רש"י מנוקד על המקרא/ספר שיר השירים/א

[הקדמה]

"אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי" (תהלים סב,יב) – מִקְרָא אֶחָד יוֹצֵא לְכַמָּה טְעָמִים, וְסוֹף דָּבָר אֵין לְךָ מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ וּמַשְׁמָעוֹ (סנהדרין ל"ד ע"א). וְאַף עַל פִּי שֶׁדִּבְּרוּ הַנְּבִיאִים דִּבְרֵיהֶם בְּדֻגְמָא, צָרִיךְ לְיַשֵּׁב הַדֻּגְמָא עַל אׇפְנֶיהָ וְעַל סִדְרָהּ, כְּמוֹ שֶׁהַמִּקְרָאוֹת סְדוּרִים זֶה אַחַר זֶה.

וְרָאִיתִי לַסֵּפֶר הַזֶּה כַּמָּה מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה: יֵשׁ סוֹדְרִים כׇּל הַסֵּפֶר הַזֶּה בְּמִדְרַשׁ אֶחָד; וְיֵשׁ מְפֻזָּרִים בְּכַמָּה מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה, וְיֵשׁ מִקְרָאוֹת לְבַדָּם וְאֵינָם מִתְיַשְּׁבִים עַל לְשׁוֹן הַמִּקְרָא וְסֵדֶר הַמִּקְרָאוֹת. וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי לִתְפֹּשׂ מַשְׁמָעוּת הַמִּקְרָא לְיַשֵּׁב בֵּאוּרָם עַל סִדְרָם, וְהַמִּדְרָשׁוֹת מֵרַבּוֹתֵינוּ אֶקְבָּעֵם מִדְרָשׁ וּמִדְרָשׁ, אִישׁ אִישׁ בִּמְקוֹמוֹ.

וְאוֹמֵר אֲנִי, שֶׁרָאָה שְׁלֹמֹה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִגְלוֹת גּוֹלָה אַחַר גּוֹלָה, חֻרְבָּן אַחַר חֻרְבָּן, וּלְהִתְאוֹנֵן בְּגָלוּת זֶה עַל כְּבוֹדָם הָרִאשׁוֹן, וְלִזְכֹּר חִבָּה רִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר הָיוּ סְגֻלָּה לוֹ מִכׇּל הָעַמִּים לֵאמֹר (הושע ב,ז): "אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה", וְיִזְכְּרוּ אֶת חֲסָדָיו וְאֶת מַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ (ויקרא כו,מ), וְאֶת הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר אָמַר לָתֵת לָהֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וְיָסַד הַסֵּפֶר הַזֶּה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, בִּלְשׁוֹן אִשָּׁה צְרוּרָה אַלְמְנוּת חַיּוּת (שמ"ב כ,ג), מִשְׁתּוֹקֶקֶת עַל בַּעֲלָהּ, מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ, מַזְכֶּרֶת אַהֲבַת נְעוּרֶיהָ אֵלָיו, וּמוֹדֶה עַל פִּשְׁעָהּ. אַף דּוֹדָהּ צַר לוֹ בְּצָרָתָהּ (ישעיהו סג,ט), וּמַזְכִּיר חַסְדֵי נְעוּרֶיהָ וְנוֹי יׇפְיָהּ וְכִשְׁרוֹן פְּעָלֶיהָ, בָּהֶם נִקְשָׁר עִמָּהּ בְּאַהֲבָה עַזָּה – לְהוֹדִיעָהּ כִּי לֹא מִלִּבּוֹ עִנָּהּ (איכה ג,לג), וְלֹא שִׁלּוּחֶיהָ שִׁלּוּחִין (ישעיהו נ,א), כִּי עוֹד הִיא אִשְׁתּוֹ וְהוּא אִישָׁהּ, וְהוּא עָתִיד לָשׁוּב אֵלֶיהָ.

