חרש - אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר "ותפשו בו" - ולא גידמים, "והוציאו" - לא חיגרים, "ואמרו" - לא אילמים, זה - לא סומים - צריכים לראות אותו - "איננו שומע בקולינו" - ולא חרשים. מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. חזר וקילקל נידון בעשרים ושלשה, ואינו נסקל עד שיהו שם ג' הראשונים. אותם דיינים שדנו אותו קודם צריכים להיות בתוך העשרים ושלושה, שנאמר "בנינו זה" - זה הוא שלקה בפניכם.
אמרת הגמרא: כשם שאת דורש באביו ובאמו, כך את דורש בזקני בית דין, שנאמר... פרט לחיגרים, "ואמרו" - פרט לאילמים, "ידינו לא שפכו" - פרט לגידמים, "ועינינו לא ראו" - פרט לסומין. מגיד הכתוב: כשם שזקני בית דין שלימין בצדק, כך הם צריכין להיות שלימין באיבריהן.
אמר רבי יוחנן: אחד מן הראשונים אינו נסקל. שואל, מה החידוש פה, ולא מתני: אינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים? אמר רבי הושעיה: שלא תאמר יעשה דין שני ראשון. כלומר, אם אחד מאותם דיינים שדן אותו מת, אז פעם השנייה שהוא גנב - נגיד זו הגניבה הראשונה - אז פה עכשיו הוא ילקה ובגניבה הבאה יהיה בן סורר ומורה. לפום כן צריך מתניתה - שאין דבר כזה, כלומר אם אחד מהראשונים מת יותר לא נעשה בן סורר ומורה.
פרק קטן הלכה ו. אומרת המשנה: ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון - פטור. ואם משנגמר דינו ברח ואחר כך הקיף זקן התחתון - חייב.
אמר רבי יאשיה: סח לי זעירה משם אנשי ירושלים - שלשה הן שאם ביקשו למחול מוחלין, ואילו הן: סוטה, ובן סורר ומורה, וזקן ממרא על פי בית דין. סוטה, ולא מתניתא היא - שבעלה אינו רוצה להשקותה? סברי מימר עד שלא נכתבה המגילה. שואלת הגמרא מה החידוש, שבעצם הבעל יכול למחול אפילו במי שנכתבה המגילה, אבל דווקא בשלא נמחקה המגילה - אבל אם נמחקה המגילה לא בדא, וחייבת לשלול בעל כורחה.
בן סורר ומורה, ולא מתני היא: היה אביו רוצה ואמו רוצה, אמו רוצה ואביו אינו רוצה? רואים מכאן שתלוי בהורים, ואם מוחלין זה מחול. סברין מימר עד שלא עמד בדין, אתא מימר לך ואפילו עמד בדין בשלא נגמר דינו - אבל אם נגמר דינו לא בדא.
זקן ממרא - שואלת הגמרא הלי תמר שלא להורגו. כלומר בית דין יכול למחול ולא להרוג את הזקן ממרא, אבל להחזירו לגדולתו לא היו מחזירים אותו למקומו. וכשבאתי אצל רבי יהודה בן בתירא, על שני נציבים הודה לי ועל אחד לא הודה לי. על מה הוא לא הודה לו? על זקן ממרא לא הודה לי, כדי שלא יבואו מחלוקות בישראל.
- הדא דתימר שלא להורגו, אבל להחזירו לא היו מחזירין אותו למקומו. וכשבאתי אצל °רבי יהודה בן בתירהרבי יהודה בן בתירא תנא · דור א׳רבי יהודה בן בתירא לנציבין, על שנים הודה לי ועל אחד לא הודה לי. על זקן ממרא לא הודה לי, כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל. תנן: התם מתו בעליהם עד שלא שתו: °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאיאומרים נוטלות כתובותיהן ולא שותות, °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הללאומרים לא שותות ולא נוטלות כתובותיהן. מה טעמון ד°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאידיכולה היא לאמר: "הבא לי בעלי ואני שותה". מה טעמון ד°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל: הואיל ואין כאן בעל להשקותה, החזירתה התורה לספיקה וספיק לספיק שמא נטמאה וספיקה לחודיהכוודאי ואין לה כתובה. תמן תנינן: הפוגמת כתובתה לא תיפרע אלא בשבועה. תני: הפוגמת שאומרת שקיבלה קצת ח_כח§ולא הפוחתת כתובתה שאומרת שמתחילה התחיב לה פחות ממה שכתוב. כיצד? היתה כתובתה מאתים והיא אומרת מנה - נפרעת שלא בשבועה. מה בין הפוגמת ומה בין הפוחתת? אמר רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא°: פוגמת - בא משא ומתן בנתיים שהרי מודה שנתן לה חלק והוי כמודה במקצת לכן תשבע, פוחתת - לא בא משא ומתן בנתיים שהיא טוענת שלא נתן כלום, ויש לה מיגו שיכלה לטעון שחייב כל מה שכתוב בשטר. רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° בעי: כמה דתימרדאת אמר תמן אם היהועודעדח_כט§אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה, ודכוותה אם היהועדעד אחד מעידה שהואשהיא פחותה לא תיפחתתפרע אלא בשבועה? אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: בשעה שעד אחד מעידה שהיא פרועה אינו מכחיש את השנים החתומים על הכתובה לכן נאמן לחייב שבועה, ובשעה שמעיד שהיאשפחותהפחותהכעד אחד מכחיש את השנים החתומים על השטר ואין עד אחד מכחיש את שנים וכאילו אינו קיים ונפרעת בלא שבועה. תני: ח_ל§והנפרעת שלא בפניו לא תיפרע אלא בשבועה, ונפרעים מאדם שלא בפניו. אמר רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°: תיפתר בשטר שהריבית אוכלת בו ובית דין גובין רבית, תיפתר שערב לו מעובד כוכבים ומזלות. והתניתני: יורש שפגם אביו שטר חוב שהאב אמר לבן קדם מותו שקיבל חלק מהחוב הכתוב בשטר - הבן גובה בלא שבועה. בזה יפה כח הבן מכח האב, שהאבשהבן גובה שלא בשבועה והאב אינו גובה אלא בשבועה. אמר רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת: ונשבע ח_לא§שבועת יורש - שלא יפקדנופיקדנו אבא, ושלא אמר לנו אבא, ושלא מצינו שטר בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרועה. הא אם נמצא הרי זה פרועה. רבי הושעיה° בעי: מתניתא ד°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאידתנן מתו בעליהן עד שלא ישתו: °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות, ו°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הללאומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה דל°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאיכיוון שלא יכולים להשקותה גובה אף כאן כיוון שהיורשים אינם יכולים להשבע גובים בלא שבוע אבל ל°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הללכשם שכיוון שלא יכולה לשתות אינה גובה אף כאן כיוון שהיורשים אינם יכולים להישבע אינם גובים. אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: תמןטעמוןטעמא ד°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאישגובה כתובתה אף שאינה יכולה לשתות שיכולה לטעון: "הבא לי"הביאו בעלי ואני שותה". ברם הכא בדין היה שאפילו אביו לא ישבע אלא תקנה תיקנו בו שישבע. בו תיקנו ובבנו לא תיקנו. מכיון שמת העמדת את בנו על דין תורה. נתחייב אביו שבועה בבית דין כגון שהודה במקצת או שהיה עד אחד ומת - אין בנו גובה. דלאדאי לא כן? מה אנן אמרין ויש אדם מוריש שבועתו לבנו? אמר רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°: הכין איתאמרת - פגם אביו שטרו בבית דין ומתוכבר התחייב שבועהאינואיןבנו גובה. רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב° בעי: בגין דהליך אביו תרתין פסיען לבית דין הוא מפסיד? אילו פגמו חוץ לבית דין, את אמר גובה. מפני שפגמו בבית דין, את אמר אינו גובה?
📖 באר משה — דף מג עמוד א
אנחנו רואים בירושלמי מסכת סנהדרין דף מ"ג, נתחיל מהשורה השנייה. מתניתין: תם מתו בעליהם עד שלא שתו, כמו האנשים שהסוטות - הבעלים מתו לפני שהשקו אותם. בית שמאי אומרים נוטלות כתובותיהן ולא שותות. בית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות. מה טעמן דבית שמאי? יכולה לומר "הבא לי בעלי ואני שותה". מה טעמן דבית הלל? אמרו הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירתה תורה לספיקה, וספיקה כוודאה. כלומר בעצם התורה מחזירה אותה למצב הקודם שלה, שהייתה בספק טמאה, ספק נטמאה וספק לא נטמאה, היא אסורה לבעלה וגם כן אין לה כתובה. כלומר, ברגע שהיא נסתרה אז היא בספק, ובספק התורה עשה אותה כאילו שוודאי זינתה וממילא אין לה כתובה.
מתניתין: תמן תנינן הפוגמת כתובתה לא תיפרע אלא בשבועה. ותני: הפוגמת ולא הפוחתת מכתובתה. פוגמת - זו אחת שאומרת שהיא קיבלה מקצת, ופוחתת - היא אומרת שמראש בכתובה כתוב מחיר שהוא לא נכון, שהוא גבוה ממה שבאמת יש. כתוב אלף, והיא אומרת שהוא חייב להתחייב רק חמש מאות. כיצד? היתה כתובתה מאתים והיא אומרת מנה - נפרעת שלא בשבועה. כלומר בעצם שהכתובה הייתה רק מנה, זה מה שנקרא פוחתת, נפרעת שלא בשבועה. שואלת: מה בין הפוגמת ומה בין הפוחתת? אמר רבי חנינה: פוגמת - בא משא ומתן בנתיים. הרי היא מודה שהיא נתנה חלק, אז מודים מקצת, לכן היא נשבעת. ולא הפוחתת - לא בא משא ומתן בנתיים. הרי היא טוענת שהוא לא נתן לה כלום, אז בעצם הוא חייב לתת כל מה שכתוב בשטר. יש לה פה מיגו - יכולה לטעון שהוא חייב להכל, וממילא כמו שהיתה נאמנת אם היתה אומרת שהוא חייב להכל, כך גם כאן היא נאמנת.
רבי ירמיה בעי: כמה תמן אחד מעידה שהיא פרועה לא תיפרע אלא בשבועה, ודכוותה אחד מעידה פחותה לא אלא בשבועה? אומר, שעד שמעיד שבאמת בכתובה הוא התחייב לחמש מאות למרות שכתוב אלף, האם במקרה כזה גם לא תיפרע בשבועה? אמר רבי יוסי: בשעה שעד אחד מעידה שהיא פרועה אינו מכחיש שנים - שחתומים על הכתובה. הוא אומר באמת הייתה כתובה במחיר של אלף, אלא שהיא פרעה חלק, לכן הוא נאמן לה בשבועה. ובשעה שמעיד מכחיש את שנים - העדים חתומים על אלף, הם אומרים שהייתה כתובה של אלף, אז הוא מכחיש את זה, ובעצם אחד מול שניים זה כלום, לכן בעצם גובה בלא שבועה.
תני: והנפרעת שלא בפניו לא תיפרע אלא בשבועה. שואלת: ונפרעים מאדם שלא בפניו? אמר רבי ירמיה: תיפתר בשטר שהריבית אוכלת בו. כלומר, לא רק הכתובה, מדובר שהיה לו שטר חוב שהריבית אוכלת בו, אז בעצם היא יכולה להיפרע גם בלא שבועה. שואלת אם מבדיל, בכלל גובין ריבית? תיפתר שערב לו מעובד כוכבים - לא מיהודי, אלא מגוי.
תני: יורש שפגם אביו שטר חוב - כלומר האב אמר לבן קודם מותו שהוא קיבל חלק מהחוב, האבא פגם את השטר. הבן גובה בלא שבועה. בזה יפה הבן מכח האב - שהבן הרי גובה שלא בשבועה, והאב אינו גובה אלא בשבועה - עם שטר פגום האב גובה רק בשבועה. אמר רבי אלעזר: ונשבע שבועת יורש - הבן צריך להישבע שבועת יורש. מה זה שבועת יורש? שלא אבא, ושלא אמר לנו אבא, ושלא מצינו שטר בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרועה. הא אם נמצא פרועה - כלומר אם באמת היו מוצאים איזה שטר כזה שכתוב בו שהשטר פרוע, זה שטר פרוע.
רבי הושעיה בעי: מתניתא דבית שמאי - כלומר המשנה שלנו נדחתה על ידי בית שמאי, וכי היא לא הלכה? דתנן: מתו בעליהם עד שלא ישתו. בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות, בית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה. כלומר בית שמאי, כיוון שהם לא יכולים להשקותה אז היא גובה, אז גם כאן כיוון שיורשים לא יכולים להישבע, הם גובים בלא שבועה - זה מתאים לבית שמאי. אבל לפי בית הלל, כמו ששם כיוון שהיא לא יכולה לשתות אינה גובה, כי לא יכולה לשתות, אז גם כאן, כיוון שיורשים לא יכולים להישבע, שלא יגבו. אמר רבי יוסי: דבית שמאי - תמן היא גובה כתובתה למרות שלא יכול להשקותה, לא יכולה לשתות, זה כיוון שיכולה לטעון "בעלי ואני שותה". ברם הכא בדין היה אפילו אביו לא ישבע, אלא תקנה תיקנו בו שישבע. בו תיקנו ובבנו לא תיקנו. מכיוון שמת העמדת את בנו על דין תורה. ואתה שואלת: נתחייב אביו שבועה בבית דין ומת - אין בנו גובה. נניח הוא הודה במקצת או שהיה עד אחד ומת, אז אין בנו גובה. שואלת מהו, כן? מה נן אמרין - יש אדם מוריש שבועתו לבנו? אמר רבי אבא: הכין איתאמרת - זה הכוונה של המשנה. פגם אביו שטרו בבית דין - לא מדובר על מודה במקצת או שעד אחד ומת וכולי, מדובר שאבא אמר בבית דין שהשטר פרוע מקצת, אז הוא התחייב שבועה. אז בזה אין בנו גובה.
רב חסדא בעי: בגין דהליך תרתין פסיען הוא מפסיד? בגלל שאבא הלך לבית דין - מפסיד? אילו פגמו חוץ לבית דין, את מר גובה. מפני שפגמו בבית דין, את מר אינו גובה? בגלל כמה מטרים שהוא הלך עד הבית דין אתה אומר שהבן לא יכול לגבות בכלל?
מתני':
בן סורר ומורה נידון על שם סופו. אמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב. שמיתתן של רשעים הנייה להם והנייה לעולם, ולצדיקים רע להם ורעה לעולם. יין ושינה לרשעים הנייה להן והנייה לעולם, ולצדיקים רע להם ורעה לעולם. פיזור לרשעים הנייה להם והנייה לעולם, ולצדיקים רע להם ורעה לעולם. כינוס לרשעים רע להם ורעה לעולם, ולצדיקים הנייה להן והנייה לעולם. שקט לרשעים רעה להן ורע לעולם, לצדיקים הנייה להן והנייה לעולם. גמ':תנן: בן סורר ומורה נידון על שם סופו. צפה הקדוש ברוך הוא שסוף זה עתיד לגמר ניכסי אביו ואת ניכסי אמו, ויושב לו בפרשת דרכים ומקפח את הבריות והורג את הנפשות, וסופו לשכח את תלמודו. ואמרה תורה: מוטב שימות זכאי ולאואל ימות חייב. שמיתתן של רשעים הנייה להן והנאה לעולם, ולצדיקים רע להן ורע לעולם. יין ושינה לרשעים הנייה להן והנייה לעולם, ולצדיקים רע להם ורע לעולם. אמר רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°: לרשעים ובלבד יין עם רוב שינה אבל יין לבד רע לעולם. אמר רבי יונתןרבי יונתן אמורא א״י · דור א׳רבי יונתןרבי שמואל בר נחמני°: צדיקים ישינים הן קימעא מפני שתהא דעתן מיושבת.
ח_לב§הבא במחתרת נידון על שם סופו. ח_לג§היה בא במחתרת ושבר את החבית - אם יש לו דמים שאסור להרוג אותו חייב, אין לו דמים פטור. גמ': תני °רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע: זה אאחד משלשה מקריות פסוקים שנאמרו בתורה במשל: (שמות משפטים כא יט) "אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו" שודאי הוא הדין אפילו הולך בלי משענת וכי יעלה על הדעת לומר שזה מהלך בשוק וזה נהרג אלא מדובר שהנפגע החלים מאותה מכה ואף על פי שהכביד ומת לאחר מכן פטור. (שמות משפטים כב א) "אם במחתרת ימצא הגנב". (שמות משפטים כב ב) "אם זרחה השמש עליו דמים לו" - וכי עליו לבדו החמה זורחת, והלא על כל באי העולם זורחת החמה? אלא מה זריחת החמה מיוחדת שהוא שלום לכל באי העולם, כך כל זמן שאת יודע שאת שלום ממנו ולא בא אלא על עסקי גנבה בלבד, ואם תעמוד מולו יברח ולא יקום עליך להורגיך בין ביום ובין בלילה - ההורגו נהרג. ואם לא ברור לך כיון שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אם הרגו פטור איכא דתני: פעמים שהוא לגנוב, פעמים שהוא בא להרוג. אמרתכיצדשאםאם בא לגנוב וודאי והרגו - ההורגו נהרג. פעמים שהוא בא אף להרוג נהרגומותר להרגו. מיכן את דן לפיקוח נפש לומר: מה עזשפיכות דמים מיוחדת שהיא מטמאה את הארץ ומחללת את השם ומסלקת את השכינה אף על פי כןודוחיןדוחין בה והורגין את הספק, כל שכן לפיקוח נפש שידחה את הספק. כתיב: "אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים". תני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1°: במחתרת אין לו דמים,
📖 באר משה — דף מג עמוד ב
מתני': בן סורר ומורה נידון על שם סופו. אמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב. שמיתתן של רשעים הנייה להם והנייה לעולם, ולצדיקים רע להם ורעה לעולם. יין ושינה לרשעים הנייה להן והנייה לעולם, ולצדיקים רע להם ורעה לעולם. פיזור לרשעים הנייה להם והנייה לעולם, ולצדיקים רע להם ורעה לעולם. שקט לרשעים רעה להן ורע לעולם, לצדיקים הנייה להן והנייה לעולם.
גמ': צפה הקדוש ברוך הוא שסוף זה עתיד לגמר ניכסי אביו ואת ניכסי אמו - בגלל התאווה שיש לו הוא מבזבז את כל הכסף של ההורים שלו, ויושב לו בפרשת דרכים ומקפח את הבריות והורג את הנפשות, כדי להמציא לו את הלימוד שלו, מה שהוא רגיל, וסופו לשכח את תלמודו. ואמרה תורה: מוטב שימות זכאי ולא ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנייה להן והנאה לעולם, ולצדיקים רע להן ורע לעולם. יין ושינה לרשעים הנייה להן והנייה לעולם, ולצדיקים רע להם ורע לעולם. אמר רבי אבהו: ובלבד יין עם רוב שינה - כלומר שישתו קצת יין וישנו הרבה, אבל אם ישתו הרבה יין וישתכרו ולא ישנו, אז זה יותר גרוע. אמר רבי יונתן: ישינים הן קימעא מפני שתהא דעתן מיושבת - כלומר צדיקים, אמרנו ששינה לצדיקים זה רע להם, ישנים קצת כדי שתהא דעתן מיושבת.
מתני': הבא במחתרת נידון על שם סופו. היה בא במחתרת ושבר את החבית - אם יש לו דמים חייב, אין לו דמים פטור - אם אסור להרוג אותו, מי שהורג אותו חייב, אבל אם אין לו דמים, כלומר אם מי שהורג אותו פטור, אז בעצם הוא פטור.
גמ': תני רבי ישמעאל: זה משלשה מקריות שנאמרו בתורה במשל: אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו - עכשיו זה ודאי היה דין אפילו אם הלך בלי משענתו, כן, עכשיו החלה לדעת לומר שזה מהלך בשוק וזה נהרג, ומדובר שהנפגע החלים אותה מכה, אז הרב אף שכבד, באמת אחר כך פטור. עכשיו אם במחתרת ימצא הגנב - זה הפסוק השני. כתוב אם זרחה השמש עליו דמים לו - וכי עליו לבדו החמה זורחת, והלא על כל באי העולם זורחת החמה? אלא מה זריחת החמה מיוחדת שהוא שלום לכל באי העולם, כך כל זמן שאת יודע שאת שלום ממנו בין ביום ובין בלילה - ההורגו נהרג. לא בא אלא לגניבה בלבד, ואם תעמוד מולו אז יברח ולא יקום עליך להרגך, אז בין ביום בין בלילה ההורג נהרג. אבל אם לא ברור לך - כיוון שהיה אדם מעמיד עצמו על ממונו, אם הרגו פטור.
תני: פעמים שהוא לגנוב, פעמים שהוא בא להרוג - מאותו גנב, פעמים שהוא נחשב כמו גנב ואסור להרוג אותו, פעמים שהוא נחשב כמו רוצח ומותר להרוג. כיצד? בא לגנוב וודאי והרג - ההורגו נהרג - הרי אתה יודע בוודאות שהוא בא רק לגנוב, ואם תעמוד עליו הוא לא יקום עליך, והרגו, אז ההורג נהרג. פעמים שהוא בא להרוג - במקרה כזה מותר להורגו. מיכן את דן לפיקוח נפש לומר: מה מיוחדת שהיא מטמאה את הארץ ומחללת את השם ומסלקת את השכינה בה את הספק - אתה לא יודע אם הוא בא לגנוב או להרוג, מותר לך להרוג אותו. כל שכן לפיקוח נפש שידחה את הספק.
כתיב: אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים. תני רבי חייה: במחתרת אין לו דמים, יצא חוץ למחתרת יש לו דמים - כלומר איש שהוא יצא, הוא גמר לגנוב, יצא, אתה רואה אותו עם החפץ, גמרנו, אסור לך להרוג אותו. תניא רבי ישמעאל אמר: אפילו חוץ למחתרת אין לו דמים, לפי שממונו של אדם חביב עליו כנפשו - אדם לא יכול לראות שרואה אותו מסתלק עם החפץ ולא יקום עליו ויהרגנו. כלומר הוא יראה את השני עם החפץ שלו, הוא ירצה לקחת ממנו את זה, הוא יהרוג אותו, ולכן מותר להרוג אותו. רב הונא אמר: נטל הכיס והפך את פניו לצאת והלך לו, עמד עליו והורגו - אין ההורג נהרג. כלומר אפילו אם עמד עליו אחרי שהוא כבר יצא, אין ההורג נהרג. מנא אמר רב הונא? דכתיב כשבא לבית רואה אחר תופס ממנו כתוב "כי חם לבבו" - שבא לבית רואה את האדם הזה תופס את הממון שלו, אז חם לבבו של אותו הנגזל, הוא מנסה להחזיר את הגניבה ואז הגנב יעמוד עליו להורגו, אמרה תורה בא להורגך - השכם להורגו. רב אמר: כל דאתי עלי אנא קטיל ליה - כל מי שיבוא אליי לגנוב, אני הורג אותו, בטוח הוא ירצה להרוג אותי, חוץ מחנינא בן שילה, דהני אדעתא דלא מיטמר מיניה - אני יודע שאם הוא בא אליי, זה רוצה לגנוב לי את הארוחה שלי. אמרו לו: מכיוון דעברה עליה למה תלית מילתא בהאי - אמרו לו: אל תחשוב ככה, אם הוא כבר בא לגנוב ממך, אם הלב שלו גרם לו לרצות לגנוב ממך, זה סימן שהוא כבר לא אותו חנינא בן שילה הצדיק, הוא נעשה רשע והוא יקום להרוג לך, ומותר לך להרוגו.
יצאח_לד§חוץ למחתרת יש לו דמים. תני °רבי שמעון בן יוחירבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא: אפילו חוץ למחתרת אין לו דמים, לפי שממונו של אדם חביב עליו כנפשו. דחמי ליה אזיל בעי מיסב ממוניה מיניה וקאים עלוי וקטליה רואה בע"ה את הגנב הולך ורוצה ליטול חזרה את כספו וקם עליו הגנב והרדגו. רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3° אמר: נטל הכיס והפך את פניו לצאת והלך לו, ועמד עליו והרגו - אין ההורגו נהרג. מה טעמא? דרב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°דכתיב (דברים שופטים יט ו) "כי יחם לבבו" שכשבעל הבית רואה אחר תופש ממונו חם לבבו וינסה להחזיר את הגנבה, ויעמוד עליו הגנב להרגו, ואמרה תורה הבא להרגך השכם להרגו. רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר: כל דייתי עלי אנא קטל ליה, חוץ מחנניה בן שילאמחנניה בן שילא° דאנא ידע דלא אתי אלא מיסב מגוסתיה מיניי שלא בא אלא ליטול סעודתי. אמר רבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן° בר אבא: מכיון דאברי ליביה עלוי למיעבד ליה דא מילתא כיוון שהתחזק ליבו לעשות דבר זה, אין זה חנניה בן שילאחנניה בן שילא°שנעשה רשע ויקום להרגיך.
אילו שמצילין אותן בנפשם: ח_לה§הרודף אחר חבירו להורגו, ואחר הזכר, ח_לו§ואחר נערה המאורסה. ח_לז§אבל הרודף אחר הבהמה, ח_לח§והמחלל את השבת, והעובד עובד כוכבים ומזלות - אין מצילין אותן בנפשן. גמ': הרודף אחר חבירו להורגו בין בבית בין בשדה - מצילין אותו בנפשו. אחד הרודף אחר חבירו להורגו ואחד הרודף אחר כל שאר עבירותעריות שבתורה - מצילין אותו בנפשו. אבל אם היתה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחליצהוחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר שאינם אסורים אלא בלאו - אין מצילין אותו בנפשו. ח_לט§נעשה המעשה - אין מצילין אותו בנפשו. אם יש שם מושיעים שיכול למנוע בדרך אחרת - אין מצילין אותו בנפשו. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: אם אמרה הניחו לו שמא יהרגני - אין מצילין אותו בנפשו, שאם ממחין הן על ידיו נמצאו באין לידי שפיכות דמים שיהרוג אותה. פשיטא דא מילתא: רוצח ששיבר את הכלים או שהזיק אחר שרצח - חייב לשלם ולא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה דאין חיוב מיתה ותשלומים באים כאחד. היה משבר ובורח עד שהוא מגיע לעיר לפני שרצח - רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° ורבי הושעיה° חד אמר: נותן דמים ואין קים ליה בדרבא מיניה שרודף אינו חייב מיתה, רק שהתורה התירה להרוג אותו כדי להציל את השני, וחרנה אמר: ח_מ§אינו נותן דמים שרודף חייב מיתה. רודף שנעשה נרדף כגון שהתגבר עליו הנרדף והחל רודף אחריו להרגו - מהו להציל את הרודף בנפשו של נרדף? גדול שנעשהשרדפו קטן - מהו להציל את הגדול בנפשו של קטן מי אמרינן, רודף צריך התראה, וכיוון שקטן לאו בר קבולי התראה הוא, הלכך אין מצילין, או דלמא, רודף אין צריך התראה, דלא ניתנה התראה אלא לדון בבית דין, וכיון שכן לא שנא גדול ולא שנא קטןן מצילין בנפשו? התיב רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°: והתנינן אישה המקשה ללדת — חותכים את הולד במעיה ומוציאים אותו איברים איברים, מפני שחייה קודמים לחייוח_מא§"יצא ראשו ורובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש" רואים שאין מצילים את הגדול בנפשו של קטן אמררבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° בשם רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°:
📖 באר משה — דף מד עמוד א
הרודף אחר חבירו להורגו, בין בבית בין בשדה, מוציאים אותו מנפשו. אחד הרודף אחר חבירו להורגו ואחד הרודף אחר כל שאר העריות שבתורה, מוציאים אותו מנפשו. אבל אם הייתה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה שניתנה לישראל, ובת ישראל שניתנה לממזר - שאינם אלא מלקות ולא מיתה - אין מוציאים אותו מנפשו.
עכשיו, אם נעשה המעשה, כלומר אחרי שהוא כבר הרג או אחרי שהוא בא על הנערה המאורסה וכדומה, אין מוציאים מנפשו, שכבר עשו את מה שעשו. אם יש שם מושיעים, כלומר יש דרך אחרת להציל בלי להרוג אותו, אין מוציאים מנפשו. רבי יהודה אומר: אם אמרה הניחו לו - אין מוציאים אותו מנפשו, שאם ממחין הן על ידיו נמצאו באין לידי שפיכות דמים.
פשיטא דא מילתא: רוצח ששיבר את הכלים או שהזיק - חייב לשלם. ולא אומרים קם ליה בדרבה מיניה, כי במקרה כזה חיוב המיתה והתשלומין לא באים כאחד - הוא כבר סיים את הרצח ואחרי זה שבר את הכלים.
עכשיו, היה משבר עד שהוא מגיע לעיר - כלומר לפני שרצח. רבי זעירא ורבי הושעיה, חד אמר: נותן דמים, כיוון שאין כאן קם ליה בדרבה מיניה, שהרי עדיין לא הרג. וחרנה אמר: אינו נותן דמים, כיוון שהוא עדיין נשאר רודף, וחייב מיתה.
רודף שנעשה נרדף - כגון שהתגבר עליו הנרדף והחל רודף אחריו להורגו - מהו להציל את הרודף בנפשו של נרדף? עוד שאלה: גדול קטן, מהו להציל את הגדול בנפשו של קטן? כלומר האם אנחנו אומרים שרודף צריך התראה, והרי כיוון שקטן אינו בר קיבול התראה, ממילא אין מוציאים אותו מנפשו. או דילמא רודף לא צריך התראה, כיוון שההתראה ניתנה כדי לדון בבית דין, וכיוון שברודף לא הולכים לבית דין בכלל, אלא הורגים אותו במקום, אז לא משנה גדול או קטן, מוציאים מנפשו.
התיב רבי ירמיה: והתנינן - באישה המקשה לילד, שחותכים את הוולד ומוציאים אותו איברים איברים, שחייו קודמים לחייו - יצא ראשו ורובו אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש. רואים מכאן שלא מוציאים את הגדול מנפשו של קטן.
רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חסדא: שנייא היא תמן, שאין את יודע מי הרג את מי - התינוק את האמא או האמא את התינוק.
