משנה כלים כד ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כד · משנה ה | >>

שלשה תרבוסין הן.

של ספרין, טמא מדרס.

שאוכלין עליו, טמא טמא מת.

ושל זיתים, טהור מכלום.

משנה מנוקדת

שְׁלֹשָׁה תַּרְבּוּסִין הֵן:

שֶׁל סַפָּרִין,
טָמֵא מִדְרָס;
שֶׁאוֹכְלִין עָלָיו,
טָמֵא טְמֵא מֵת;
וְשֶׁל זֵיתִים,
טָהוֹר מִכְּלוּם:

נוסח הרמב"ם

שלשה תרבוסין הן -

של ספרים - טמא מדרס.
ושאוכלין עליו - טמא טמא מת.
ושל זיתים - טהור מכלום.

פירוש הרמב"ם

תרבוס - כלי מעור, ואשר היא אצל המקיזים יעשו לישב עליה או לסמוך עליה, ולזה טמאה מדרס. ושורש זה כבר התבאר בפרק עשרים.

והעור אשר יעשה להשיר עליו הזיתים אינו כלי, ולזה אין בו טומאה כלל:

פירוש רבינו שמשון

תרבוסים. הן מיני ארגזים והן של עץ ויש אומרים של עור. וכללא הוא דכולי פירקין הטמא מדרס דמשמש ישיבה או שכיבה וטמא מת נמי. וטמא מת שאינו משמש ישיבה ושכיבה וחשוב:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

תרבוסים - כלים של עור כעין ארגזים:

של ספרים - מקיזים דם:

טמא מדרס - גדול הוא וחזי לישיבה או למזגא עליה ה:

שאוכלים עליו - כלי תשמיש הוא ו:

ושל זיתים - שסוחטין בו הזיתים ז, לא חשיב כלי של משמשי אדם:

פירוש תוספות יום טוב

[*תרבוסין. וכך העתיקו הר"ב והר"ש. גם הרמב"ם בפירושו. אבל בחבורו פכ"ז מה"כ כתב תרכוסין בכ"ף. וכן הוא בערוך]:

[*טמא מדרס. פי' הר"ב דחזי לישיבה או למזגא עליה הבאים להקיז. הכ"מ שם]:

[*שאוכלין עליו. פירש הר"ב כלי תשמיש הוא. ואומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. הכ"מ שם]:

[*ושל זיתים. כתב הר"ב שסוחטים בו זיתים. לא ידעתי למה לו לפרש כן. והרי הרמב"ם כתב אשר יעשה להשיר עליו הזיתים ובחבורו כתב ג"כ *)ששוטחין עליו הזיתים]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) הבאים להקיז:

(ו) (על הברטנורא) ואומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. כ"מ:

(ז) (על הברטנורא) והר"מ פירש, ששוטחין עליו הזיתים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

תרבוסים:    ראיתי שונים גורסים תרכוסים בכ"ף אכן הרב בצלאל אשכנזי ז"ל ראיתי שהיה בספרו כתוב תרבוסים בבי"ת ולא הגיהו בין במשנה בין בפירושה. ובערוך לא מצאתיה רק הביא תרנס בנו"ן הנזכר בב"ר ופירש שהוא כסא:

סַפַרִים:    מקיזי דם ולקמן בפירקין בסימן י"ד גרסינן של ספרים שר"ל של ספרי תורה כמו שאכתוב שם בס"ד:

טמא מדרס:    דחזי לישיבה או למיזגא עליה פי' לשכיבה וראיתי מי שכתב למיזגא פי' ארימא"ר בלעז:

ושל זיתים:    ששוטחין בו הזיתים:

תפארת ישראל

יכין

שלשה תרבוסין:    כך נקרא בלשון רומי עור שהופשט ועדיין שערותיו עליו:

של ספרין טמא מדרס:    דהוא גדול כשיעור שישב עליו המסתפר בשעה שמתגלח. כדי שלא יתפזרו שערותיו בבית. וכן עושין הנשים מה"ט ים נפה בשעה שגודלין [כדלעיל פט"ו מ"ג]:

שאוכלין עליו טמא טמא מת:    דמדמיוחד להושיב עליו המאכלים. להכי כשישב אדם עליו א"ל עמונמ"ל:

ושל זיתים:    שעשוי לשטוח עליו זיתים. כדי שיתרקבו ויתרככו קודם שיכבשום בבית הבד:

טהור מכלום:    מדהו"ל פשוטי כלי עור המשמש רק לתשמישי אדם. ולא לתשמיש גופו. דדינו ככלי עץ בזה. שאמק"ט כלל [כרפט"ו ופט"ז מ"ז]. ונ"ל דמיירי שהעור קשה. דאם הוא רך. מק"ט מת מדחזי לקפל בו שום דבר הו"ל כיש לו ב"ק [כתוס' שבת ס"ג ב' ד"ה מניין]:

בועז

פירושים נוספים