(א) שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה – שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ (שבועות ל"ה ע"ב): כָּל "שְׁלֹמֹה" הָאֲמוּרִים בְּשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ: מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ.^[1] שִׁיר שֶׁהוּא עַל כָּל הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר נֶאֱמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאֵת עֲדָתוֹ וְעַמּוֹ, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא (משנה ידים פרק שלישי): לֹא הָיָה הָעוֹלָם כְּדַאי כַּיּוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה (תנחומא תצוה ה'): לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁנָּטַל סְאָה חִטִּים וּנְתָנָהּ לְנַחְתּוֹם. אָמַר לוֹ: "הוֹצֵא לִי כָךְ וְכָךְ סֹלֶת, כָּךְ וְכָךְ סֻבִּין, כָּךְ וְכָךְ מֻרְסָן; וְסָלִיתָ לִי מִתּוֹכָהּ גְּלֻסְקִיָּא אַחַת, מְנֻפָּה וּמְעֻלָּה." כָּךְ: כָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שֶׁכֻּלּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם וְקִבּוּל עֹל מַלְכוּתוֹ.

(ב) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ – זֶה הַשִּׁיר אוֹמֶרֶת בְּפִיהָ בְּגָלוּתָהּ וּבְאַלְמְנוּתָהּ: "מִי יִתֵּן וְיִשָּׁקֵנִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כְּמוֹ מֵאָז?! לְפִי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹשְׁקִין עַל גַּב הַיָּד וְעַל הַכָּתֵף, אַךְ אֲנִי מִתְאַוָּה וְשׁוֹקֶקֶת לִהְיוֹתוֹ נוֹהֵג עִמִּי כַמִּנְהָג הָרִאשׁוֹן, כְּחָתָן אֶל כַּלָּה, פֶּה אֶל פֶּה!"
כִּי טוֹבִים – לִי דוֹדֶיךָ, מִכָּל מִשְׁתֵּה יַיִן וּמִכָּל עֹנֶג וְשִׂמְחָה. וְלָשׁוֹן עִבְרִי הוּא לִהְיוֹת כָּל סְעֻדַּת עֹנֶג וְשִׂמְחָה נִקְרֵאת עַל שֵׁם הַיַּיִן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן" (אסתר ז,ח), "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן" (ישעיהו כד,ט), "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם" (שם ה,יב). זֶהוּ בֵאוּר מַשְׁמָעוֹ.
וְנֶאֱמַר דֻּגְמָא שֶׁלּוֹ עַל שֵׁם שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָתוֹ, וְדִבֵּר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים, וְאוֹתָם דּוֹדִים עוֹדָם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם מִכָּל שַׁעֲשׁוּעַ. וּמֻבְטָחִים מֵאִתּוֹ לְהוֹפִיעַ עוֹד עֲלֵיהֶם, לְבָאֵר לָהֶם סוֹד טְעָמֶיהָ וּמִסְתַּר צְפוּנוֹתֶיהָ, וּמְחַלִּים פָּנָיו לְקַיֵּם דְּבָרוֹ. וְזֶהוּ: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ."

(ג) לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים – שֵׁם טוֹב נִקְרָא עַל שֵׁם "שֶׁמֶן טוֹב" (ראו קהלת ז,א).
לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים – שֶׁהֵרִיחוּ בָהֶם אַפְסֵי אֶרֶץ, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ שִׁמְעֲךָ הַטּוֹב בַּעֲשׂוֹתְךָ נוֹרָאוֹת בְּמִצְרָיִם.
שֶׁמֶן תּוּרַק – נִקְרָא שְׁמֶךָ, לִהְיוֹת נֶאֱמַר עָלֶיךָ: "אַתָּה שֶׁמֶן אֲשֶׁר תּוּרַק תָּמִיד, לִהְיוֹת רֵיחַ עָרֵב שֶׁלְּךָ יוֹצֵא לְמֵרָחוֹק". שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ שֶׁמֶן עָרֵב, בְּכָל עֵת שֶׁהוּא בִצְלוֹחִית חֲתוּמָה – אֵין רֵיחוֹ נוֹדֵף, פּוֹתְחָהּ וּמֵרִיק שַׁמְנָהּ לִכְלִי אַחֵר – רֵיחוֹ נוֹדֵף (ראו רש"י על עבודה זרה ל"ה ע"ב).
עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ – בָּא יִתְרוֹ לְקוֹל הַשְּׁמוּעָה וְנִתְגַּיֵּר. אַף רָחָב הַזּוֹנָה אָמְרָה: "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ..." (יהושע ב,י), וְעַל יְדֵי כֵן "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם..." (שם, יא).
עֲלָמוֹת – בְּתוּלוֹת, לְפִי שֶׁהַדִּבּוּר דִּמָּהוּ לְבָחוּר שֶׁאֲהוּבָתוֹ מְחַבַּבְתּוֹ. וּלְפִי הַדֻּגְמָא: הָ"עֲלָמוֹת" הֵן הָאֻמּוֹת.

