רש"י מנוקד על התורה/ספר בראשית/כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


(א) קְטוּרָה – זוֹ הָגָר. וְנִקְרֵאת "קְטוּרָה" עַל שֵׁם שֶׁנָּאִים מַעֲשֶׂיהָ כִקְטֹרֶת; וְשֶׁקָּשְׁרָה פִּתְחָהּ, שֶׁלֹּא נִזְדַּוְּגָה לְאָדָם מִיּוֹם שֶׁפֵּרְשָׁה מֵאַבְרָהָם (בראשית רבה סא,ד).


(ג) אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם – שֵׁם רָאשֵׁי אֻמּוֹת (בראשית רבה סא,ה). וְתַרְגּוּם שֶׁל אוּנְקְלוּס אֵין לִי לְיַשְּׁבוֹ עַל לְשׁוֹן הַמִּקְרָא. [שֶׁפֵּרַשׁ "לְמַשְׁרְיָין", לְשׁוֹן "מַחֲנֶה". וְאִם תֹּאמַר שֶׁאֵינוֹ כֵן, מִפְּנֵי הָאַלֶ"ף שֶׁאֵינָהּ יְסוֹדִית, הֲרֵי לָנוּ תֵּיבוֹת שֶׁאֵין בְּרֹאשָׁם אַלֶ"ף וְנִתּוֹסְפָה אַלֶ"ף בְּרֹאשָׁם, כְּמוֹ (עמוס ז,ז): "חוֹמַת אֲנָךְ", שֶׁהוּא מִן "נְכֵה רַגְלַיִם" (שמ"ב ד,ד). וּכְמוֹ (מל"ב ד,ב): "אָסוּךְ שָׁמֶן", שֶׁהוּא מִן "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ" (רות ג,ג). "וּלְטוּשִׁם" – הֵם בַּעֲלֵי אֹהָלִים הַמִּתְפַּזְּרִים אָנָה וְאָנָה, וְנוֹסְעִים אִישׁ בְּאָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמ"א ל,טז): "וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ", שֶׁכֵּן לַמֶ"ד וְנוּ"ן מִתְחַלְּפוֹת זוֹ בְזוֹ.]


(ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם... – אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: בְּרָכָה דִיאַתִּיקִי נָתַן לוֹ, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם (לעיל יב,ב): "וֶהְיֵה בְּרָכָה" – הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת בְּיָדְךָ לְבָרֵךְ אֶת מִי שֶׁתִּרְצֶה. וְאַבְרָהָם מְסָרָן לְיִצְחָק (בראשית רבה סא,ו).


(ו) הַפִּילַגְשִׁם – חָסֵר כְּתִיב (בספרים שלנו הוא מלא), שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא פִּלֶגֶשׁ אַחַת, הִיא הָגָר, הִיא קְטוּרָה (בראשית רבה סא,ד). נָשִׁים בִּכְתֻבָּה, פִּלַגְשִׁים בְּלֹא כְּתֻבָּה, כִּדְאַמְרִינָן בְּסַנְהֶדְרִין (כ"א ע"א) בְּנָשִׁים וּפִלַגְשִׁים דְּדָוִד.
נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנוֹת – פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: שֵׁם טֻמְאָה מָסַר לָהֶם (סנהדרין צ"א ע"א). דָּבָר אַחֵר: מַה שֶּׁנִּתַּן לוֹ עַל אוֹדוֹת שָׂרָה וּשְׁאָר מַתָּנוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ – הַכֹּל נָתַן לָהֶם, שֶׁלֹּא רָצָה לֵהָנוֹת מֵהֶם.


(ז) מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים – בֶּן מֵאָה כְּבֶן שִׁבְעִים, וּבֶן שִׁבְעִים כְּבֶן חָמֵשׁ בְּלֹא חֵטְא.


(ט) יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל – מִכַּאן שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה, וְהוֹלִיךְ אֶת יִצְחָק לְפָנָיו (בבא בתרא ט"ז ע"ב). וְהִיא "שֵׂיבָה טוֹבָה" (לעיל טו,טו) שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּאַבְרָהָם (בראשית רבה לח,יב).


