רש"י מנוקד על המקרא/ספר איכה/ד

(א) אֵיכָה יוּעַם זָהָב – קִינָה זוֹ נֶאֶמְרָה עַל יֹאשִׁיָּהוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: "וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת" (דה"ב לה,כה); וְעִמָּהּ חִבֵּר בְּתוֹךְ הַקִּינָה אֶת שְׁאָר בְּנֵי צִיּוֹן.
יוּעַם – יִכְהֶה, כְּמוֹ דְאַתְּ מְתַרְגֵּם "כֵּהָה" (ויקרא יג,כא), "עַמְיָא".
זָהָב – מַרְאִית פָּנִים הַמַּצְהִיב כְּזָהָב.
יִשְׁנֶא – יִשְׁתַּנֶּה מִמַּרְאִיתוֹ.
הַכֶּתֶם – קְבוּצַת כְּלֵי נוֹי הַזָּהָב שֶׁהֵם לַעֲדִי, קָרוּי כֶּתֶם.
אַבְנֵי קֹדֶשׁ – בָּנִים הַמְּאִירִים כַּאֲבָנִים טוֹבוֹת. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: כָּל רְבִיעִית דָּם שֶׁיָּצָא מִיֹּאשִׁיָּהוּ בְּכָל חֵץ וְחֵץ שֶׁנָּעֲצוּ בּוֹ, הָיָה יִרְמְיָה קוֹבְרָהּ בִּמְקוֹמָהּ, וְעָלֶיהָ הוּא קוֹרֵא: תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ.

(ב) הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז – הַמְּהֻלָּלִים וְהַנֶּעֱרָכִים כְּפָז; הָרוֹאֶה אוֹתָם אוֹמֵר: "רְאוּ תָאֳרָם שֶׁל אֵלּוּ כְּמַרְאִית פָּז". וְכֵן: "לֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר" (איוב כח,טז; "בְּכֶתֶם טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּה" (שם,יט); "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת" (תהלים סח,ה), לְשׁוֹן הִלּוּל וְעֵרֶךְ הֵן.
לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ – כַּדֵּי חֶרֶשׂ שֶׁנּוֹתְנִים בָּהֶם יַיִן, כְּגוֹן "נִבְלֵי יַיִן" (שמ"א כה,יח); "וְנִבְלֵיהֶם יְנַפֵּצוּ" (ירמיהו מח,יב).

(ג) גַּם תַּנִּין – אַף עַל פִּי שֶׁאַכְזָרִי הוּא, חָלְצוּ שַׁד. כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת בְּנוֹ בָּא מֵרָחוֹק רָעֵב, חוֹלֵץ שָׁדָיו מִתּוֹךְ נַרְתִּיקוֹ, שֶׁיֵשׁ לוֹ כִּסּוּי עַל דַּדָּיו, וּמוֹצִיאוֹ מִתּוֹכוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֵהוּ בְּנוֹ מְכֻסֶּה וְיַחֲזֹר לַאֲחוֹרָיו; וְהֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן.
בַּת עַמִּי לְאַכְזָר – רוֹאִים אֶת בְּנֵיהֶם צוֹעֲקִים לְלֶחֶם, וְאֵין פּוֹרֵשׂ לָהֶם; שֶׁחַיֵּיהֶם קוֹדְמִים לָהֶם לְחַיֵּי בְּנֵיהֶם, מֵחֲמַת הָרָעָב.

(ה) הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע – עַל בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין.
הָאֱמֻנִים – לְשׁוֹן "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה" (אסתר ב,ז).
אַשְׁפַּתּוֹת – אַשְׁפּוֹת שֶׁל זֶבֶל; שׁוֹכְבִים עַל הָאַשְׁפּוֹת בַּחוּץ.

