רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/כ

(א) כָּל הָעֵדָה – עֵדָה הַשְּׁלֵמָה; שֶׁכְּבָר מֵתוּ מֵתֵי מִדְבָּר, וְאֵלּוּ פָּרְשׁוּ לְחַיִּים (מדרש תנחומא חוקת יד).
וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם – לָמָּה נִסְמְכָה מִיתַת מִרְיָם לְפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה? לוֹמַר לְךָ: מַה קָּרְבָּנוֹת מְכַפְּרִין [ספרים אחרים: כְּמוֹ שֶׁפָּרָה אֲדֻמָּה מְכַפֶּרֶת], אַף מִיתַת צַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת (מו"ק כ"ח ע"א).
וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם – אַף הִיא בִּנְשִׁיקָה מֵתָה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר בָּהּ "עַל פִּי ה'"? שֶׁאֵינוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה (שם). וּבְאַהֲרֹן נֶאֱמַר "עַל פִּי ה'" בְּ'אֵלֶּה מַסְעֵי' (במדבר לג,לח).

(ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה – מִכָּאן שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה לָהֶם הַבְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם (תענית ט' ע"א).

(ג) וְלוּ גָוַעְנוּ – הַלְוַאי שֶׁגָּוַעְנוּ.
בִּגְוַע אַחֵינוּ – בְּמִיתַת אַחֵינוּ בַּדֶּבֶר; [לִמֵּד] שֶׁמִּיתַת צָמָא מְגֻנָּה מִמֶּנָּה.
בִּגְוַע – שֵׁם דָּבָר הוּא, כְּמוֹ 'בְּמִיתַת אַחֵינוּ'. וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ 'כְּשֶׁמֵּתוּ אַחֵינוּ', שֶׁאִם כֵּן, הָיָה לוֹ לְהִנָּקֵד "בִּגְוֹעַ" (בְּחוֹלָם).

(ח) וְאֶת בְּעִירָם – מִכָּאן שֶׁחָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל (מדרש תנחומא חוקת ט).

(י) וַיַּקְהִלוּ וְגוֹמֵר – זֶה אֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהֶחֱזִיק מֻעָט אֶת הַמְרֻבֶּה (ויק"ר י,ט).
הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא – לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁהָלַךְ הַסֶּלַע וְיָשַׁב לוֹ בֵּין הַסְּלָעִים כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק הַבְּאֵר, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָהֶם: מַה לָּכֶם מֵאֵיזֶה סֶלַע תּוֹצִיאוּ לָנוּ מַיִם? לְכָךְ אָמַר לָהֶם "הַמֹּרִים", סַרְבָּנִים. [דָּבָר אַחֵר:] לְשׁוֹן יְוָנִי, שׁוֹטִים. [דָּבָר אַחֵר:] מוֹרִים אֶת מוֹרֵיהֶם; הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה שֶׁלֹּא נִצְטַוִּינוּ עָלָיו נוֹצִיא לָכֶם מָיִם? (תנחומא שם).

(יא) פַּעֲמָיִם – לְפִי שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה לֹא הוֹצִיא אֶלָּא טִפִּין; לְפִי שֶׁלֹּא צִוָּה הַמָּקוֹם לְהַכּוֹתוֹ, אֶלָּא "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע", וְהֵמָּה דִּבְּרוּ אֶל סֶלַע אַחֵר וְלֹא הוֹצִיא. אָמְרוּ: [שֶׁמָּא] צָרִיךְ לְהַכּוֹתוֹ כְּבָרִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִכִּיתָ בַּצּוּר" (שמות יז,ו), וְנִזְדַּמֵּן לָהֶם אוֹתוֹ סֶלַע וְהִכָּהוּ (תנחומא שם).

(יב) יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי – גִּלָּה הַכָּתוּב שֶׁאִלּוּלֵי חֵטְא זֶה בִּלְבַד – הָיוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עֲלֵיהֶם: כַּעֲוֹן שְׁאָר דּוֹר הַמִּדְבָּר, שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, כָּךְ הָיָה עֲוֹן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (ספרי קלז; תנחומא י). וַהֲלֹא "הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט" קָשָׁה מִזּוֹ? אֶלָּא לְפִי שֶׁבַּסֵּתֶר, חָסַךְ עָלָיו הַכָּתוּב; וְכָאן, שֶׁבְּמַעֲמַד כָּל יִשְׂרָאֵל, לֹא חָסַךְ עָלָיו הַכָּתוּב, מִפְּנֵי קִדּוּשׁ הַשֵּׁם (תוספתא סוטה פ"ו ה"ד; תנחומא שם).
לְהַקְדִּישֵׁנִי – שֶׁאִלּוּ דִּבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע וְהוֹצִיא, הָיִיתִי מְקֻדָּשׁ לְעֵינֵי הָעֵדָה, וְאוֹמְרִים: מַה סֶּלַע זֶה, שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְפַרְנָסָה, מְקַיֵּם דִּבּוּרוֹ שֶׁל מָקוֹם – קַל וָחֹמֶר אָנוּ.
לָכֵן לֹא תָבִיאוּ – בִּשְׁבוּעָה, כְּמוֹ: "לָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי" (שמ"א ג,יד); נִשְׁבַּע בִּקְפִיצָה, שֶׁלֹּא יַרְבּוּ בִּתְפִלָּה עַל כָּךְ.

(יג) הֵמָּה מֵי מְרִיבָה – הֵם הַנִּזְכָּרִים בְּמָקוֹם אַחֵר; אֶת אֵלּוּ רָאוּ אִצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה, שֶׁמּוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לוֹקֶה בְּמַיִם, לְכָךְ גָּזְרוּ: "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א,כב; סנהדרין ק"א ע"ב).
וַיִּקָּדֵשׁ בָּם – שֶׁמֵּתוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל יָדָם. שֶׁכְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה דִּין בִּמְקֻדָּשָׁיו – הוּא יָרְאוּי וּמִתְקַדֵּשׁ עַל הַבְּרִיּוֹת; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ"^[1] (תהלים סח,לו); וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ" (ויקרא י,ג).

(יד) אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל – מָה רָאָה לְהַזְכִּיר כָּאן אַחֲוָה? אֶלָּא אָמַר לוֹ: אַחִים אֲנַחְנוּ, בְּנֵי אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ: "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" (בראשית טו,יג), וְעַל שְׁנֵינוּ הָיָה אוֹתוֹ הַחוֹב לְפָרְעוֹ.
אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה – לְפִיכָךְ פֵּרַשׁ אֲבִיכֶם מֵעַל אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו" (בראשית לו,ו), מִפְּנֵי הַשְּׁטַר חוֹב הַמֻּטָּל עֲלֵיהֶם, וְהִטִּילוֹ עַל יַעֲקֹב (ב"ר פג,יג).

(טו) וַיָּרֵעוּ לָנוּ – סָבַלְנוּ צָרוֹת רַבּוֹת.
וְלַאֲבֹתֵינוּ – מִכָּאן שֶׁהָאָבוֹת מִצְטַעֲרִים בַּקֶּבֶר כְּשֶׁפֻּרְעָנוּת בָּאָה עַל יִשְֹרָאֵל (מדרש תנחומא חוקת יב).

(טז) וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ – בַּבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָנוּ אָבִינוּ, "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב" (בראשית כז,כב), שֶׁאָנוּ צוֹעֲקִים וְנַעֲנִים (מדרש תנחומא בשלח ט).
מַלְאָךְ – זֶה מֹשֶׁה. מִכָּאן שֶׁהַנְּבִיאִים קְרוּאִים מַלְאָכִים; וְאוֹמֵר: "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים" (דה"ב לו,טז; מדרש תנחומא ויקרא א).

(יז) נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ – אֵין לְךָ לְעוֹרֵר עַל הַיְרֻשָּׁה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא פָּרַעְתָּ הַחוֹב; עֲשֵׂה לָנוּ עֵזֶר מְעַט, לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אַרְצֶךָ (מדרש תנחומא חוקת יב).
וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר – 'מֵי בוֹרוֹת' הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר? אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה: אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדֵינוּ מָן לֶאֱכֹל וּבְאֵר לִשְׁתּוֹת, לֹא נִשְׁתֶּה מִמֶּנּוּ, אֶלָּא נִקְנֶה מִכֶּם אֹכֶל וּמַיִם לַהֲנָאַתְכֶם. מִכָּאן לְאַכְסְנַאי, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לֶאֱכֹל, יִקְנֶה מִן הַחֶנְוָנִי, כְּדֵי לְהַנּוֹת אֶת אוּשְׁפִּיזוֹ (שם).
דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ וְגוֹמֵר – אָנוּ חוֹסְמִים אֶת בְּהֶמְתֵּנוּ, וְלֹא יִטּוּ לְכָאן וּלְכָאן לֶאֱכֹל (שם).

(יח) פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ – אַתֶּם מִתְגָּאִים בְּקוֹל שֶהוֹרִישְׁכֶם אֲבִיכֶם וְאוֹמְרִים: "וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ" (לעיל פסוק טז); וַאֲנִי אֵצֵא עֲלֵיכֶם בְּמַה שֶּׁהוֹרִישַׁנִי אָבִי, "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כז,מ; מדרש תנחומא בשלח ט).

(יט) רַק אֵין דָּבָר – אֵין שׁוּם דָּבָר מַזִּיקְךָ.

(כ) וּבְיָד חֲזָקָה – בְּהַבְטָחַת זְקֵנֵנוּ: "וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (בראשית כז,כב).

(כב) כָּל הָעֵדָה – כֻּלָּם שְׁלֵמִים וְעוֹמְדִים לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ, שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶן אֶחָד מֵאוֹתָם שֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרָה עֲלֵיהֶם, שֶׁכְּבָר כָּלוּ מֵתֵי מִדְבָּר; וְאֵלּוּ – מֵאוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן: "חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד,ד; מדרש תנחומא חוקת יד).
הֹר הָהָר – הַר עַל גַּבֵּי הַר, כְּתַפּוּחַ קָטָן עַל גַּבֵּי תַּפּוּחַ גָּדוֹל. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֶעָנָן הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וּמַשְׁוֶה אֶת הֶהָרִים – שְׁלֹשָׁה נִשְׁאֲרוּ בָּהֶן: הַר סִינַי – לַתּוֹרָה, הֹר הָהָר – לִקְבוּרַת אַהֲרֹן, וְהַר נְבוֹ – לִקְבוּרַת מֹשֶׁה (תנחומא שם).