(יא) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ... – נִחֲמוֹ תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים. דָּבָר אַחֵר: אַף עַל פִּי שֶׁמָּסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַבְּרָכוֹת לְאַבְרָהָם, נִתְיָרֵא לְבָרֵךְ אֶת יִצְחָק, מִפְּנֵי שֶׁצָּפָה אֶת עֵשָׂו יוֹצֵא מִמֶּנּוּ. אָמַר: יָבֹא בַּעַל הַבְּרָכוֹת וִיבָרֵךְ אֶת אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינָיו. וּבָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵרְכוֹ (סוטה י"ד ע"א; בראשית רבה סא,ו).


(יג) בִּשְׁמוֹתָם לְתוֹלְדֹתָם – סֵדֶר לֵידָתָן זֶה אַחַר זֶה.


(טז) בְּחַצְרֵיהֶם – כְּרַכִּים שֶׁאֵין לָהֶם חוֹמָה. וְתַרְגּוּמוֹ "בְּפַצְחֵיהוֹן" שֶׁהֵם מְפֻצָּחִים, לְשׁוֹן "פְּתִיחָה", כְּמוֹ (תהלים צח,ד): "פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ".


(יז) וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל... – אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: לָמָּה נִמְנוּ שְׁנוֹתָיו שֶׁל יִשְׁמָעֵאל? כְּדֵי לְיַחֵס בָּהֶם שְׁנוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב. מִשְּׁנוֹתָיו שֶׁל יִשְׁמָעֵאל לָמַדְנוּ שֶׁשִּׁמֵּשׁ יַעֲקֹב בְּבֵית עֵבֶר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה כְּשֶׁפֵּרַשׁ מֵאָבִיו קוֹדֶם שֶׁבָּא אֵצֶל לָבָן, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁפֵּרַשׁ יַעֲקֹב מֵאָבִיו מֵת יִשְׁמָעֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן כח,ט): "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל...", כְּמוֹ שֶׁמְּפוֹרָשׁ בְּסוֹף "מְגִלָּה נִקְרֵאת" (מגילה י"ז ע"א).‏[1]
וַיִּגְוַע – לֹא נֶאֶמְרָה "גְּוִיעָה" אֶלָּא בַּצַּדִּיקִים (בבא בתרא ט"ז ע"ב).


(יח) נָפָל – שָׁכַן (לפי התרגום "שְׁרָא"), כְּמוֹ (שופטים ז,יב): "וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל בְּנֵי קֶדֶם נוֹפְלִים בָּעֵמֶק". כַּאן הוּא אוֹמֵר לְשׁוֹן "נְפִילָה", וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (לעיל טז,יב): "עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכּוֹן"? עַד שֶׁלֹּא מֵת אַבְרָהָם – "יִשְׁכּוֹן", מִשֶּׁמֵּת אַבְרָהָם – "נָפָל" (בראשית רבה סב,ה).


(יט) וְאֵלֶה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק – יַעֲקֹב וְעֵשָׂו הָאֲמוּרִים בַּפַּרָשָׁה.
אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק – [לְאַחַר שֶׁקָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ אַבְרָהָם, אַחַר כָּךְ הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. דָּבָר אַחֵר:] עַל יְדֵי שֶׁכָּתַב הַכָּתוּב "יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם", הוּזְקַק לוֹמַר "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק". לְפִי שֶׁהָיוּ לֵיצָנֵי הַדּוֹר אוֹמְרִים: מֵאֲבִימֶלֶךְ נִתְעַבְּרָה שָׂרָה, שֶׁהֲרֵי כַמָּה שָׁנִים שָׁהֲתָה עִם אַבְרָהָם וְלֹא נִתְעַבְּרָה הֵימֶנּוּ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? צָר קְלַסְתֵּר פָּנָיו שֶׁל יִצְחָק דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם, וְהֵעִידוּ הַכֹּל "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק". וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב כַּאן "יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם", שֶׁהֲרֵי עֵדוּת יֵשׁ שֶׁ"אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (בבא מציעא פ"ז ע"א).


(כ) בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה – שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁבָּא אַבְרָהָם מֵהַר הַמּוֹרִיָּה נִתְבַּשֵּׂר שֶׁנּוֹלְדָה רִבְקָה. וְיִצְחָק הָיָה בֶּן שְׁלוֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנָה, שֶׁהֲרֵי בוֹ בַפֶּרֶק מֵתָה שָׂרָה, וּמִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק עַד הָעֲקֵדָה שֶׁמֵּתָה שָׂרָה שְׁלוֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנָה. כִּי בַת תִּשְׁעִים הָיְתָה כְּשֶׁנּוֹלַד יִצְחָק, וּבַת מֵאָה עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע כְּשֶׁמֵּתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל כג,א): "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה..." – הֲרֵי לְיִצְחָק שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנִים, וּבוֹ בַּפֶּרֶק נוֹלְדָה רִבְקָה. הִמְתִּין לָהּ עַד שֶׁתְּהֵא רְאוּיָה לְבִיאָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים וּנְשָׂאָהּ.
בַּת בְּתוּאֵל מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן – וְכִי עֲדַיִין לֹא נִכְתַּב שֶׁהִיא בַת בְּתוּאֵל וַאֲחוֹת לָבָן וּמִפַּדַּן אֲרָם? אֶלָּא לְהַגִּיד שִׁבְחָהּ, שֶׁהָיְתָה בַּת רָשָׁע וַאֲחוֹת רָשָׁע, וּמְקוֹמָהּ אַנְשֵׁי רֶשַׁע, וְלֹא לָמְדָה מִמַּעֲשֵׂיהֶם (בראשית רבה סג,ד).
מִפַּדַּן אֲרָם – עַל שֵׁם שֶׁשְּׁנֵי אֲרָם הָיוּ: אֲרַם נַהֲרַיִם וַאֲרַם צוֹבָה, קוֹרֵא אוֹתוֹ "פַּדָּן" – לְשׁוֹן "צֶמֶד בָּקָר" (שמ"א יא,ז), תַּרְגּוּם "פַּדַּן תּוֹרַיָא". וְיֵשׁ פּוֹתְרִין "פַּדַּן אֲרָם" כְּמוֹ "שְׂדֵה אֲרָם" (הושע יב,יג), שֶׁבִּלְשׁוֹן יִשְׁמָעֵאל קוֹרִין לְשָׂדֶה "פַּדָּן".


(כא) וַיֶּעְתַּר – הִרְבָּה וְהִפְצִיר בִּתְפִלָּה.
וַיֵּעָתֶר לוֹ – נִתְפַּצֵּר וְנִתְפַּיֵּס וְנִתְפַּתָּה לוֹ. וְאוֹמֵר אֲנִי: כָּל לְשׁוֹן "עֶתֶר" לְשוֹן הַפְצָרָה וְרִבּוּי הוּא, וְכֵן (יחזקאל ח,יא): "וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת", מַרְבִּית עֲלִיַּת הֶעָשָׁן. וְכֵן (יחזקאל לה,יג): "וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם". וְכֵן (משלי כז,ו): "וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא", דּוֹמוֹת לִמְרֻבּוֹת וְהִנָּם לְמַשָּׂא, אינקריישמיני"טencreisement = ריבוי.
הערה: רש"י מסתמך על שתי המשמעויות של הפועל הצרפתי encreistre, גם "לגדול, לרבות" גם "להתל, להפריע, להימאס" (ראה אוצר הלעזים מספר 2422) ומסביר כאן "להרבות עד לזרא", כלומר להפציר בכל הכוח.
בְּלַעַ"ז.
לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ – זֶה עוֹמֵד בְּזָוִית זוֹ וּמִתְפַּלֵּל, וְזוֹ עוֹמֶדֶת בְּזָוִית זוֹ וּמִתְפַּלֶּלֶת (בראשית רבה סג,ה).
וַיֵּעָתֶר לוֹ – וְלֹא לָהּ, שֶׁאֵין דּוֹמָה תְפִלַּת צַדִּיק בֶּן רָשָׁע לִתְפִלַּת צַדִּיק בֶּן צַדִּיק. לְפִיכָךְ "לוֹ" וְלֹא "לָהּ" (יבמות סד ע"א).


(כב) וַיִּתְרֹצְצוּ – עַל כָּרְחֲךָ הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי, שֶׁסָּתַם מַה הִיא "רְצִיצָה" זוֹ וְכָתַב: "אִם כֵּן לָמָּה זֶה אָנֹכִי". רַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ לְשׁוֹן "רִיצָה": כְּשֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי תוֹרָה שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר – יַעֲקֹב רָץ וּמְפַרְכֵּס לָצֵאת. עוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי עֲבוֹדָה זָרָה – עֵשָׂו מְפַרְכֵּס לָצֵאת (בראשית רבה סג,ו). דָּבָר אַחֵר: מִתְרוֹצְצִים זֶה עִם זֶה, וּמְרִיבִים בְּנַחֲלַת שְׁנֵי עוֹלָמוֹת.
וַתֹּאמֶר אִם כֵּן – גָּדוֹל צַעַר הָעִבּוּר.
לָמָּה זֶּה אָנֹכִי – מִתְאַוָּה וּמִתְפַּלֶּלֶת עַל הֵרָיוֹן.
וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ – לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שֵׁם (בראשית רבה סג,ו).
לִדְרֹשׁ אֶת ה' – שֶׁיַּגִּיד לָהּ מַה תְּהֵא בְּסוֹפָהּ.


(כג) וַיֹּאמֶר ה' לָהּ – עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. לְשֵׁם נֶאֱמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהוּא אָמַר לָהּ (בראשית רבה סג,ז).
שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ – "גֵּיִים" כְּתִיב: אֵלּוּ אַנְטוֹנִינוּס וְרַבִּי, שֶׁלֹּא פָסְקוּ מֵעַל שׁוּלְחָנָם לֹא צְנוֹן וְלֹא חֲזֶרֶת, לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים (עבודה זרה י"א ע"א).
וּשְׁנֵי לְאֻמִּים – אֵין "לְאוֹם" אֶלָּא מַלְכוּת (עבודה זרה ב' ע"ב).
מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ – מִן הַמֵּעַיִם הֵם נִפְרָדִים, זֶה לְרִשְׁעוֹ וְזֶה לְתֻמּוֹ.
מִלְאֹם יֶאֱמָץ – לֹא יִשְׁווּ בִּגְדֻלָּה: כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יחזקאל כו,ב): "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" – לֹא נִתְמַלְּאָה צוֹר אֶלָּא מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם (מגילה ו' ע"א).


(כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ – אֲבָל בְּתָמָר כְּתִיב (להלן לח,כז): "וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ", שֶׁלֹּא מָלְאוּ יָמֶיהָ כִּי לְשִׁבְעָה חֳדָשִׁים יְלָדָתַם (בראשית רבה סג,ח).
וְהִנֵּה תוֹמִם – חָסֵר. וּבְתָמָר "תְּאוֹמִים" מָלֵא, לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶם צַדִּיקִים, אֲבָל כַּאן אֶחָד צַדִּיק וְאֶחָד רָשָׁע (בראשית רבה סג,ח).


(כה) אַדְמוֹנִי – סִימָן הוּא שֶׁיְּהֵא שׁוֹפֵךְ דָּמִים (בראשית רבה סג,ח).
כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר – מָלֵא שֵׂעָר כְּטַלִּית שֶׁל צֶמֶר הַמְלֵאָה שֵׂעָר, פלוקייד"אflocheide = אריג צמרי. בְּלַעַ"ז.
וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו – הַכֹּל קָרְאוּ לוֹ כֵן, לְפִי שֶׁהָיָה נַעֲשֶׂה וְנִגְמָר בִּשְׂעָרוֹ כְּבֶן שָׁנִים הַרְבֵּה.


(כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו... – שָׁמַעְתִּי מִדְרַשׁ אַגָּדָה הַדּוֹרְשׁוֹ לְפִי פְּשׁוּטוֹ: בַּדִין הָיָה אוֹחֵז בּוֹ לְעַכְּבוֹ: יַעֲקֹב נוֹצַר מִטִּפָּה רִאשׁוֹנָה, וְעֵשָׂו מִן הַשְּׁנִיָּה. צֵא וּלְמַד מִשְּׁפוֹפֶרֶת שֶׁפִּיהָ קְצָרָה: תֵּן בָּהּ שְׁתֵּי אֲבָנִים זוֹ אַחַר זוֹ – הַנִּכְנֶסֶת רִאשׁוֹנָה תֵּצֵא אַחֲרוֹנָה, וְהַנִּכְנֶסֶת אַחֲרוֹנָה תֵּצֵא רִאשׁוֹנָה. נִמְצָא עֵשָׂו הַנּוֹצָר בָּאַחֲרוֹנָה יָצָא רִאשׁוֹן, וְיַעֲקֹב שֶׁנּוֹצַר רִאשׁוֹנָה יָצָא אַחֲרוֹן. וְיַעֲקֹב בָּא לְעַכְּבוֹ, שֶׁיְּהֵא רִאשׁוֹן לְלֵידָה כְּרִאשׁוֹן לִיצִירָה, וְיִפְטוֹר אֶת רַחְמָהּ וְיִטּוֹל אֶת הַבְּכוֹרָה מִן הַדִּין (בראשית רבה סג,ח).
בַּעֲקֵב עֵשָׂו – סִימָן שֶׁאֵין זֶה מַסְפִּיק לִגְמוֹר מַלְכוּתוֹ עַד שֶׁזֶּה עוֹמֵד וְנוֹטְלָהּ הֵימֶנוּ.
וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. [אָמַר: אַתֶּם קְרִיתוּן לִבְכוֹרְכֶם שֵׁם (ראו רש"י לפסוק כה), אַף אֲנִי אֶקְרָא לִבְנִי בְכוֹרִי שֵׁם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב" (בראשית רבה סג,ח).] דָּבָר אַחֵר: אָבִיו קָרָא לוֹ "יַעֲקֹב" עַל שֵׁם אֲחִיזַת הֶעָקֵב.
בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה – עֶשֶׂר שָׁנִים מִשֶּׁנְּשָׂאָהּ, עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית בַּת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּרְאוּיָה לְהֵרָיוֹן. וְעֶשֶׂר שָׁנִים הַלָּלוּ צִפָּה וְהִמְתִּין לָהּ כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָבִיו לְשָׂרָה (לעיל טז,ג). כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעַבְּרָה, יָדַע שֶׁהִיא עֲקָרָה וְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ. וְשִׁפְחָה לֹא רָצָה לִשָּׂא, לְפִי שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה לִהְיוֹת עוֹלָה תְמִימָה (בראשית רבה סד,ג).


(כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו – כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ קְטַנִּים לֹא הָיוּ נִכָּרִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְאֵין אָדָם מְדַקְדֵּק בָּהֶם מַה טִּיבָם. כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשׂוּ בְנֵי שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, זֶה פֵרַשׁ לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְזֶה פֵרַשׁ לַעֲבוֹדָה זָרָה (בראשית רבה סג,י).
יֹדֵעַ צַיִד – לָצוּד וּלְרַמּוֹת אֶת אָבִיו בְּפִיו. וְשׁוֹאֲלוֹ: אַבָּא, הֵיאַךְ מְעַשְּׂרִין אֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַתֶּבֶן? כַּסָּבוּר אָבִיו שֶׁהוּא מְדַקְדֵּק בְּמִצְווֹת (בראשית רבה סג,י).
אִישׁ שָׂדֶה – כְּמַשְׁמָעוֹ: אָדָם בָּטֵל, וְצוֹדֶה בְקַשְׁתּוֹ חַיּוֹת וְעוֹפוֹת.
תָּם – אֵינוֹ בָקִי בְּכָל אֵלֶּה, כְּלִבּוֹ כֵּן פִּיו. מִי שֶׁאֵינוֹ חָרִיף לְרַמּוֹת קָרוּי "תָּם".
יֹשֵׁב אֹהָלִים – אָהֳלוֹ שֶׁל שֵׁם וְאָהֳלוֹ שֶׁל עֵבֶר (בראשית רבה סג,י).


