רבינו שמשון על כלים כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רבינו שמשון · על כלים · כד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

תריסין. מגינים:

קומפון. עמק המלך והוא קומפון דלעיל פכ"ג:

דיצת הערביים. תריס קטן הוא ביותר. אי נמי לפי שעשויה לצידה בלבד ואינה ממשמשי אדם וכל כלי שאינו ממשמשי אדם אינו מקבל טומאה כל עיקר:

משנה ב[עריכה]

כקתדרא. קצרה ומוקפת משלשה צדדין:

טמאה. של ישיבה מיוחדת כמטה שהיא ארוכה ומתחתיה מקבלת:

כמטה. של עור ולישיבה אינה מיוחדת אלא טוענין בה פרקמטיא ואומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו. ושל אבנים העשויה להוליך בה אבנים טהורה מכלום שפרוצה מתחתיה נקבים גדולים ובשבת פ' אר"ע (דף פד.) אמר רבי יוחנן אם יש בה בית קיבול רמונים טמאה והוה ליה למתני עגלה של קטן דתנן פ"ג דביצה (דף כג:) דטמאה מדרס ובפרק במה אשה (דף סו.) מפרש טעמא משום דסמיך עילויה אלא אין חוששין כאן כי אם למצוא שלש עגלות שיש להם שלש מינין ואינו יורד למנות כל העגלות:

משנה ג[עריכה]

שלש עריבות הן. טעם של משנה זו פירשתי לעיל בריש פ' שני היכן שמחזקת ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש:

משנה ד[עריכה]

משמשת (צ"ל שפתחה מצדה) ישיבה עם מלאכתה. וטמאה מדרס כדפרישית לעיל בסוף פ' י"ט וכל היכא דתנן טמאה מדרס לאו לאפוקי טמא מת דהא לעיל גבי פתח המצדה תנן פי"ט [מ"ט] טמא (הוא) מדרס וטמא מת וקי"ל דכל מטמא מדרס מטמא טמא מת אפילו כלי שטף הפשוטים המיוחדים למדרסות בבכורות פ' אלו מומין (דף לח.):

הבאה במדה. שמחזקת ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש כדתנן לעיל פט"ו:

טהורה. משום דאינה מליאה כדתנן כדפרישית שם ודוקא בפתחה מלמעלה אבל פתחה מצדה אפילו באה במדה טמאה דבהנך דחזו למדרסות לא חיישינן דלא איתקוש לשק כדאי' פ' על אלו מומין (שם):

משנה ה[עריכה]

תרבוסים. הן מיני ארגזים והן של עץ ויש אומרים של עור. וכללא הוא דכולי פירקין הטמא מדרס דמשמש ישיבה או שכיבה וטמא מת נמי. וטמא מת שאינו משמש ישיבה ושכיבה וחשוב:

משנה ו[עריכה]

בסיסאות. מיני ספסלים הן את הכיור ואת כנו מתרגמינן ית כיורא וית בסיסיה (שמות לא):

ושל מגדל טהור מכלום. לפי שהוא כמקצת המגדל וצורתו מוכחת עליו:

משנה ז[עריכה]

פנקסיות. הן עשויין לכתוב בהן כמו חנוני על פנקסו (שבועות דף מד:):

האפיפורין. פירש בערוך בערך פנקס לוח עשוי ומניחין עליו אבק של עפר וכותבין בו חשבונות:

ושיש לה בית קיבול שעוה. לוח הטוח בדונג כדי לכתוב בו

והחלקה. שאין בה שעוה וכותבין עליה בדיו ויש לה צורת כלי ואין ראוי למדרס:

משנה ח[עריכה]

של זגגין. שמניחים עליה כלי זכוכית:

סרגים. פי' בערוך עושי המרכבות ושמא מניחים עליה סרגים של סוס ושל מרכבה מלשון סרגו לה תרי חיותא בריש המוכר את הספינה (דף עג.) ובחלומות דפ' הרואה (דף נז:) הא דמסורג הא דלא מסורג וי"מ שמסרגין עליה את הסבכות:

טהורה מכלום. לפי שאינה ממשמשי אדם:

משנה ט[עריכה]

משפלות. כעין סל או קופה שפתחה מן הצד כדפרישית לעיל בסוף פרק תשעה עשר:

של זבל. שנושאין בה זבל. ויתכן שהן כעין אותן שבמקומינו שקורין בהו"ט בלע"ז ארוך כעין כוורת רחב מלמעלה וקצר מלמטה ותלוי מאחריו ברצועה רחבה המתוקנת לאדם מלפניו ונותן בו זבל לכרמים ומחובר בו מקל מאחריו ומגיע עד קרוב לארץ כשרוצה לנוח פושט רגליו לפניו מעט ונשען מעומד על גביו:

פוחלץ. פירש בערוך כלי שמשליכין בו זבל וגאון פי' וכן בערוך כדאמרינן בשבועות ירושלמי חיויא דשבור מלכא בלע גומלים בלע כרוכים כד בעון מקטליניה אייתון פוחלץ של גמלין ומלאנון תבן ויהבון ביה גומרין ובלעון ומית. כזו הלכה בנדרים (דף כה.) אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. וטהור מכלום לפי שהחבלים שלו קשים ביותר ועבים ואינם ניטלים ראוים לישב עליהם ועצי הסבכה רחבין הרבה ואין ראוין לקבל תבן וכיוצא בו ואין עליו תורת כלי:

משנה י[עריכה]