(ו) וַיִּגְדַּל עֲוֹן וְגוֹמֵר – פֻּרְעֲנוּתָם מוֹכִיחַ עֲלֵיהֶם שֶׁגָּדוֹל עֲווֹנָם מִשֶּׁל סְדוֹם.
הַהֲפוּכָה כְמוֹ רָגַע – שֶׁהֲרֵי סְדוֹם לֹא נִמְשְׁכָה צָרָתָם; כְּרֶגַע אֶחָד נֶהֶפְכָה.
וְלֹא חָלוּ בָהּ יָדָיִם – יְדֵי הָאוֹיֵב, כִּי עַל יְדֵי הַמַּלְאָכִים נֶהֶפְכָה. וְיֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה, וְאֵינוֹ מְיֻשָּׁב עַל סֵדֶר הַמִּקְרָאוֹת.

(ז-ח) זַכּוּ נְזִירֶיהָ – שָׂרֶיהָ, כְּמוֹ 'נֵזֶר' וְכֶתֶר; וַאֲנִי אוֹמֵר: נְזִירֶיהָ מַמָּשׁ, שֶׁהָיוּ מְגֻדְּלֵי שֵׂעָר וְנָאִים בְּיוֹתֵר. וּמוּסָב עַל "בַּת עַמִּי" (פסוק ו).
אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים – אוֹתָם שֶׁהָיוּ מַרְאֵיהֶם אָדֹם מִפְּנִינִים, וְגִזְרָתָם כְּמוֹ סַפִּיר, חָשַׁךְ תָּאֳרָם מִפֶּחָמִים.
מִשְּׁחוֹר (ח) – הוּא פֶּחָם.
עֶצֶם – לְשׁוֹן מַרְאֶה, כְּמוֹ: "וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" (שמות כד,י); קולו"ר [color = צבע^[1]] בְּלַעַז.

(ח) צָפַד – נִקְמַט וְנִתְחַבֵּר, וְאֵין לוֹ דִּמְיוֹן.

(ט) שֶׁהֵם יָזֻבוּ מְדֻקָּרִים וְגוֹמֵר – חַלְלֵי הָרָעָב הָיוּ נְפוּחִים מֵרֵיחַ תְּנוּבוֹת הַשָּׂדֶה; שֶׁהָיוּ הָאוֹיְבִים צוֹלִים בָּשָׂר עַל הָעֲשָׂבִים חוּץ לַחוֹמָה, וְהָרֵיחַ נִכְנָס בְּתוֹךְ נְפוּחֵי הָרָעָב, וּכְרֵסָן נִבְקַעַת וּפִרְשָׁם זָב. וַהֲרֵי זֶה מִיתַת נִוּוּל יוֹתֵר מֵהֲרוּגֵי חֶרֶב.
מְדֻקָּרִים – מְבֻקָּעִים. בֵּין נְפִיחַת רָעָב בֵּין בִּקּוּעַ חֶרֶב קָרוּי 'דְּקִירָה'.
מִתְּנוּבֹת שָׂדָי – מִשָּׁרָשִׁים וַעֲשָׂבִים שֶׁמְּלַקְּטִים וְאוֹכְלִים, רַב פִּרְשָׁם וּמִאוּסָם.

(י) לְבָרוֹת – לְמַאֲכָל, כְּמוֹ: "וְלֹא בָרָה אִתָּם לָחֶם" (שמ"ב יב,יז); "לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד" (שמ"ב ג,לה).

(יא) כִּלָּה ה' אֶת חֲמָתוֹ – אֲשֶׁר בָּעֲרָה בּוֹ כַּמָּה שָׁנִים, עַתָּה כִּלָּה אוֹתָהּ בְּהִנָּקְמוֹ מֵהֶם.

(יג) מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ – שֶׁל שֶׁקֶר, הָיְתָה לָהּ הָרָעָה הַזֹּאת.

