לדלג לתוכן

רש"י מנוקד על המקרא/ספר שמות/ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(ב) מַחֲזִיק בָּם – אוֹחֵז בָּם, כְּמוֹ "וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו" (דברים כה,יא).

(ג) הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה – לְשׁוֹן הֹוֶה, כִּי כֵן יֹאמַר בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה: עַל שֶׁעָבַר – "הָיְתָה", וְעַל הֶעָתִיד – "תִּהְיֶה", וְעַל הָעוֹמֵד – "הוֹיָה", כְּמוֹ "עוֹשָׂה", "רוֹצָה", "רוֹעָה" (בראשית כט,ט).

(ד) וְהִפְלָה – וְהִבְדִּיל.

(ח) מְלֹא חָפְנֵיכֶם – יילויני"ש [jelones = גלונים (מידזות היובש)[1]] בְּלַעַ"ז.
פִּיחַ כִּבְשָׁן – דָּבָר הַנִּפָּח מִן הַגֶּחָלִים עֲמוּמִים הַנִּשְׂרָפִים בַּכִּבְשָׁן, וּבְלַעַ"ז אולבי"ש [olves = גחלים[2]].
פִּיחַ – לְשׁוֹן הֲפָחָה, שֶׁהָרוּחַ מְפִיחָן וּמַפְרִיחָן.
וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה – וְכָל דָּבָר הַנִּזְרָק בְּכֹחַ אֵינוֹ נִזְרָק אֶלָּא בְּיָד אַחַת. הֲרֵי נִסִּים הַרְבֵּה: אֶחָד, שֶׁהֶחֱזִיק קָמְצוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מְלֹא חָפְנַיִם שֶׁלּוֹ וְשֶׁל אַהֲרֹן; וְאֶחָד, שֶׁהָלַךְ הָאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם (תנחומא וארא, יד).

(ט) לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת – כְּתַרְגּוּמוֹ, "לִשְׁחִין סָגֵי אֲבַעְבּוֹעֲיָן", שֶׁעַל יָדוֹ צוֹמְחִין בָּהֶן בּוּעוֹת.
שְׁחִין – לְשׁוֹן חֲמִימוּת; וְהַרְבֵּה יֵשׁ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה, "שָׁנָה שְׁחוּנָה" (יומא נ"ג ע"ב).

(י) בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה – וְאִם תֹּאמַר: מֵאַיִן הָיוּ לָהֶם הַבְּהֵמוֹת? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וַיָּמָת כָּל מִקְנֵה מִצְרַיִם" (פסוק ו)! לֹא נִגְזְרָה גְּזֵרָה אֶלָּא עַל אוֹתָן שֶׁבַּשָּׂדוֹת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה" (פסוק ג); וְהַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' הִכְנִיס אֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים. כֵּן שְׁנוּיָה בַּמְּכִילְתָּא אֵצֶל "וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר" (שמות יד,ז).

(יד) אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי – לָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁמַּכַּת בְּכוֹרוֹת[3] שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמַּכּוֹת.

(טו) כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְגוֹמֵר – כִּי אִלּוּ רָצִיתִי, כְּשֶׁהָיְתָה יָדִי בְּמִקְנְךָ – שֶׁהִכִּיתִים בַּדֶּבֶר – שְׁלַחְתִּיהָ וְהִכִּיתִי אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ עִם הַבְּהֵמוֹת וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ; אֲבָל בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ וְגוֹמֵר.

(יז) עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי – כְּתַרְגּוּמוֹ: "כְּבֵישְׁתְּ בֵּיהּ[4] בְּעַמִּי". וְהוּא מִגִּזְרַת "מְסִלָּה" (במדבר כ,יט), דִּמְתַרְגְּמִינַן "אוֹרַח כְּבִישָׁא", וּבְלַעַ"ז קֿלקֿיי"ר [chalchier = לכבוש[5]]. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי בְּסוֹף וַיְהִי מִקֵּץ (על בראשית מד,טז): כָּל תֵּבָה שֶׁתְּחִלַּת יְסוֹדָהּ סָמֶ"ךְ, וְהִיא בָּאָה לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן מִתְפַּעֵל, נוֹתֵן הַתָּי"ו שֶׁל שִׁמּוּשׁ בְּאֶמְצַע אוֹתִיּוֹת שֶׁל עִקָּר; כְּגוֹן זוֹ, וּכְגוֹן "וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב" (קהלת יב,ה), מִגִּזְרַת "סָבֹל"; "כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ" (במדבר טז,יג), מִגִּזְרַת "שַׂר וְנָגִיד"; "מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית" (דניאל ז,ח).