תני רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר: ההולך לעבוד עבודת כוכבים - מצילין אותו בנפשו. אם מפני כבוד בשר ודם מצילין אותו בנפשו, לא כל שכן מפני חי העולמים? וזה חולק על המשנה, שהמשנה אומרת שעובד עבודת כוכבים לא מוציאים בנפשו.
הדרן עלך פרק בן סורר ומורה. פרק ט' הלכה א'.
אומרת המשנה: אלו הן הנשרפין: הבא על אשה ובתה ובת כהן. עכשיו, יש בכלל אשה ובתה גם בתו ובת בתו ובת בנו, ובת אשתו ובת בתה ובת בנה, וחמותו ואם חמותו ואם חמיו.
תמן תנינן נושאין על האנוסה ועל המפותה. כיני מתני: נושאין אחר האנוסה ואחר המפותה. כלומר אם אדם אנס אישה, הוא מותר באמה. אם הוא פיתה אישה, הוא מותר בבתה.
האונס והמפתה על הנשואה חייב. כלומר אם הוא כבר נשא אישה ולאחר מכן אנס או פיתה את הבת שלה או את האמא שלה, אז הוא חייב. מאי טעמא? אמר רבי יוחנן: דרך נישואין שנו. נשא אשה ואחר כך אנס את אמה חייב. נשא אשה ואחר כך פיתה את בתה חייב.
תמן תנינן: שחטה ואת בת בתה ואחר כך שחט את בתה, סופג את הארבעים. יש כאן איסור אותו ואת בנו. סומכוס משום רבי מאיר: סופג שמונים, כי יש כאן שני איסורים - אותו ואת בנו, ובנו ואותו.
אמר רבי אלעזר: סומכוס ורבי יוחנן בן נורי - שניהם אמרו דבר אחד. תמן רבי יוחנן בן נורי אומר: נשא את בתה ואת בת בתה ואת בת בנה ולאחר מכן בא על חמותו, אז חייב עליה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו. כגון נניח, אם הייתה לחווה שתי בנות - רחל ולאה - והיה לה גם בן ששמו ראובן, והלך יעקב ונשא את רחל ואת בת לאה ואת הבת של ראובן. נמצא שבעצם חווה אסורה על יעקב גם משום שהיא חמותו - כי היא אמא של רחל אשתו - וגם משום אם חמותו, כיוון שהיא אמא של לאה שהיא נכדתה, וגם משום אם חמיו, שהרי היא אמא של ראובן שהוא חמיו. אמרו לו: שלשתן שם אחד הן, דכתיב "ואשה אל בתה לא תגלה... את בת בנה ואת בת בתה לא תיקח לגלות ערוותה, שאריה הנה, זימה היא" - כתוב בלאו אחד.
רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוחנן: מודה סומכוס בראשונה - ברישא של הברייתא, שם מדובר בשחט שני בניה ואחר כך שחטה, שסופג רק ארבעים, כי זה שם אחד - אותו ואת בנו. ולא פליג אלא בסיפא ששני שמות הן: אותו ואת בנו, ובנו ואותו. נמצא שסומכוס ורבי יוחנן בן נורי למה אמרו דבר אחד? כי כאן זה שם אחד, "זימה היא".
אשכח תני: עוד היא מחלוקת - כלומר גם בזה יש מחלוקת, כיוון שאלה גופים מחולקים, שמדובר ששחט שני בנים ואת האמא, אז על כל אחד מהם יש אותו ואת בנו, ולכן הוא חייב שתיים לפי סומכוס.
טעמא דרבי יוחנן בן נורי - למה הוא מחייב כאן בבא על חמותו משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו, הרי זו אישה אחת וגם לנו זה שם אחד כי הכתוב "זימה היא". דכתיב "ואשה ובתה לא תגלה" - זה לאו אחד, "את בת בנה ואת בת בתה לא תיקח" - יש כאן לאו שני. אז כמו שאישה ובתה הם בלאו אחד ובת בתה זה בלאו שני, כך גם אישה ובת בנה ובת בתה יש שני לאווים.
מאי טעמא דרבנן? הם אומרים בדיוק הפוך: מה אשה ובתה ובת בתה - לאו אחד, אף אשה ובת בתה - לאו אחד.
שנייא היא תמן שאין את יודע מי רודף להרג את מי. תני °רבי אלעזר בי רבי שמעוןרבי אלעזר ברבי שמעון תנא · דור ה׳רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: ההולך לעבוד עבודת כוכבים ומזלות - מצילין אותו בנפשו. אם מפני כבוד בשר ודם מצילין אותו בנפשו, לא כל שכן מפני חי העולמים?