(יד) נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת – כְּשֶׁהָיוּ הָעִוְרִים הוֹלְכִים בַּשּׁוּק, הָיוּ נָעִים, וְרַגְלֵיהֶם נִשְׁמָטִים בְּדַם הַהֲרוּגִים שֶׁהָיוּ הָרְשָׁעִים הוֹרְגִים בְּתוֹכָהּ.
נְגֹאֲלוּ בַּדָּם – נִתְלַכְלְכוּ בַּדָּם, עַד אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ הַקְּרוֹבִים אֲלֵיהֶם לִגַּע בִּלְבוּשֵׁיהֶם. וְהָיוּ קוֹרְאִים אֲלֵיהֶם–

(טו) סוּרוּ – מֵעָלֵינוּ, אַתֶּם הַטְּמֵאִים הַמְּלֻכְלָכִים בְּדָם.
כִּי נָצוּ – לְשׁוֹן סִרְחוֹן וְלִכְלוּךְ, כְּמוֹ "מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ" (ויקרא א,טז), דִּמְתַרְגְּמִינָן "בְּאוּכְלֵיהּ". כָּךְ חִבְּרוֹ מְנַחֵם.
גַּם נָעוּ – נִשְׁמְטוּ בַּדָּם.

(טז) פְּנֵי ה' חִלְּקָם – פָּנִים שֶׁל זַעַם מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – חִלְּקָם וְהִפְרִידָם בָּאֻמּוֹת, לְמַעַן אֲשֶׁר פְּנֵי הַכֹּהֲנִים לֹא נָשָׂאוּ בִּהְיוֹתָם בְּשַׁלְוָתָם.

(יז) עוֹדֵינוּ תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל – כְּשֶׁבָּאָה עָלֵינוּ הָרָעָה, עֲדַיִן הָיוּ עֵינֵינוּ צוֹפוֹת אֶל חֵיל פַּרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: "וּמִצְרַיִם הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ" (ישעיהו ל,ז), שֶׁהָיוּ מַבְטִיחִים אוֹתָנוּ לְעֶזְרָה וְלֹא בָּאוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: "הִנֵּה חֵיל פַּרְעֹה הַיֹּצֵא לָכֶם לְעֶזְרָה שָׁב לְאַרְצוֹ מִצְרָיִם" (ירמיהו לז,ז). מָצִינוּ בְּמִדְרַשׁ קִינוֹת, שֶׁהָיוּ בָּאִים בִּסְפִינוֹת. רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַיָּם, וְהֵצִיף לִפְנֵיהֶם נוֹדוֹת נְפוּחִים כְּמִין מֵעֵי אָדָם נִנְעָרִים בַּמַּיִם. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: "הַנּוֹדוֹת הַלָּלוּ הֵם אֲבוֹתֵינוּ, אַנְשֵׁי מִצְרַיִם שֶׁטֻּבְּעוּ בַּיָּם מֵחֲמַת הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ, וַאֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לְעֶזְרָתָם?" עָמְדוּ וְחָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם.
צִפִּינוּ – חִכִּינוּ.

(יח) צָדוּ צְעָדֵינוּ – אוֹיְבֵינוּ אָרְבוּ אֶת צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ, כְּמוֹ: "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה" (שמות כא,יג); "וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי" (שמ"א כד,יא).

(כ) מְשִׁיחַ ה' – הוּא יֹאשִׁיָּהוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: "וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ" (דה"ב לה,כה).
בִּשְׁחִיתוֹתָם – בַּגּוּמוֹת שֶׁחָפְרוּ:

(כא) שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם – נִתְנַבֵּא יִרְמְיָהוּ עַל חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי, שֶׁיַּחֲרִיבוּהוּ רוֹמִיִּים.
שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי – לְפִי שָׁעָה; אֲבָל סוֹפֵךְ שֶׁגַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס הַפֻּרְעָנוּת, וְתִשְׁכְּרִי מִמֶּנּוּ.
וְתִתְעָרִי – וְתָקִיאִי, כְּמוֹ: "וַתְּעַר כַּדָּהּ" (בראשית כד,כ).

(כב) תַּם עֲו‍ֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן – לָקִית עַל כָּל חַטֹּאתַיִךְ.
לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ – מִגָּלוּת אֱדוֹם וּלְהַלָּן עוֹד.

הערות

1. הפירוש על "עצם" שייך לפסוק ז, ובטעות הועבר לפסוק ח. קטן. ולענ"ד נראה שהפירוש על "משחור" ממשיך את הפירוש על "אדמו" ו"ספיר" ולכן בא לפני הפירוש על "עצם", ורש"י פירש כאן את שני הפסוקים כהמשך אחד. ויקיעורך.