של צבעים טמא טמא מת. אינו מיוחד לישיבה והא דבפרק רבי עקיבא (דף פד:) לא ילפינן מפץ שנטמא במת אלא מכח שטמא בזב כדיליף בק"ו מפכים קטנים הני מילי מפץ של שיפה ושל גמי דאין זה כלי עץ אבל הכא במפץ של עץ ואע"ג דלא איטמי בזב במדרס מיטמא במת ושמא של גיתות היינו טעמא דטהור מכלום משום דהוי של שיפה ושל גמי ולא מיוחד לישיבה ומיהו צריך עיון בפ"ק דסוכה (דף כ:) גבי מחצלות של גמי דטמאות במת וטהורות בזב:

משנה יא[עריכה]

כשיעור. המפורש לעיל בפ' כ' התורמל חמשה קבין וחמת של שבעה קבין דאז משמשין ישיבה עם מלאכתן וכ"ש אם מחזיק יותר אבל פחות מכן לא:

טהור מכלום. כדתנן לעיל בפרק י"ז דכל שבים טהור:

משנה יב[עריכה]

לשטיח. צורך מטה במגילת איכה היתה למס עשי לך כלי גולה מה היו רבי חייא רבה אמר חמת קערה שטיח וכל חד וחד משמש ב' דברים חמת ממלאה קמח ונותנה תחת ראשו קערה אוכל ושותה בה שטיח לש עליו וישן עליו:

תכריך הכלים. פי' גאון וכן ערוך לשמור בו את הכלים כגון הסכין והמספרים והמחט:

טהור מכלום. והא דתנן במס' נגעים בפ' אחד עשר [מי"א] כל הראוי ליטמא טמא מת אע"פ שאינו ראוי ליטמא טמא מדרס מטמא בנגעים כגון רצועות מנעל וסנדל לא דמי כלל דהתם ברצועות מתוקנות כבר אבל הכא בעור העומד לכך ועדיין מחוסר מלאכה והא דתניא בת"כ נגעי עורות כלי עור יצאו עורות ורצועות וסנדלים שאינם כלים. התם נמי בעור העומד לעשות ממנו ועדיין לא עשאו:

משנה יג[עריכה]

לשכיבה. היינו סדין סתם:

לוילון. מסך לפני הפתח או לספינה ולעיל פירשתי בפ' כ':

ושל צורות. פי' בערוך בגד שהוא ביד רוקמי רקמה ובו מיני צורות כדי לראות בו לעשות כמותן בבגד אחר ובזבחים פ' דם חטאת (דף צד.) נמי משמע דבגד שחישב עליו צורה לא מקבל טומאה:

משנה יד[עריכה]

של ידים טמאה מדרס. גרסינן עלה בירושלמי פרק בתרא דכלאים רבי לא רבי חייא בשם ר' יוחנן מפני שהוא נותנה על הכסת וישן עליה. רב אמר משום שנותנה תחת אצילי ידיו:

ושל ספרים טמאה טמא מת. לקמן בפכ"ח [מ"ד] תנן בה"א מצויירות טהורות ושאין מצויירות טמאות רבן גמליאל אומר אלו ואלו טהורות:

תכריך נבלי בני לוי. עור שכורכים בו כלי השיר של לוים ודשאר נמי טהורין כדתנן לעיל פ' ט"ז [מ"ז] תיק נבלים וכינורות אלא נקט בני לוי משום דכורכים במטפחות והשאר [אינן] עושין כן:

משנה טו[עריכה]

פרקלינין. פי' גאון וכן ערוך כלי עור העשוי כצורת ידי אדם ומשימו בידו ותופש העוף ששמו אשטו"ר בלע"ז ובו יוצאין לצוד חיה או עוף:

טמא מדרס. לפי שנשען עליו ואין זה בית אצבעות דתנן לקמן פכ"ו [מ"ג] בית אצבעות טהורות דהא איכא של ציידי חיה ועוף וחגבים אלא ענין אחר הוא:

של חגבים. לתפוס בו חגבים:

של קייצים. ללקוט בו קוצים והיינו כמו כף לוקטי קוצים דתנן לקמן בפרק כ"ו דטהרות:

משנה טז[עריכה]

של ילדה. בתוס' [ב"ב פ"ב] של זקנה טמאה מדרס ושל ילדה טמאה טמא מת. נקרעה אינה מקבלת רוב השיער טהורה מכלום. וכן נרא' דהא לקמן תנן פכ"ח [מ"ט] סבכה של זקנה טמאה משום מושב שהזקנה אינה מקפדת ויושבת עליה:

ושל יוצאת החוץ. דהיינו נקרעה ואינה מקבלת רוב השיער דתוס' ודתנן לקמן בסוף פכ"ח ובערוך פי' דהיינו סודר שמשימות הנשים כשיוצאות לשוק:

משנה יז[עריכה]

מהוהה. פי' גאון וערוך בגד ישן ובלה שתפרו על בגד חדש:

הולכין אחר הבריאה. דנין אותה כדין בריאה אם טמאה טמאה אם טהורה טהורה:

טלייה. כמו טלאה מלשון [ברכות מג:] טלאי על בגדיו:

קטנה על הגדולה. בין שתיהן מהוהות בין שתיהן בריאות וכן היו שוות:

כף של מאזנים. בכף מאזנים של מתכת טמאה איירי דאם טלאה מבפנים טמא המיחם ואם מבחוץ טהור (מבפנים) המיחם:

תניא בתוספתא [שם] ר"א בר צדוק אומר כף של מאזנים טמא טמא מת וטלאו על שולי המיחם מבפנים בין נקוב בין שאינו נקוב טמא. מבחוץ נקוב טמא שאינו נקוב טהור טלאו על צדו מבפנים נקוב טמא שאינו נקוב טהור מבחוץ בין נקוב בין שאינו נקוב טהור: