ביאור:משלי יג א
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יג א.
גערה? זה לא נורא
[עריכה](משלי יג א): "בֵּן חָכָם מוּסַר אָב, וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה."
דקויות
[עריכה]בן חכם מוסר אב
[עריכה]בצלע הראשונה של הפסוק לכאורה חסר פועל, ואכן התרגומים השלימו את הפועל מהצלע השניה וקראו "בן חכם שמע מוסר אב". מדוע לא נכתב כך במקור? שני פירושים:
1. רוב ספר משלי כתוב במקצב שירי שבו כל צלע היא בת 3-4 מילים. כדי לשמור על מקצב זה, הושמטה המילה שמע מהצלע הראשונה, שכן אפשר להשלים אותה מתוך הצלע השניה.
2. המשפט הוא בכלל משפט שֵמָנִי, ומשמעותו "בן חכם הוא מוסר אב", בן חכם הוא תוצאה של מוסר אב; כל חכמתו של האדם נזקפת לזכות החינוך שקיבל מאביו (ע"פ מצודות) .
3. ולענ"ד המשפט הוא משפט שמני, ומשמעותו: "לבן חכם - מוסר אב", בן חכם זוכה לקבל מאביו דברי מוסר וחינוך, (משלי ג יב): "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ, וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה"( פירוט ).
הקבלות
[עריכה]1. ארבעה בנים של דוד המלך התחרו על כסא המלוכה: אמנון, אבשלום, אדוניהו ושלמה. אמנון נרצח, אבשלום מרד באביו ונהרג, אדוניהו ניסה להמליך את עצמו והודח; רק שלמה היה חכם - הוא חיכה בסבלנות עד שדוד המליך אותו. בפסוקנו מסביר שלמה מדוע זכה להיות חכם יותר מאחיו: אני בן חכם, כי שמעתי מוסר אב: אבי הטיף לי מוסר ולימד אותי חכמה (ראו משלי ד א-ט, דה"א כח9-10) ואני הקשבתי. אולם, האחים שלי לא שמעו גערה: דוד אבינו לא הוכיח את אמנון על אונס תמר, לא הוכיח את אבשלום על רצח אמנון ולא הוכיח את אדוניהו על התנשאותו למלוך, (מלכים א א ו): "וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ". ולכן נעשו לצים - זלזלו באחרים ונפלו.
2. הבן החכם עלול להתלונן על כך שהוא צריך לשמוע דברי מוסר אב, שהם לפעמים קשים ולא נעימים (מוסר = תוכחה כואבת ), בעוד שהבן הלץ לא שמע גערה; הבן החכם שואל: "מדוע אתה דורש ממני כל-כך הרבה, וממנו אתה לא דורש כלום?!". פתרון אפשרי נרמז בהמשך, בפסוק נוסף שבו מופיע ביטוי דומה, (משלי יג ח): "כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ, וְרָשׁ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה": כשהאדם עשיר - אנשים מבקשים ממנו "טובות", והוא נותן להם מעושרו, ובכך מכפר על נפשו; אך כשהאדם עני - רש - אנשים לא מבקשים ממנו שום דבר, והוא לא שמע גערה ותוכחה על כך שאינו עוזר, כי כולם מרחמים עליו ואף אחד לא מצפה להשיג ממנו שום תועלת. "האם משום כך תעדיף להיות רש?! ודאי שלא! כך גם בחכמה - עדיף לך להיות עשיר בחכמה, ולספוג את הגערות מאנשים שמצפים ממך ליותר, מלהיות לץ שאינו שומע גערה".
ניתן לפרש את הפסוק המקביל בשלוש דרכים המקבילות לפירושים שנזכרו ב"עצות" - הנחיה, תוצאה או סיבה.
3. הפסוק שלנו מדבר על בן חכם, שיודע ללמוד, אך לפעמים יש צורך לגעור בו ולייסרו; לעומת זאת, אם הבן נבון, מוכשר ויודע גם להסיק מסקנות, אין צורך אפילו לגעור בו, אלא יש להסתפק ברמזים, כי גערה עלולה לפגוע בו, (משלי יז י): "תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין, מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה"( פירוט ).
פסוקים נוספים על גערה של אדם באדם:
(קהלת ז ה): "טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם, מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים"( פירוט ).
(ישעיהו ל יז): "אֶלֶף אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה תָּנֻסוּ עַד אִם נוֹתַרְתֶּם כַּתֹּרֶן עַל רֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה"
(ירמיהו כט כז): "וְעַתָּה לָמָּה לֹא גָעַרְתָּ בְּיִרְמְיָהוּ הָעֲנְּתֹתִי הַמִּתְנַבֵּא לָכֶם"
עצות
[עריכה]ניתן לפרש את הפסוק בכמה דרכים:
1. הנחיה למחנכים - להשקיע יותר בחינוך התלמידים שיש להם מוטיבציה ללמוד, ופחות בתלמידים שלועגים ומזלזלים בלימודים:
בן = תלמיד; חכם = היודע לשמוע וללמוד ; אב = מורה; בן חכם מוסר אב = תלמיד היודע לשמוע וללמוד צריך לקבל דברי מוסר ותוכחה מהמורה.
לץ = המזלזל ולועג לאנשים ולערכים ; ולץ לא שמע גערה = בתלמיד מזלזל ולעגן אין טעם להשקיע, אין טעם אפילו לגעור בו כי הוא לא מקשיב.
הנחיה דומה נמצאת ב (משלי ט ח): "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ"( פירוט ); וגם ה' מעדיף ללמד את החכמים, (דניאל ב כא): "יָהֵב חָכְמְתָא - לְחַכִּימִין, וּמַנְדְּעָא - לְיָדְעֵי בִינָה".
2. תוצאה - כשהבן חכם, הוא אוהב לשמוע דברי מוסר (ולכן זוכה ללמוד יותר), וכשהבן לץ, הוא לא מוכן לשמוע גערות (ולכן מחנכיו מתייאשים ממנו): "בן חכם שואל ואוהב מוסר אב... ולץ לא שמע גערה - שאינו מקבל תוכחות" ( רש"י ) , כמו ב (משלי טו יב): "לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ, אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ"( פירוט ).
3. סיבה - בן חכם הוא תוצאה של חינוך וביקורת שקיבל מהוריו; ובן לץ הוא תוצאה של הזנחה חינוכית, של הורים שלא גערו בו: " "הסבה בבן שיהיה חכם הוא מוסר האב שהקנהו אותו בקטנותו, כי המוסר הוא מיישיר אל השגת החכמה. והסבה שיהיה לץ ולא יפנה להשתדל בהשגת החכמה והשלימות הוא, מפני שלא שמע גערה" "מאביו, כמו הענין באדניה בן חגית" "(מלכים א א ו), ש" ""לא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית"." " ( רלב"ג , וכן פירשו רבנו יונה גירונדי, הגאון מווילנה, מלבי"ם ו מצודות ) , "הילכך האב חייב לעשות את שלו, להוכיח את בנו ולגעור בו כשהוא מתלוצץ, אם רוצה שיהיה בן חכם ישמח אב, ולא כאותם האבות הטיפשים ששותקים ושמחים כששומעים ליצנותם של הבנים, כי אלו מגדלים בנים לצים שגורמים רעה לעצמם ולאבותיהם" (רמ"ד ואלי) . בדומה לכך נאמר ב (משלי יג כד): "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ - שׂוֹנֵא בְנוֹ, וְאֹהֲבוֹ - שִׁחֲרוֹ מוּסָר": מי שאינו מלמד את בנו מוסר - כאילו שונא אותו כי הוא גורם לו להיות לץ, אך מי שאוהב את בנו - מלמדו מוסר כבר בשחר ילדותו, וכך גורם לו להיות חכם ( פירוט ).
בדיוק באותן שלוש דרכים ניתן לפרש גם את הפסוק המקביל, (משלי יג ח): "כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ, וְרָשׁ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה"( פירוט ).
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:גערה? זה לא נורא
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-01-10.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/13-01