(ד) מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה – אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִשְּׁלוּחֶיךָ רֶמֶז שֶׁאָמַרְתָּ לְמָשְׁכֵנִי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי, "אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה" לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה.
הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו – וְגַם הַיּוֹם הַזֶּה עוֹדֶנָּה לִי גִילָה וְשִׂמְחָה אֲשֶׁר נִדְבַּקְתִּי בָךְ.
נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ – גַּם הַיּוֹם בְּאַלְמְנוּת חַיּוּת, תָּמִיד אַזְכִּיר דּוֹדֶיךָ הָרִאשׁוֹנִים מִכָּל מִשְׁתֵּה עֹנֶג וְשִׂמְחָה.
מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ – אַהֲבָה עַזָּה, אַהֲבַת מִישׁוֹר בְּלִי עֲקִיבָה וּרְכָסִים,^[2] אֲשֶׁר "אֲהֵבוּךָ" אֲנִי וַאֲבוֹתַי בְּאוֹתָן הַיָּמִים. זֶהוּ פְשׁוּטוֹ לְפִי עִנְיָנוֹ.
וּלְפִי דֻגְמָתוֹ: הֵם מַזְכִּירִים לְפָנָיו חֶסֶד נְעוּרִים, אַהֲבַת כְּלוּלוֹת, לֶכְתָּם אַחֲרָיו בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת, וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם, וְהֶאֱמִינוּ בוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. וְלֹא אָמְרוּ (ראו ירמיהו ב,ב): "הֵיאַךְ נֵצֵא לַמִּדְבָּר, לֹא מְקוֹם זֶרַע וּמְזוֹנוֹת?" וְהָלְכוּ אַחֲרָיו, וְהוּא הֱבִיאָם לְתוֹךְ חַדְרֵי הֶקֵּף עֲנָנָיו. בְּזוֹ עוֹדָם הַיּוֹם גָּלִים וּשְׂמֵחִים בּוֹ אַף לְפִי עָנְיָם וְצָרָתָם, וּמִשְׁתַּעְשְׁעִים בַּתּוֹרָה, וְשָׁם מַזְכִּירִים דּוֹדָיו "מִיַּיִן" וּמִישׁוֹר אַהֲבָתָם אוֹתוֹ.

(ה) שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה וְגוֹמֵר – אַתֶּם, רַעְיוֹתַי, אַל אֵקַל בְּעֵינֵיכֶם, אַף אִם עֲזָבַנִי אִישִׁי מִפְּנֵי שַׁחֲרוּת שֶׁבִּי; כִּי שְׁחוֹרָה אֲנִי עַל יְדֵי שְׁזִיפַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְנָאוָה אֲנִי בְּחִתּוּךְ אֵבָרִים נָאִים. אִם אֲנִי שְׁחוֹרָה כְּאָהֳלֵי קֵדָר הַמַּשְׁחִירִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, שֶׁהֵם פְּרוּסִים תָּמִיד בַּמִּדְבָּרוֹת – קַלָּה אֲנִי לְהִתְכַּבֵּס, לִהְיוֹת כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה.
דֻּגְמָא הִיא זוֹ, אוֹמֶרֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָאֻמּוֹת: "שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּמַעֲשַׂי, וְנָאָה אֲנִי בְּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתַי; וְאַף בְּמַעֲשַׂי, יֵשׁ מֵהֶם נָאִים! אִם יֵשׁ בִּי עֲוֹן הָעֵגֶל, יֵשׁ בִּי כְּנֶגְדּוֹ זְכוּת קַבָּלַת הַתּוֹרָה". וְקוֹרֵא לָאֻמּוֹת בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהִיא עֲתִידָה לֵעָשׂוֹת מֶטְרוֹפּוֹלִין לְכֻלָּן, כְּמוֹ שֶׁנִּבָּא יְחֶזְקֵאל (טז,סא): "וְנָתַתִּי אֶתְהֶן לָךְ לְבָנוֹת", כְּמוֹ: "עֶקְרוֹן וּבְנֹתֶיהָ" (יהושע טו,מא).

