משנה כלים כד יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כד · משנה יד | >>

שלש מטפחות הן.

של ידים, טמאה מדרס.

של ספרין, טמאה טמא מתיד.

ושל תכריך, [ושל] טו נבלי בני לוי, טהורה מכלום.

משנה מנוקדת

שָׁלֹשׁ מִטְפָּחוֹת הֵן:

שֶׁל יָדַיִם,
טְמֵאָה מִדְרָס;
שֶׁל סְפָרִין,
טְמֵאָה טְמֵא מֵת;
וְשֶׁל תַּכְרִיךְ (וְשֶׁל) נִבְלֵי בְּנֵי לֵוִי,
טְהוֹרָה מִכְּלוּם:

נוסח הרמב"ם

שלש מטפחות הן -

של ידים - טמאה מדרס.
של ספרים - טמאה טמא מת.
ושל תכריך, ושל נבלי בני לוי - טהורה מכלום.

פירוש הרמב"ם

מטפחת - "מנטיל".

ואמרו בכאן של ידים - רוצה לומר העשוי לקנח בה את הידים:

פירוש רבינו שמשון

של ידים טמאה מדרס. גרסינן עלה בירושלמי פרק בתרא דכלאים רבי לא רבי חייא בשם ר' יוחנן מפני שהוא נותנה על הכסת וישן עליה. רב אמר משום שנותנה תחת אצילי ידיו:

ושל ספרים טמאה טמא מת. לקמן בפכ"ח [מ"ד] תנן בה"א מצויירות טהורות ושאין מצויירות טמאות רבן גמליאל אומר אלו ואלו טהורות:

תכריך נבלי בני לוי. עור שכורכים בו כלי השיר של לוים ודשאר נמי טהורין כדתנן לעיל פ' ט"ז [מ"ז] תיק נבלים וכינורות אלא נקט בני לוי משום דכורכים במטפחות והשאר [אינן] עושין כן:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

של ידים טמאה מדרס - לפי שפעמים נותנה על הכסת וישן עליה:

ושל תכריך נבלי בני לוי - שהיו הלוים כורכים כלי השיר שלהן במטפחת. ודרך שאר בני אדם לעשות להן תיק של עור, ואף הן טהורים טז:

פירוש תוספות יום טוב

של ספרין טמאה טמא מת. ובפ' כח משנה ד אפליגו תנאי ע"ש. וכתב הכ"מ בפרק כ"ז מה"כ שאינה מטמאה מדרס מפני שאין משתמשין בהן [לשכיבה]. ומ"מ טמא טמא מת מפני שפעמים עושין אותן כמין תיק ונותנה בחיקו ומתחמס בה וכדרך שאמרו לענין איסור כלאים בירושל':

ושל תכריך ושל נבלי בני לוי. והר"ב העתיק ושל תכריך נבלי כו'. וכך העתיק הר"ש. וכן בס"א. אבל בפירוש הרמב"ם בנא"י כתוב ושל תכריך האמור כאן היא תכריכים של מת. וז"ל בחבורו שם ושל תכריכי המת ושל נבלי כו':

ושל נבלי בני לוי. כתב הר"ב ודרך שאר בני אדם לעשות להן תיק של עור ואף הן טהורין. כדתנן לעיל פט"ז מ"ז. הר"ש. וצריך לומר דל"ד לתכריך הכלים דמתני' יב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על המשנה) של ספרין כו'. אינה מיטמאה מדרס שאין משתמש לשכיבה. וטמא טמא מת, שפעמים עושין אותן כמין תיק ונותנה בחיקו ומתחמם בה כמו שאמרו לענין כלאים:

(טו) (על המשנה) והר"מ גרס ליה. ופירש תכריך, תכריכי המת:

(טז) (על הברטנורא) כדלעיל פרק ט"ז משנה ז'. הר"ש. וצריך לומר דלא דמי לתכריך הכלים דמשנה י"ב:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

של סְפַרִים טמאה טמא מת:    ומיתוקמא מתני' במטפחות שאינם מצויירות וכב"ה דהלכתא כותייהו דב"ש ס"ל בין מצויירות בין שאינם מצויירות טמאות ור"ג אית ליה דאלו ואלו טהורות ולית הלכתא כותיה ופלוגתייהו לקמן בפכ"ח. והר"ש ז"ל גריס לה בסוף הפרק קודם בבא דשלש קופות:

תפארת ישראל

יכין

שלש מטפחות הן:    חתיכת בגד מרובע:

של ידים:    העשוי לקנח בו ידיו בשעת אכילה:

טמא מדרס:    דביני ביני מניחו תחתיו על הכסת שיושב עליו [כברכות פ"ח מ"ג]:

של ספרין:    א"א לומר דהיינו אותו מעפורת שמניחין על המתגלח [כשבת דט"ב] דא"כ עשוי רק להציל בגדיו מלכלוך ואמק"ט כלל [כפט"ז מ"ו] אלא ר"ל שכורכין בהן ספרים. ומיירי שאין המטפחות מצויירות דאז אינן מיוחדין דוקא לדברים קדושים. אלא כורך ג"כ בהן דברים אחרים. ולהכי מק"ט מת ושרץ. אבל במיוחדין לספרים קדושים לא מחשבו כלי תשמיש אדם ואמק"ט [כפכ"ח מ"ד]:

טמאה טמא מת ושל תכריך:    לתכריך המת. דאסור בהנאה ואינו תשמיש אדם. ודוקא באזמניה וכבר נגעו בהמת דאל"כ הזמנה לאו מלתא היא. ומותר בהנאה [כיו"ד שמ"ט]:

ושל נבלי בני לוי:    שכורכין בהם נבלים שבמקדש:

טהורה מכלום:    נ"ל דלהכי אמק"ט מדהן של הקדש. ואסורים בהנאה להכי לא מחשב כלי תשמישו של אדם. וכל כה"ג אמק"ט [כפכ"ח מ"ד ורמב"ם פכ"ב מכלים ה"ו]:

בועז

פירושים נוספים