משנה שבת כד ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק כד · משנה ב | >>
מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה, ומפספסים את הכיפין, אבל לא את הזירין.
אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין ה לפני בהמה, בין דקה בין גסה.
רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה.
מתירין פקיעי עמיר - לפני בהמה.
- ומפספסין את הכיפין,
- אבל - לא את הזירין.
- אין מרסקין -
- לא את השחת,
- ולא את החרובין,
- לפני בהמה -
- בין דקה, בין גסה.
- רבי יהודה - מתיר,
- בחרובין - בדקה.
פקיעין וזרין - הם אלומות עמיר, אלא שהפקיעין הן קטנות והם משתים שתים, והזרין הן גדולות משלשה שלשה.
ואמרו אבל לא את הזרין - רוצה לומר אין מפספסין את הזרין, אבל להתיר האגודות מותר.
ופירוש מפספסין - כמו מפרכין, והוא שמחככין אותן בין שתי הידים.
וכיפין - מין מן הפקיעין.
ומרסקין - כמו מחתכין.
ושחת - ידוע, ובלשון עברי "גז" אחר "גזי המלך"(עמוס ז, א).
ואין הלכה כרבי יהודה:
פקיעי עמיר - קשין של שבלים שאגדן ד, מתירין אותן, דכל זמן שהן קשורין לאו אוכלא נינהו ומתירין אותן לשווינהו אוכלא, אבל פספוס, לפזרן כדרך שרגילין לפזר עשבים לפני בהמה כדי שתריח ריחן ויהיו יפין לה לאכלן, אסור בפקיעי עמיר, דמאחר דאתעבידו אוכלא בהתר הפקיעין, והפספוס אינו אלא לתענוג בעלמא, ומטרח בדבר שהוא כבר אוכל לא טרחינן:
ומפספסים את הכיפים - ענפים לחים של ארז, מפזרים ושוטחים אותן לפני הבהמה שתריח ריחן, דבלאו פספוס לא הוו אוכלא:
אבל לא את הזירין - הן הן פקיעי עמיר, אלא שהפקיעין יש להן שני קשרים אחד בראשן ואחד בסופן, והזירין יש להן שלשה קשרים קשר אחד יתר באמצען. וקאמרה מתניתין שאין מפספסים את הזירין ואע"פ שהן דחוקים זה בזה ומתחממים והבהמה קצה בהן, אלא. מתיר שלשה אגדיהן בלבד, דהתרת אגדיהן משוי לה אוכלא כפקיעין:
אין מרסקין את השחת - אין מחתכין עשב של תבואה, והיא אספסתא, משום דטרחא שלא לצורך הוא:
רבי יהודה מתיר בחרובין לבהמה דקה - ששיניה דקות וקשין לה. ואין הלכה כר"י:
מתירין פקיעי עמיר. ל' הר"ב שאגדן וכן לשון רש"י ואגד אין בו קשר האסור להתיר בשבת ואע"פ שבטור סי' שכ"ד לא דקדק וכתב שקושרין. ממילא ודאי משמע שר"ל בקשר המותר להתירו:
ולא את החרובין. כתב הר"ן בגמ' דחרובין דקתני דומיא דשחת דרכיכא אף חרובין דרכיכי ומש"ה אין מחתכין דמטרח באוכל לא טרחינן:
(ד) (על הברטנורא) ואגד אין בו קשר האסור להתיר בשבת:
(ה) (על המשנה) החרובין. דומיא דשחת דרכיכא. ומשום הכי אין מתתכין, דמטרח באוכל לא מטרחינן:
מתירין פקיעי עמיר וכו': וכמו שפי' ר"ע ז"ל מפרש לה רב יהודה בגמ' וכן הגירסא שם אבל לא את הזירין לפספס אלא להתיר אבל הרי"ף ז"ל גריס אבל לא את הזירין לא לפספס ולא להתיר גם בדברי רב יהודה כמו בדברי רב הונא דרב הונא פירש איפכא דאדרבה שוויי אוכלא לא משווינן דה"ל אולודי אוכל בשבת מיטרח באוכל בדבר שתחלתו אוכל קודם תקון טרחינן ומכשרינן ליפותו בשבת וה"ק מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה ומפספסין וה"ה לכיפין דלדידיה הן הן פקיעין הן הן כיפין אלא פקיעין בתרי וכיפין בתלתא וזירין הן הענפים הלחים של ארז אבל לא את הזירין ר"ל לא לפספם ולא להתיר דה"ל אילודי אוכל בשבת דהא עיקרן לאו אוכלא. ולרב יהודה מפרש בגמ' דקתני חרובין דומיא דשחת מה שחת דרכיך אף חרובין דרכיכי ומש"ה אין מחתכין דמטרח באוכל לא טרחינן ולרב הונא מפרש איפכא שחת דומיא דחרובין:
ר' יהודה מתיר בחרובין לדקה: ה"ג בס"א:
יכין
מתירין פקיעי עמיר: קשי שבלים אגודים:
לפני בהמה: דבל"ז אינה יכולה לאכול. אבל אסור לשפשפן כדי שתריח ותאכל. מדחזי בלא"ה. לא טרחינן לענגה (שכ"ד ד'):
ומפספסים: משפשפין:
את הכיפין: ענפים רכים אגודים. דבלא שפשוף לא חזי לבהמה:
אבל לא את הזירין: הן הן פקיעי עמיר. רק שנקשרו בג' קשרים. וקמ"ל דאע"ג דע"י רבוי קשרים נדחקו יחד והבהמה קצה בהן. אפ"ה לא יפספס. רק יתירן:
אין מרסקין: (צערייבען):
לא את השחת: עשב של תבואה שלא גדל שליש גדולו. דטרחא שלא לצורך היא:
ולא את החרובין: (באקסהארען):
לפני בהמה בין דקה: אע"ג ששניה דקות. והכי קיי"ל (שם):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת