ביאור:משלי יג כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף Tnk1/ktuv/mj/13-24)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי יג כד: "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ, וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר."

תרגום מצודות: החושך (המונע) מבנו שבט מוסר - הנה לשנאה תחשב, כי סופו יצא לתרבות רעה וימות בעוונו;

והאוהב את בנו - מייסרו בעת השחר, רוצה לומר: בילדותו, עת יוכל לנטותו לכל אשר יחפוץ.

תרגום ויקיטקסט: החושך (מונע) את שבט הסמכות ואינו מטיל משמעת על בנו, נראה כאילו הוא אוהב אותו אך למעשה הוא שונא את בנו, כי הוא מונע ממנו את המסגרת והגבולות החיוניים להתפתחותו הנפשית;

אולם האוהב את בנו באמת, מייסר אותו במעשים או במילים בשחר חייו (בילדותו), כדי להסיר ממנו מידות והרגלים רעים שעלולים להזיק לו בבגרותו.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יג כד.


דקויות[עריכה]

חושך שבטו[עריכה]

חשך (חסך) = לא נתן; חושך שבטו = מונע מבנו את השבט.

בהקבלה בין שני חצאי הפסוק, שבט מקביל אל מוסר; ניתן לפרש את הפסוק לפי כמה משמעויות שונות של המילה שבט וכמה משמעויות שונות של המילה מוסר:

1. שבט = מקל שמכים בו, מוסר = ייסורים. לפי זה הפסוק מלמד על חשיבותם של העונשים המכאיבים - גישה שהיתה רווחת בחינוך הילדים והתלמידים עד לפני דור או שניים: "המונע מבנו שבט מוסר, הנה לשנאה תחשב, כי סופו יצא לתרבות רעה וימות בעונו... האוהב את בנו, מייסרו בעת השחר" (מצודות). פירוש זה מתאים גם ל(משלי כג יג): "אַל תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר, כִּי תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת. אַתָּה בַשֵּׁבֶט תַכֶּנּוּ, וְנַפְשׁוֹ מִשְּׁאוֹל תַּצִּיל"*.

הפסוק אינו אומר שצריך תמיד להשתמש בעונשים גופניים, אלא רק שלא צריך לחשוך ולמנוע אותם. פסוקים אחרים בספר משלי מלמדים שהדבר תלוי באופיו של הבן - ייסורים גופניים מתאימים לבן כסיל אך לא לבן חכם או נבון (ראו: "דרכי ענישה בספר משלי"). אם כך, ייתכן שהשינוי בגישה החינוכית בימינו נובע מהעליה ברמתם השכלית של הילדים - היום יש פחות ופחות ילדים כסילים שראוי להכותם.

העונשים הגופניים אכן היו ראויים במיוחד לבניו של דוד - אמנון שאנס את תמר, אבשלום שרצח את אמנון, ואדוניהו שהתנשא והמליך את עצמו לפני מות אביו.

2. אולם ניתן לפרש גם במשמעות מושאלת: שבט = משל לסמכות ושלטון, מוסר = ביקורת ותוכחה שמטרתם להסיר תכונות רעות. לפי זה הפסוק מלמד על החשיבות של הצבת גבולות ומסגרות לילדים ולתלמידים: "השבט אינו בהכרח המכות אלא הדרישה, החובה" (יהודה אייזנברג).

שונא בנו -[עריכה]

1. כאילו שונא את בנו. אדם החושך שבטו פועל מתוך אהבה, אך למעשה גורם נזק לטווח ארוך ולכן האהבה הזאת דומה לשנאה (מצודות).

2. יהיה שונא את בנו בעתיד. עכשיו, כאשר הוא חושך את שבטו, הוא אוהב את בנו, אבל בעתיד, כשהבן יתקלקל, הוא יראה את מעשיו וישנא אותו: "ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות רעה ושונאהו, שכן מצינו בישמעאל שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רידהו, ויצא לתרבות רעה, ושנאהו, והוציאו מביתו ריקם" (שמות רבה א א, וכן רש"י על הפסוק).

שיחרו מוסר[עריכה]

שיחר = הגיע ראשון, מוקדם בבוקר; ומכאן -

1. שיחרו = "נותן לו מוסר בשחר של חייו", כלומר בשלב מוקדם, כאשר המוסר עדיין יכול להשפיע עליו: "בילדותו, עת יוכל לנטותו לכל אשר יחפוץ" (מצודת ציון), כמו (קהלת יא י): "כִּי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל".

2. או: שיחרו = "נותן לו מוסר בכל שחר", בכל בוקר, כלומר בהתמדה ובזריזות: "תמיד לבקרים מיסרהו" (רש"י).

3. ויש שפירשו מלשון צבע שחור: "לרמוז שהוא משחיר את פניהם בייסורים, כדי שלא יתגאו... עד בוא גאולתן, שאז השחור יהפוך ללבן על-ידי האור הגדול שיתנוצץ עליהם, כעניין שנאמר", (ישעיהו ס א): "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח"* (רמ"ד ואלי).

הקבלות[עריכה]

הפסוק הוא גם משל ליחסי ה' ועם ישראל. כמו אב האוהב את בנו, כך גם ה' מייסר את עם ישראל כדי לחנכם, (דברים ח ה): "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ"*.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/13-24