(יח) כָּעֵת מָחָר – כָּעֵת הַזֹּאת לְמָחָר. שָׂרַט לוֹ שְׂרִיטָה בַּכֹּתֶל: לְמָחָר כְּשֶׁתַּגִּיעַ חַמָּה לְכָאן, יֵרֵד הַבָּרָד (תנחומא וארא, טז).
הִוָּסְדָהּ – שֶׁנִּתְיַסְּדָה. וְכָל תֵּבָה שֶׁתְּחִלַּת יְסוֹדָהּ יוֹ"ד, כְּגוֹן יָסַד, יָלַד, יָדַע, יָסַר, כְּשֶׁהִיא מִתְפַּעֶלֶת – תָּבֹא הַוָּי"ו בִּמְקוֹם הַיּוֹ"ד; כְּמוֹ: "הִוָּסְדָהּ", "הִוָּלְדָהּ" (הושע ב,ה), "וַיִּוָּדַע" (אסתר ב,כב), "וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף" (בראשית מו,כ), "בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֵר עָבֶד" (משלי כט,יט).

(יט) שְׁלַח הָעֵז – כְּתַרְגּוּמוֹ: "שְׁלַח כְּנוֹשׁ", וְכֵן: "יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ" (ישעיהו י,לא), "הָעִזוּ בְּנֵי בִנְיָמִן" (ירמיהו ו,א).
וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה – לְשׁוֹן הַכְנָסָה הוּא.

(כ) הֵנִיס – הִבְרִיחַ, לְשׁוֹן "וַיָּנָס" (בראשית לט,יב).

(כב) עַל הַשָּׁמַיִם – לְצַד הַשָּׁמַיִם. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה[6]: הִגְבִּיהוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה לְמַעְלָה מִן הַשָּׁמַיִם.

(כד) מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד – נֵס בְּתוֹךְ נֵס: הָאֵשׁ וְהַבָּרָד מְעֹרָבִין, וְהַבָּרָד מַיִם הוּא; וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם עָשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם (תנחומא וארא, יד).

(כח) וְרַב – דַּי לוֹ בְּמַה שֶּׁהוֹרִיד כְּבָר.

(כט) כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר – מִן הָעִיר. אֲבָל בְּתוֹךְ הָעִיר לֹא הִתְפַּלֵּל, לְפִי שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה גִּלּוּלִים (שמ"ר יב,ה).

(ל) טֶרֶם תִּירְאוּן – עֲדַיִן לֹא תִּירְאוּן. וְכֵן כָּל טֶרֶם שֶׁבַּמִּקְרָא – "עֲדַיִן לֹא" הוּא, וְאֵינוֹ לְשׁוֹן "קֹדֶם"; כְּמוֹ "טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ" (בראשית יט,ד) – "עַד לָא שְׁכִיבוּ" (אונקלוס), "טֶרֶם יִצְמָח" (בראשית ב,ה) – "עַד לָא צְמַח" (אונקלוס). אַף זֶה כֵּן הוּא: יָדַעְתִּי כִּי עֲדַיִן אֵינְכֶם יְרֵאִים, וּמִשֶּׁתִּהְיֶה הַרְוָחָה – תַּעַמְדוּ בְּקִלְקוּלְכֶם.