(כח) בְּפִיו – כְּתַרְגּוּמוֹ: בְּפִיו שֶׁל יִצְחָק ("אֲרֵי מִצֵּידֵיהּ הֲוָה אָכֵיל"). וּמִדְרָשׁוֹ: בְּפִיו שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁהָיָה צָד אוֹתוֹ וּמְרַמֵּהוּ בִדְבָרָיו.


(כט) וַיָּזֶד – לְשׁוֹן בִּשּׁוּל, כְּתַרְגּוּמוֹ ("וּבַשֵּׁיל").
וְהוּא עָיֵף – בִּרְצִיחָה, כְּמָה דְּתֵימָא (ירמיהו ד,לא): "כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים" (בראשית רבה סג,יב).


(ל) הַלְעִיטֵנִי – אֶפְתַּח פִּי וּשְׁפוֹךְ הַרְבֵּה לְתוֹכָהּ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ (מסכת שבת פרק כד משנה ג): "אֵין אוֹבְסִין אֶת הַגָּמָל אֲבָל מַלְעִיטִין אוֹתוֹ" (בראשית רבה סג,יב).
מִן הָאָדֹם הָאָדֹם – עֲדָשִׁים אֲדֻמּוֹת. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מֵת אַבְרָהָם, שֶׁלֹּא יִרְאֶה אֶת עֵשָׂו בֶּן בְּנוֹ יוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה. וְאֵין זוֹ "שֵׂיבָה טוֹבָה" שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִיכָךְ קִצֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָמֵשׁ שָׁנִים מִשְּׁנוֹתָיו: שֶׁיִּצְחָק חַי מֵאָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְזֶה מֵאָה וְשִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. וּבִשֵּׁל יַעֲקֹב עֲדָשִׁים לְהַבְרוֹת אֶת הָאָבֵל (בראשית רבה סג,יא-יב).
וְלָמָּה עֲדָשִׁים? שֶׁדּוֹמוֹת לְגַלְגַּל, שֶׁהָאֲבֵלוּת גַּלְגַּל הַחוֹזֵר בָּעוֹלָם. [וְעוֹד: מָה עֲדָשִׁים אֵין לָהֶם פֶּה, כָּךְ הָאָבֵל אֵין לוֹ פֶּה שֶׁאָסוּר לְדַבֵּר (בראשית רבה סג,יד). וּלְפִיכָךְ הַמִּנְהָג לְהַבְרוֹת אֶת הָאָבֵל בִּתְחִלַּת מַאֲכָלוֹ בֵּיצִים, שֶׁהֵם עֲגֻלִּים וְאֵין לָהֶם פֶּה, כָּךְ אָבֵל אֵין לוֹ פֶּה, כִּדְאַמְרִינָן בְּמוֹעֵד קָטָן (דף כ"א ע"ב): אָבֵל כָּל שְׁלוֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אֵינוֹ מֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינוֹ שׁוֹאֵל בַּתְּחִלָּה. מִשְּׁלוֹשָׁה וְעַד שִׁבְעָה מֵשִׁיב וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל, וְכוּ'.]


(לא) מִכְרָה כַיּוֹם – כְּתַרְגּוּמוֹ: "כְּיוֹם דִּלְהֵן" – כַּיּוֹם שֶׁהוּא בָּרוּר, כָּךְ מְכוֹר לִי מְכִירָה בְּרוּרָה.
בְּכֹרָתְךָ – לְפִי שֶׁהָעֲבוֹדָה בִּבְכוֹרוֹת. אָמַר יַעֲקֹב: אֵין רָשָׁע זֶה כְדַאי שֶׁיַּקְרִיב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.