(כג) עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם – מַגִּיד, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁנִּתְחַבְּרוּ כָּאן לְהִתְקָרֵב לְעֵשָׂו הָרָשָׁע – נִפְרְצוּ מַעֲשֵׂיהֶם וְחָסְרוּ הַצַּדִּיק הַזֶּה. וְכֵן הַנָּבִיא אוֹמֵר לִיהוֹשָׁפָט: "בְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ ה' אֶת מַעֲשֶׂיךָ" (דה"ב ב,לז; תנחומא שם).

(כה) קַח אֵת אַהֲרֹן – בְּדִבְרֵי נִחוּמִים. אֱמֹר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ שֶׁתִּרְאֶה כִּתְרְךָ נָתוּן לְבִנְךָ, מַה שֶּׁאֵין אֲנִי זַכַּאי לְכָךְ (מדרש תנחומא חוקת יז).

(כו) אֶת בְּגָדָיו – אֶת בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה [הִלְבִּישָׁהוּ], וְהִפְשִׁיטָם מֵעָלָיו לְתִתָּם עַל בְּנוֹ בְּפָנָיו. אָמַר לוֹ: הִכָּנֵס לַמְּעָרָה, וְנִכְנַס. רָאָה מִטָּה מֻצַּעַת וְנֵר דָּלוּק. אָמַר לוֹ: עֲלֵה לַמִּטָּה, וְעָלָה. פְּשֹׁט יָדֶיךָ, וּפָשַׁט. קְמֹץ פִּיךָ, וְקָמַץ. עֲצֹם עֵינֶיךָ, וְעָצַם. מִיָּד חָמַד מֹשֶׁה לְאוֹתָהּ מִיתָה; וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ: "כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ" (דברים לב,נ), מִיתָה שֶׁנִּתְאַוִּיתָ לָהּ (ספרי דברים שלט).

(כז) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה – אַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר קָשֶׁה לוֹ, לֹא עִכֵּב (מדרש תנחומא חוקת יז).

(כט) וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה וְגוֹמֵר – כְּשֶׁרָאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר יוֹרְדִים, וְאַהֲרֹן לֹא יָרַד, אָמְרוּ: הֵיכָן הוּא אַהֲרֹן? אָמַר לָהֶם: מֵת. אָמְרוּ: אֶפְשָׁר מִי שֶׁעָמַד כְּנֶגֶד הַמַּלְאָךְ וְעָצַר אֶת הַמַּגֵּפָה, יִשְׁלֹט בּוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת? מִיָּד בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה רַחֲמִים וְהֶרְאוּהוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לָהֶם מֻטָּל בַּמִּטָּה; רָאוּ וְהֶאֱמִינוּ (תנחומא שם).
כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל – הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים; לְפִי שֶׁהָיָה אַהֲרֹן רוֹדֵף שָׁלוֹם וּמַטִּיל אַהֲבָה בֵּין בַּעֲלֵי מְרִיבָה, וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ (אדר"נ יב,ג).
כִּי גָוַע – אוֹמֵר אֲנִי, שֶׁהַמְּתַרְגֵּם "דְּהָא מִית" – טוֹעֶה הוּא, אֶלָּא אִם כֵּן מְתַרְגֵּם וַיִּרְאוּ – "וְאִתְחֲזִיאוּ". שֶׁלֹּא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "'כִּי' זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן 'דְּהָא'", אֶלָּא עַל מִדְרַשׁ שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד, וְכִדְאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: "אַל תִּקְרֵי 'וַיִּרְאוּ' אֶלָּא 'וַיֵּרָאוּ" (ר"ה ג' ע"א). וְעַל לָשׁוֹן זֶה נוֹפֵל לְשׁוֹן "דְּהָא", לְפִי שֶׁהִיא נְתִינַת טַעַם לְמַה שֶּׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ: לָמָּה וַיֵּרָאוּ? לְפִי שֶׁהֲרֵי מֵת אַהֲרֹן. אֲבָל עַל תַּרְגּוּם "וַחֲזוֹ כָּל כְּנִישְׁתָּא" אֵין לְשׁוֹן "דְּהָא" נוֹפֵל, אֶלָּא לְשׁוֹן "אֲשֶׁר", שֶׁהוּא מִגִּזְרַת שִׁמּוּשׁ "אִי". שֶׁמָּצִינוּ "אִם" מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "אֲשֶׁר", כְּמוֹ: "וְאִם מַדּוּעַ לֹא תִקְצַר רוּחִי" (איוב כא,ד); וְהַרְבֵּה מְפֹרָשִׁים מִזֶּה הַלָּשׁוֹן: "אִם חֲרוּצִים יָמָיו" (איוב יד,ה).

הערות

1. אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך. (ילקוט שמעוני תורה תקכה).