(לא) וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעוֹרָה נֻכָּתָה – נִשְׁבְּרָה; לְשׁוֹן "פַּרְעֹה נְכֹה" (מל"ב כג,כט), "נְכָאִים" (ישעיהו טז,ז). וְכֵן "לֹא נֻכּוּ" (פסוק לב). וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן הַכָּאָה, שֶׁאֵין נוּ"ן בִּמְקוֹם הֵ"א לְפָרֵשׁ "נֻכָּתָה" כְּמוֹ "הֻכָּתָה", "נֻכּוּ" כְּמוֹ "הֻכּוּ"; אֶלָּא הַנּוּ"ן שֹׁרֶשׁ בַּתֵּבָה, וַהֲרֵי הוּא מִגִּזְרַת "וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו" (איוב לג,כא).
כִּי הַשְּׂעוֹרָה אָבִיב – כְּבָר בִּכְּרָה וְעוֹמֶדֶת בְּקַשֶּׁיהָ, וְנִשְׁתַּבְּרוּ וְנָפְלוּ. וְכֵן הַפִּשְׁתָּה גָּדְלָה כְּבָר וְהוּקְשָׁה[7] לַעֲמֹד בְּגִבְעוֹלֶיהָ.
הַשְּׂעוֹרָה אָבִיב – עָמְדָה בְּאִבֶּיהָ, לְשׁוֹן "בְּאִבֵּי הַנָּחַל" (שה"ש ו,יא).

(לב) כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה – מְאֻחָרוֹת, וַעֲדַיִן הָיוּ רַכּוֹת וִיכוֹלוֹת לַעֲמֹד בִּפְנֵי קָשֶׁה. וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד" (פסוק כה), יֵשׁ לְפָרֵשׁ פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא בַּעֲשָׂבִים הָעוֹמְדִים בְּקִלְחָם, הָרְאוּיִים לִלְקוֹת בַּבָּרָד. וּבְמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ שֶׁנֶּחְלְקוּ עַל זֹאת וְדָרְשׁוּ: "כִּי אֲפִילֹת", פִּלְאֵי פְּלָאוֹת נַעֲשׂוּ בָּהֶן, שֶׁלֹּא לָקוּ.

(לג) לֹא נִתַּךְ – לֹא הִגִּיעַ, וְאַף אוֹתָן שֶׁהָיוּ בָּאֲוִיר לֹא הִגִּיעוּ לָאָרֶץ. וְדוֹמֶה לוֹ "וַתִּתַּךְ עָלֵינוּ הָאָלָה וְהַשְּׁבוּעָה" (דְּעֶזְרָא) [צ"ל בְּדָנִיאֵל] (ט,יא), וַתַּגִּיעַ עָלֵינוּ. וּמְנַחֵם בָּן סָרוּק חִבְּרוֹ בְּחֵלֶק "כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף" (יחזקאל כב,כב), לְשׁוֹן יְצִיקַת מַתֶּכֶת. וְרוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרָיו, (כְּתַרְגּוּמוֹ) [כְּדִמְתַרְגְּמִינַן] "וַיִּצֹק" (שמות לו,לו), "וְאַתִּיךְ"; "לָצֶקֶת" (שם לח,כז, "לְאַתָּכָא"; אַף זֶה, "לֹא נִתַּךְ לָאָרֶץ", לֹא הוּצַק לָאָרֶץ.

הערות

[עריכה]
  1. ^ בין המון הגרסאות בולטות האותיות המכַוונות לפענוח הנ"ל (או למלה קרובה כגון יילונ"ש, גלונש, jelons, galons [כמו השם העברי]). שונה לגמרי הוא הנוסח פויי"ל שבארבעה כתבי יד; כפי הנראה רצו לקרב את הלעז לגזרון poing ("אגרוף"), אבל מלה כמו poiel אינה ידועה. ייתכן, שרש"י הסתפק בהצבעה על מידה גדולה.
  2. ^ שני הלעזים האחרונים אין להם עדויות ברורות וחד משמעיות, אך שניהם מופיעים במקום זה בגלוסר של פריז, שיצא לאור בעריכת מ' למבר ול' ברנדין.
  3. ^ נוסחאות אחרות: בַּכּוּרוֹת, בָּרָד, בַּצֹּרֶת
  4. ^ באונקלוס במהדורתנו: לֵיהּ.
  5. ^ משמעות ראשונית של המלה: "לדרוך, לרמוס" ובהשאלה: "לדכא, לרדוף".
  6. ^ כעין זה בשמות רבה יב ג. ע"פ סילברמן.
  7. ^ מלשון "קש"; ואילו היה מלשון "קושי", היה צ"ל "והוקשתה". נ.