(לב) הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת – [מִתְנוֹדֶדֶת וְהוֹלֶכֶת הִיא הַבְּכוֹרָה, שֶׁלֹּא תְהֵא כָּל עֵת הָעֲבוֹדָה בִּבְכוֹרוֹת, כִּי שֵׁבֶט לֵוִי יִטּוֹל אוֹתָהּ. וְעוֹד] אָמַר עֵשָׂו: מַה טִּיבָהּ שֶׁל עֲבוֹדָה זוֹ? אָמַר לוֹ כַּמָּה אַזְהָרוֹת וְעוֹנָשִׁין וּמִיתוֹת תְּלוּיִין בָּהּ. כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ (תוספתא, זבחים פרק יב): "אֵלּוּ הֵן שֶׁבְּמִיתָה: ...שְׁתוּיֵי יַיִן וּפְרוּעֵי רֹאשׁ". אָמַר: אֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת עַל יָדָהּ, אִם כֵּן מַה חֵפֶץ לִי בָּהּ?


(לד) וַיִּבֶז עֵשָׂו – הֵעִיד הַכָּתוּב עַל רִשְׁעוֹ, שֶׁבִּזָּה עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל מָקוֹם.

הערות[עריכה]

  1. ^ ראו ברש"י בסוף פרשת תולדות (בראשית כ,ט), שם האריך מאוד בסוגיה זו. לשון הגמרא במסכת מגילה: למה נמנו שנותיו של ישמעאל? כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב. דכתיב (בראשית כה, יז): "ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים". כמה קשיש ישמעאל מיצחק? ארביסר שנין, דכתיב (בראשית טז, טז): "ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברם". וכתיב (בראשית כא, ה): "ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו". וכתיב (בראשית כה, כו): "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם". בר כמה הוה ישמעאל כדאתיליד יעקב? בר שבעים וארבעה. כמה פיישן משניה? שתין ותלת. ותניא: היה יעקב אבינו בשעה שנתברך מאביו בן ששים ושלוש שנה. ובו בפרק מת ישמעאל, דכתיב (בראשית כח, ו): "וירא עשו כי ברך" וגו', "וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל אחות נביות". ממשמע שנאמר "בת ישמעאל" איני יודע שהיא אחות נביות? מלמד שקידשה ישמעאל ומת, והשיאה נביות אחיה. שתין ותלת וארביסר עד דמתיליד יוסף, הא שבעין ושבעה. וכתיב (בראשית מא, מו): "ויוסף בן שלושים שנה בעמדו לפני פרעה", הא מאה ושבע. שב דשבעא ותרתי דכפנא, הא מאה ושיתסר. וכתיב (בראשית מז, ח): "ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך? ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה", מאה ושיתסר הויין! אלא שמע מינה: ארבע עשרה שנין דהוה בבית עבר לא חשיב להו. דתניא: היה יעקב בבית עבר מוטמן ארבע עשרה שנה. עבר מת לאחר שירד יעקב אבינו לארם נהרים שתי שנים, יצא משם ובא לו לארם נהרים. נמצא כשעמד על הבאר בן שבעים ושבע שנה. ומנלן דלא מיענש? דתניא: נמצא יוסף שפירש מאביו עשרים ושתים שנה, כשם שפירש יעקב אבינו מאביו. דיעקב תלתין ושיתא הויין! אלא ארביסר דהוה בבית עבר לא חשיב להו. סוף סוף דבית לבן עשרין שנין הויין? אלא משום דאשתהי באורחא תרתין שנין. דתניא: יצא מארם נהרים ובא לו לסוכות, ועשה שם שמונה עשר חודש, שנאמר (בראשית לג, יז): ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות". ובבית אל עשה ששה חדשים והקריב זבחים.