(ו) אַל תִּרְאֻנִי – אַל תִּסְתַּכְּלוּ בִּי לְבִזָּיוֹן, כְּמוֹ: "כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה'".
שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת – לְפִי שֶׁאֵין שַׁחֲרוּתִי וְכִעוּרִי מִמְּעֵי אִמִּי, אֶלָּא עַל יְדֵי שְׁזִיפַת הַשֶּׁמֶשׁ; שֶׁאוֹתוֹ שַׁחֲרוּת נוֹחַ לְהִתְלַבֵּן כְּשֶׁיַּעֲמֹד בַּצֵּל.
בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי – הֵם בְּנֵי מִצְרַיִם שֶׁגָּדַלְתִּי בָּהֶם, וְעָלוּ עִמִּי בְּעֵרֶב רַב, הֵם נִחֲרוּ בִי בַּהֲסָתָתָם וּפִתּוּיָם, עַד שֶׁשָׂמוּנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, וְשָׁם שְׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ וְהֻשְׁחַרְתִּי; כְּלוֹמַר: נְתָנוּנִי עוֹבֶדֶת אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְכַרְמִי – שֶׁהָיָה שֶׁלִּי מֵאֲבוֹתַי – לֹא נָטָרְתִּי. מָצִינוּ פַּרְנָסִים נִקְרָאִים בַּמִּקְרָא בִּלְשׁוֹן 'כְּרָמִים', שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם" (הושע ב,יז), וּמְתַרְגְּמִינָן: "וַאֲמַנֵּי לָהּ יַת פַּרְנָסָהָא" [=וַאֲמַנֶּה לָהּ אֶת פַּרְנָסֶיהָ]; וְכֵן: "לֹא יִפְנֶה דֶרֶךְ כְּרָמִים" (איוב כד,יח).

(ז) הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי – עַכְשָׁיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ חוֹזֵר וּמְדַמֶּה אוֹתָהּ לְצֹאן הַחֲבִיבָה עַל הָרוֹעֶה. אוֹמֶרֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְפָנָיו, כְּאִשָּׁה לְבַעְלָהּ: "'הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה תִרְעֶה צֹאנְךָ בֵּין הַזְּאֵבִים הַלָּלוּ, אֲשֶׁר הֵם בְּתוֹכָם? וְאֵיכָה תַּרְבִּיצֵם בַּצָּהֳרָיִם," בַּגָּלוּת הַזֶּה, שֶׁהִיא עֵת צָרָה לָהֶם, כַּצָּהֳרַיִם שֶׁהִיא עֵת צָרָה לַצֹּאן?
שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה – וְאִם תּאמַר: "מָה אִכְפַּת לָךְ"? אֵין זֶה כְּבוֹדְךָ שֶׁאֶהְיֶה כַּאֲבֵלָה, עוֹטָה עַל שָׂפָה, בּוֹכִיָּה עַל צֹאנִי.
עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ – אֵצֶל עֶדְרֵי שְׁאָר הָרוֹעִים, שֶׁהֵם רוֹעִים צֹאן כְּמוֹתְךָ; כְּלוֹמַר: בֵּין גְּדוּדֵי הָאֻמּוֹת הַסְּמוּכִים עַל אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְיֵשׁ לָהֶם מְלָכִים וְשָׂרִים מַנְהִיגִים אוֹתָם.

(ח) אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ – זוֹ הִיא תְּשׁוּבַת הָרוֹעֶה: אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ לְהֵיכָן תֵּלְכִי לִרְעוֹת צֹאנֵךְ, אַתְּ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, שֶׁחָדַל הָרוֹעֶה מִלְּהַנְהִיג אוֹתָם.
צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן – הִסְתַּכְּלִי בִּפְסִיעוֹת דֶּרֶךְ שֶׁהָלְכוּ הַצֹּאן וְהָעֲקֵבִים נִכָּרִים, טרצי"ש [traces = עקבות] בְּלַעַז, וְכֵן הַרְבֵּה בַּמִּקְרָא: "וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ" (תהלים עז,כ); "נֶחְמְסוּ עֲקֵבָיִךְ" (ירמיהו יג,כב); "וְהוּא יָגֻד עָקֵב" (בראשית מט,יט), יָשׁוּב עַל עֲקֵבָיו. וְאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ לְכִי, וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים – בֵּין מִשְׁכְּנוֹת שְׁאָר הָרוֹעִים שֶׁאַתְּ אֶצְלָם.
וְזֶה הַדֻּגְמָא: אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, כְּנֵסִיָּתִי וַעֲדָתִי הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, בִּשְׁאָר אֻמּוֹת, אֵיכָה תִרְעִי וְתִנָּצְלִי מִיַּד הַמְּצִיקִים לָךְ, לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶם וְלֹא יֹאבְדוּ בָּנַיִךְ, הִתְבּוֹנְנִי בְּדַרְכֵי אֲבוֹתַיִךְ הָרִאשׁוֹנִים שֶׁקִּבְּלוּ תּוֹרָתִי וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתִּי וּמִצְוֹתַי, וּלְכִי בְּדַרְכֵיהֶם; וְאַף בִּשְׂכַר זֹאת תִּרְעִי גְדִיּוֹתַיִךְ אֵצֶל שָׂרֵי הָאֻמּוֹת. וְכֵן אָמַר יִרְמְיָה: "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים... שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה" וְגוֹמֵר (ירמיהו לא,כ).

(ט) לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי – לָמֶ"ד זוֹ – כְּמוֹ לָמֶ"ד "לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם" (ירמיהו י,יג), וּכְמוֹ לָמֶ"ד "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ" (לעיל פסוק ג): לִקְבוּצַת סוּסִים הַרְבֵּה, שֶׁאָסַפְתִּי מַחֲנוֹתַי לָצֵאת לִקְרָאתֵךְ בְּרִכְבֵי פַרְעֹה לְהוֹשִׁיעֵךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ" (חבקוק ג,טו), סוּסִים הַרְבֵּה – שָׁם דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי, שִׁתַּקְתִּיךְ מִצַּעֲקָתֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (שמות יד,יד). זֹאת רָאִיתִי בְּסִפְרֵי אַגָּדָה. דָּבָר אַחֵר: דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי – שָׁם הֶרְאֵיתִי לַכֹּל שֶׁרַעְיָתִי אַתְּ.
לְסֻסָתִי – קְבוּצַת סוּסִים, וּבִלְשׁוֹן לַעַז קֿיבלקֿיא"ה [chevalchie = קבוצת רוכבים].
דִּמִּיתִיךְ – אדישמי"י [adesmei = השוויתי] בְּלַעַז, כְּמוֹ: "אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג" (שופטים כ,ה), כִּי שָׁם קִשַּׁטְתִּיךְ בְּקִשּׁוּטִים נָאִים.

(י) נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתּוֹרִים – שׁוּרוֹת נִזְמֵי אֹזֶן וּמִצְחַת זָהָב.
צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים – עֲנָקֵי זָהָב, וּמַרְגָּלִיּוֹת חֲרוּזוֹת בִּפְתִילֵי זָהָב, שֶׁל בִּזַּת הַיָּם.

(יא) תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ – נִמְלַכְנוּ אֲנִי וּבֵית דִּינִי לִפְנֵי בֹּא פַרְעֹה, שֶׁאַשִּׁיאֶנּוּ וַאֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ לִרְדֹּף אַחֲרַיִךְ עִם כָּל שֶׁבַח גִּנְזֵי אוֹצְרוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה לָךְ תּוֹרֵי קִשּׁוּטֵי הַזָּהָב.
עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף – שֶׁהָיָה בְיָדֵךְ כְּבָר, שֶׁהוֹצֵאת מִמִּצְרַיִם; שֶׁגְּדוֹלָה הָיְתָה בִּזַּת הַיָּם מִבִּזַּת מִצְרַיִם.
נְקֻדּוֹת – כְּלֵי כֶּסֶף מְנֻקָּדִים וּמְצֻיָּרִים בַּחֲבַרְבּוּרוֹת וּגְוָנִים.

