משנה שבת כד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק כד · משנה ג | >>

אין אובסין ו את הגמל, ולא דורסין, אבל מלעיטיןז.

ואין ממרים את העגלים, אבל מלעיטין.

ומהלקטין לתרנגולין, ונותנין מים למורסן, אבל לא גובלים.

ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך, אבל נותנין לפני אווזים ותרנגולים ולפני יוני הרדיסיות.

משנה מנוקדת

נוסח הרמב"ם

אין אובסין את הגמל,

ולא דורסין - אבל מלעיטין.
ואין ממרין את העגלים,
אבל - מלעיטין אותן.
ומהלקטין - לתרנגולין.
ונותנין מים - על גבי המורסן,
אבל - לא גובלין.
אין נותנין מים -
לפני דבורים,
ולפני יונים שבשובך,
אבל נותנין - לפני אווזין, ותרנגולין,
ולפני יונים רודסיות.

פירוש הרמב"ם

אבוס - שם המקום שמשימים בו המספוא לבהמה.

ועניין אמרם אין אובסין - שלא יאכילנה מזון ימים רבים, והוא אמרם "אין עושין לה אבוס בתוך מעיה".

ודורסין - הפירוש הקרוב אצלי, שלא ישימו בחזקה הגמל על המאכל כדי שיאכל הרבה.

מלעיטין - נתינת המאכל לתוך פי האוכל.

ממרין - זריקת המאכל למעי הבהמה עם המים.

ואמרם "מלעיטין" - למקום שיכולה להחזיר, ואמרם "ממרין" - למקום שאינה יכולה להחזיר. ושתיהן מלות עבריות, "מלעיטין" מגזרת "הלעיטני נא"(בראשית כה, ל), ו"ממרין" מעניין הפיטום [של] שור ומריא.

מהלקטין - שישים האוכל בידו, והם לוקטין אותו.

מורסן - ידוע.

גובלין - כמו לשין.

דורסיות - יוני הבית, והם מיוחסות להורדוס שהיה מגדל אותן בהיכלו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אין אובסין - [אין] מאכילין אותו על כרחו ותוחבים לו בגרונו, ופירוש אובסין, עושין לה אבוס בתוך מעיה:

ולא דורסים - שדורס המאכל לתוך גרונה. ומיהו לא הוי כמו אובסין:

אבל מלעיטים - שתוחב לו המאכל למקום שיכול להחזיר:

אין ממראין - מפטמין, לשון וחלב מריאים (ישעיהו א). ופירוש המראה, שתוחב לו המאכל לפנים מבית הבליעה במקום שאינו יכול להחזיר:

ומהלקטין לתרנגולים - שתוחב המאכל לתוך פיו במקום שיכול להחזיר:

אבל לא גובלין - אין לשין אותו במים:

אין נותנין מים לפני דבורים - שאין מזונותיהן עליו, שיוצאין ואוכלין בשדה ומים מצויין להם באגמים:

דורסיאות - יונים שגדלים בבתים. ונקראים דורסיאות על שם הורדוס המלך שהיה מגדל מהן בארמונו:

פירוש תוספות יום טוב

אין אובסין כו'. זה לשון הרמב"ם ספכ"א מה"ש אין מאכילין בהמה חיה ועוף כדרך שהוא מאכיל בחול שמא יבוא לידי כתישת קטניות או לידי לישת קמח וכיוצא בו:

מלעיטין. לשון הלעיטני נא (בראשית כ"ה). הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על המשנה) אין אובסין. לשון הר"מ אין מאכילין בהמה חיה ועוף כדרך שהוא מאכיל בחול שמא יבא לידי כתישה או לישה:

(ז) (על המשנה) מלעיטין. לשון הלעיטני נא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין אובסין וכו':    והא דאמרינן בפ' עושין פסין גמל שראשו ורובו בפנים אובסין אותו בפנים כבר פירש רבינו שמואל ז"ל דההיא הלעטה היא אלא דלא דק בלישניה הר"ן ז"ל. וביד פ' כ"א מה"ש ה' ל"ה (פכ"א מהל' שבת הל"ה) וז"ל אין מאכילין בהמה חיה ועוף (בשבת) כדרך שהוא מאכיל בחול שמא יבא לידי כתישת קטניות או לידי לישת קמח וכיוצא בו ע"כ. ומ"מ אין אובסין את הגמלים אבל מלעיטין אותו אע"פ שאינו כן בשום מקום:

אבל מלעיטין:    כדפי' ר"ע ז"ל מפרש לה רב יהודה ורב חסדא פירוש דאידי ואידי למקום שאינה יכולה להחזיר והמראה בכלי והלעטה ביד אבל בברייתא מסייעא ליה לרב יהודה ומוכח ג"כ מינה דכל זמן שאין מרביצין אותה אינו יכול כ"כ לתחוב ויכולה להחזיר:

ומהלקטין:    פי' דספי ליה בידיה אבל ליונים קתני בברייתא דל"מ דאין מהלקטין להם אלא אפי' אין מלקיטין להם דהיינו שנותן לפניהם והן לוקטין מאליהם ומיירי ביונים שאין מזונתם עליך שיוצאין ואוכלין בשדה:

ונותנין מים ע"ג מורסין וכו':    ומתני' ר' יוסי ב"ר יהודה היא דתניא אין נותנין מים למורסין דברי רבי רבי יוסי בר"י אומר נותנין מים למורסין דנתינת מים לא זהו גבולו:

הרדיסאות:    עיקר הגירסא רודסיות וכן נראה שהוא בפירוש ר"ע ז"ל אלא שצריך להגיה שם במקום דורסיות רודסיות. והר"מ דילונזאנו ז"ל נקד הורודוסיות כולם בחולם הה"א והרי"ש והדלי"ת והיו"ד חוץ מן הסמ"ך שודאי היא בחירק:

תפארת ישראל

יכין

אין אובסין:    (שטאפפען). והיינו שמאכילה בידו ותוחב לה בגרונה במקום שתוכל להחזיר. אבל הרבה כל כך עד שנעשין בני מעיה כאבוס מלא:

את הגמל ולא דורסין:    שדורס המאכל לגרונה למקום שאינה יכולה להחזיר אף שמאכילה רק מעט. א"נ ר"ל שדרס מה שאכלה מעצמה:

אבל מלעיטין:    שתוחב המאכל למקום שתוכל להחזירו:

לתרנגולין:    וה"ה לתת נודעלן לאווזה למקום שתוכל להחזיר. אבל לא יטלטל האווז (שם ס"ט). (ונ"ל דהמראה הוא לשון מוראתו בנוצתה. שהוא הזפק מקום הצואר. כך בבהמה מקום הכרס הוא תחת זפק בעוף ולשם תוחב המאכל. אבל הלעטה הוא במקום שיכול להחזיר. והוא לשון הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. דהיינו שתוחב בבית הבליעה):

ונותנין מים למורסן:    (קלייא). ויש אוסרים. דמתני' בנתן מים מערב שבת מיירי ומערבין מעט בשבת (שם ס"ג):

אבל לא גובלים:    (קנעטען):

ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך:    מדיכולים לשתות באגמים:

אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים:    שגדלין בבית:

ולפני יוני הרדיסיות:    מין יוני בית ונקראין הרדסיאות. ע"ש הורדוס המלך שגדלן בארמונו:

בועז

פירושים נוספים