ביאור:אסתר ט כד
אסתר ט כד: "כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ט כד.
פּוּר הוּא הַגּוֹרָל
[עריכה]פור וגורל
[עריכה]"וַיַּפִּלוּ, גּוֹרָלוֹת, וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל, עַל יוֹנָה" (יונה א ז)
"וְנִקְרַבְתֶּם בַּבֹּקֶר, לְשִׁבְטֵיכֶם; וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ ... וַיִּלָּכֵד, עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶּן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה" (יהושע ז יח)
היתה שיטה להפיל גורל ולקבל תשובה מאלוהים. כאשר התקבלה התשובה, היתה חובה לקיים אותה.
התהליך
[עריכה]- המן "צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים" - כוונתו היתה רעה מההתחלה
- "חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם" - מתוך כוונה, תפילה ובקשה לאלוהיו הוא בקש לאבדם, עוד לפני שהלך למלך.
- "וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל" - בצע את תהליך הפלת הפור כדי לתת לאלוהיו הזדמנות להנחות אותו. כפי שראינו הוא לא שאל האם לעשות זאת, אלא רק שאל מתי לעשות זאת, ו'המתי' עונה לשאלה 'אם' - במידה ואלוהיו הם לצידו.
- בכוונה "לְהֻמָּם" את היהודים לחוסר אונים וקבלת הגזרה "לְאַבְּדָם".
התוצאה
[עריכה]היהודים אכן האמינו שגורלם נחרץ והיו המומים. כל שהם עשו היה "אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים, וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד" (ביאור:אסתר ד ג). אולם כבר העשיה המעטה הזו מראה שהיהודים לא היו מוכנים לקבל את הגורל ובקשו מאלוהים לשנות את דעתו.
תגובת מרדכי
[עריכה]שאול קיבל את גורלו - "וַיְמַהֵר שָׁאוּל, וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל; גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ" (שמואל א כח כ). שאול לא נסוג, לא שינה את תוכניתו, ולא שחרר את יהונתן מהמלחמה, כשם שיעקב הפריד את המחנה "וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ ... לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת" (ביאור:בראשית לב ח). אולם "מָרְדֳּכַי, יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה" (ביאור:אסתר ד א), ולמרות שהיה בן למשפחת שאול, הוא לא נתן כבוד לא לגורל, לא להמן ואפילו לא לפקודת המלך. מרדכי לא היה המום, הוא לא נכנע ולא חיכה לנס, אלא קם לפעולה ככתוב.
גם המן לא נתן כבוד לגורל, כאשר הוא האיץ ולא כיבד את היום שעלה בגורל ותכנן לתלות את מרדכי קודם זמנו.
גם המלך לא כיבד את הגורל, ובלי לבטל את הפקודה הכתובה (ביאור:אסתר ח ח), אישר ליהודים לפעול נגדה ולנצח את הגורל המדומה.
למדנו
[עריכה]אין להאמין בגורל. חייבים לחקור, ללמוד, להבין ולבצע ומה שיקרה יהיה הפירות של המאמץ וזה יהיה הגורל האמיתי.