(יב) עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ – מְשִׁיבָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֶרֶת: "כָּל זֶה אֱמֶת! טוֹבָה גְּמַלְתַּנִי, וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ רָעָה. כִּי בְּעוֹד הַמֶּלֶךְ עַל הַשֻּׁלְחָן מְסִבַּת חֻפָּתוֹ – נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ," חִלּוּף 'לְהַבְאִישׁ': בְּעוֹד שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּסִינַי, קִלְקַלְתִּי בָּעֵגֶל. וּלְשׁוֹן חִבָּה כָּתַב הַכָּתוּב, נָתַן רֵיחוֹ, וְלֹא כָּתַב 'הִבְאִישׁ' אוֹ 'הִסְרִיחַ', לְפִי שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה.^[3]

(יג) צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי – דּוֹדִי נַעֲשָׂה לִי כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צְרוֹר הַמּוֹר בְּחֵיקוֹ, וְאָמַר לוֹ: הֲרֵי לְךָ צְרוֹר זֶה, שֶׁיִּתֵּן רֵיחַ טוֹב מִן הָרִאשׁוֹן שֶׁאִבַּדְתָּ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִתְרַצָּה לְיִשְׂרָאֵל עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל וּמָצָא לָהֶם כַּפָּרָה עַל עֲוֹנָם, וְאָמַר: "הִתְנַדְּבוּ לַמִּשְׁכָּן, וְיָבֹא זְהַב הַמִּשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זְהַב הָעֵגֶל".
בֵּין שָׁדַי יָלִין – אַף עַל פִּי שֶׁמָּעַלְתִּי בּוֹ, אָמַר לִשְׁכֹּן שָׁם.
בֵּין שָׁדַי – בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן.

(יד) אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר – יֵשׁ בֹּשֶׂם שֶׁשְּׁמוֹ כֹּפֶר, כְּמוֹ "כְּפָרִים עִם נְרָדִים" (להלן ד,יג), וְעָשׂוּי כְּעֵין אֶשְׁכֹּלוֹת.
בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי – שֵׁם מָקוֹם; וְשָׁם הוּא מָצוּי. וְרָאִיתִי בָּאַגָּדָה, שֶׁאוֹתָן כְּרָמִים עוֹשִׂין פֵּרוֹת אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה פְּעָמִים בְּשָׁנָה.
וְדֻגְמָא הִיא לְכַמָּה כַּפָּרוֹת וּמְחִילוֹת, שֶׁמָּחַל לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת שֶׁנִּסּוּהוּ בַּמִּדְבָּר.

(טו) הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי – אֲנִי הָיִיתִי בּוֹשָׁה בְּקִלְקוּלִי, וְהוּא חִזְּקַנִי בְּדִבְרֵי רִצּוּיִים, לוֹמַר: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיךָ" (במדבר יד,כ) וַהֲרֵי אַתְּ יָפָה וְיָפָה, כִּי עֵינַיִךְ יוֹנִים, כְּלוֹמַר: כַּלָּה שֶׁעֵינֶיהָ כְּעוּרִים – כָּל גּוּפָהּ צָרִיךְ בְּדִיקָה; וְשֶׁעֵינֶיהָ נָאִים – אֵין גּוּפָהּ צָרִיךְ בְּדִיקָה.
וְהַדֻּגְמָא זוֹ הִיא: מָחַלְתִּי לָךְ עַל עֲוֹנֵךְ, וַהֲרֵי אַתְּ יָפָה בְּ'נַעֲשֶׂה' וְהִנָּךְ יָפָה בְּ'נִשְׁמָע'; יָפָה בְּמַעֲשֵׂה אָבוֹת, יָפָה בְּמַעֲשַׂיִךְ, כִּי עֵינַיִךְ יוֹנִים. – צַדִּיקִים יֵשׁ בְּיָדֵךְ שֶׁדָּבְקוּ בִּי, כְּיוֹנָה זוֹ, שֶׁמִּשֶּׁמַּכֶּרֶת אֶת בֶּן זוּגָהּ אֵינָהּ מַנִּיחַתּוּ שֶׁיִּזְדַּוֵּג לְאַחֵר; כָּךְ "וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי" (שמות לב,כו) וְלֹא טָעוּ בָּעֵגֶל. וְעוֹד הִנָּךְ יָפָה בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ וגו' וַיְבָרֶךְ אֹתָם משֶׁה" (שמות לט,מג), הֲרֵי שֶׁקִּלְּסָם עַל כָּךְ.

(טז) הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים – לֹא הַיֹּפִי שֶׁלִּי, אֶלָּא שֶׁלְּךָ; אַתָּה הוּא הַיָּפֶה!
אַף נָעִים – שֶׁעָבַרְתָּ עַל פְּשָׁעַי, וְהִשְׁרֵיתָ שְׁכִינָתְךָ בְּתוֹכֵנוּ. וְזֶהוּ קִלּוּס שֶׁל יְרִידַת הָאֵשׁ, "וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ" (ויקרא ט,כד).
אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה – עַל יְדֵי נְעִימוֹתֶיךָ, הִנֵּה רַעֲנָנָה עַרְשֵׂנוּ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵינוּ, שֶׁהֵם כֻּלָּם נִקְבָּצִים אֵלֶיךָ פֹּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה" וגומר (ויקרא ח,ד). הַמִּשְׁכָּן קָרוּי מִטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה" (להלן ג,ז); וְכֵן הַמִּקְדָּשׁ קָרוּי מִטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹאָשׁ: "בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת" (דה"ב כב,יא) אֲשֶׁר "בְּבֵית הָאֱלֹהִים" (שם,יב), עַל שֶׁהֵם פִּרְיָן וְרִבְיָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

(יז) קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים – שְׁבַח הַמִּשְׁכָּן הוּא זֶה.
רַהִיטֵנוּ – לֹא יָדַעְתִּי אִם לְשׁוֹן קְרָשִׁים אוֹ לְשׁוֹן בָּרִיחִים, אַךְ יָדַעְתִּי שֶׁאַף בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה שָׁנִינוּ: רְהִיטֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם הֵם מְעִידִים בּוֹ (יל"ש ישעיהו, רמז תכג).

רש"י מנוקד על חמש מגילות

רש"י מנוקד על חמש מגילות מבוסס על מהדורת "מצודת אברהם", מאת הרב אברהם דייויס והרב יעקב פופקו (לייקווד, תשס"א). באתר ספריא הכינו באדיבותם מהדורה דיגיטלית על פי מהדורה זו, ובעלי זכויות היוצרים אישרו להם לשחרר אותה ברשיון CC-BY. חוץ מזה עדכנו בה את הפיסוק, תיקנו לעתים אף את הניקוד, פיתחנו ראשי תיבות, הוספנו הסברים ללעזים, והוספנו מראה מקומות למקורות רש"י בסוגריים.

הערות

1. בדפוסים אחרי "כָּל שְׁלֹמֹה" בסוגריים: "דְּקָשֶׁה לָהֶם לָמָּה לֹא מְיַחֲסוֹ אַחַר אָבִיו כְּמוֹ בְמִשְׁלֵי וְקֹהֶלֶת."
2. בדפוס כאן: לְשׁוֹן פָּסוּק "וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה" (ישעיהו מ,ד).
3. בדפוסים נוסף כאן בסוגריים: "עַיֵּן בְּרַשִׁ"י בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק רַבִּי עֲקִיבָא, דְּהַטַּעַם דְּלָא כְתִיב 'הִבְאִישׁ' אוֹ 'הִסְרִיחַ' – מִשּׁוּם חִבָּה. אָכֵן לְפֵרוּשׁ הַתּוֹסָפוֹת שָׁם, שֶׁפֵּרֵשׁ: וְהָכִי קָאָמַר, מַה שֶּׁכָּתַב נָתַן וְלֹא 'עָזַב' – זֶהוּ מִשּׁוּם חִבָּה; אָכֵן מַה שֶּׁלֹא כָּתַב 'הִבְאִישׁ' אוֹ 'הִסְרִיחַ' – זֶהוּ בְּלָאו הָכִי, מִשּׁוּם לָשׁוֹן נְקִיָּה."