משנה כלים כד טו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כד · משנה טו | >>
שלשה פרקלינין הן.
של צדי חיה ועוף, טמא מדרס.
של חגבין, טמא טמת מת.
ושל קייצין, טהור מכלום.
משנה מנוקדת
שְׁלֹשָׁה פְרַקְלִינִין הֵן:
- שֶׁל צָדֵי חַיָּה וָעוֹף,
- טָמֵא מִדְרָס;
- שֶׁל חֲגָבִין,
- טָמֵא טְמֵת מֵת;
- וְשֶׁל קַיָּצִין,
- טָהוֹר מִכְּלוּם:
- שֶׁל צָדֵי חַיָּה וָעוֹף,
נוסח הרמב"ם
שלשה פרקלימין הן -
- של צדי חיה ועוף - טמא מדרס.
- של חגבים - טמא טמא מת.
- ושל קייצין - טהור מכלום.
פירוש הרמב"ם
פרקלינין - יעשו צורת יד מעור ילבשהו האדם הצייד על ידו, וישאו ביד ההוא העופות בעלי הצידה, ושמותם מפורסם בערבי "אל-קסאט".
וקייצים - הם המיבשים הפירות הלחים כתאנים וענבים. וכבר התבאר וידעת שם הקייץ:
פירוש רבינו שמשון
פרקלינין. פי' גאון וכן ערוך כלי עור העשוי כצורת ידי אדם ומשימו בידו ותופש העוף ששמו אשטו"ר בלע"ז ובו יוצאין לצוד חיה או עוף:
טמא מדרס. לפי שנשען עליו ואין זה בית אצבעות דתנן לקמן פכ"ו [מ"ג] בית אצבעות טהורות דהא איכא של ציידי חיה ועוף וחגבים אלא ענין אחר הוא:
של חגבים. לתפוס בו חגבים:
של קייצים. ללקוט בו קוצים והיינו כמו כף לוקטי קוצים דתנן לקמן בפרק כ"ו דטהרות:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
פרקלינין - צורת יד של עור שנושאים ציידי עופות כשתופסים בידיהן העוף, שקורין אשטו"ר ואשפרוי"ר, ובו יוצאים לצוד חיה או עוף:
טמא מדרס - לפי שנשען עליו:
ושל חגבים - ההולכים לצוד חגבים ונותנים אותם בו:
ושל קוצים - ללקט קוצים. ואית דגרסי של קייצים, המייבשים פירות הקיץ, כגון העושים גרוגרות וצמוקים בשדה:
פירוש תוספות יום טוב
של צדי חיה ועוף טמא מדרס. ואין זה [בית] אצבעות דתנן לקמן פכ"ו [משנה ג] [בית] אצבעות טהורות. [דהא] איכא של ציידי חיה ועוף וחגבים אלא ענין אחר הוא. הר"ש. וכן נמי אין זה כמו קסייה דמשנה ו פרק ט"ז. אף ע"פ שפירשו בו ג"כ הר"ב והרמב"ם שהוא בית יד. דמ"מ ענין אחר הוא ושמותם יוכיחו. אבל הר"ש לא הוצרך לכתוב זה. לפי שהוא מפרש קסייה קערות:
טמא מדרס. פירש הר"ב לפי שנשען עליו. וכ"כ הר"ש גם הרמב"ם כ"כ בחיבורו פרק כ"ז [מה"כ הלכה י"ד]. וכתב הכ"מ שאינו יודע מה צורך לו להשען עליו:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
פרקלינין: עיין במה שכתבתי לקמן פכ"ו סי' ג'. ושם ברמב"ם פכ"ז מצאתי מוגה עור העשוי כמו יד שמכניסין בו היד והאצבעות מפני הצנה וכיוצא בהן הוא הנקרא פרקמלין ושלשה פרקמלין הן וכו'. והרב בצלאל אשכנזי ז"ל הגיה שלשה פרקלימין:
ושל קוצים: ללקט קוצים עכ"ל ר"ע ז"ל אמר המלקט ולהאי פירושא היינו דתנן לקמן פכ"ו כף לוקטי קוצים טהורה:
תפארת ישראל
יכין
שלשה פרקילינין הן: הם בתי יד של עור כעין האנדשוה שלנו. אבל ראש האצבעות מגולה. וגם אצלינו מצויים בתמונה זו. נמצא שיש להן תוך בלי ב"ק:
של צדי חיה ועוף טמא מדרס: משום שהוא רחב וגדול כדי מושב שמלבישו על פס ידו. ומושיב עליו העוף שנקרא פאלקע בל"א. שלמדוהו לצוד עופות וחיות קטנות כארנבות וכדומה. וכשיתן לו אדונו אות. יעוף מעל ידו לרדוף אחר הצידה. ומדהוא רחב לפיכך לא דמי להא דתנינן לקמן [פכ"ו מ"ו] דכל בית אצבעות שאין לו ב"ק שאמק"ט כלל. דהתם קטן הוא ולא חזי לישיבה. אבל הך דהכא הוא רחב. וביני ביני כשאין העוף יושב עליו. מניחו הציד בשדה תחתיו ויושב עליו ביני ביני. ובכל כה"ג שמיוחד לב' התשמישים לא שייך לומר לו ביני ביני עמוד ונמ"ל:
של חגבין: שלובשו על פס ידו. כשבאין החגבים ויושבין על הפרקלין סוגר פתאום ידו ותופסן:
טמא טמא מת: דאע"ג דמדאין לו ב"ק הו"ל פשוטי כלי עור שאמק"ט. עכ"פ כיון דמשמש לאדם ולשאר תשמישי' ביחד הר"ז מק"ט [פט"ז מ"ז] מיהו מדהוא קטן לא חזי לישיבה ואמק"ט מדרס:
ושל קייצין: שלבשן על ידיו כשמהפך פירות קיץ שמנים. כדי להציל ידיו מלכלוך הפירות. א"נ שלובשן כשמלקט קוצים. כדי להגן ידיו שלא יחבלם בהקוצים:
טהור מכלום: מדאינן עשויין רק כדי להנצל מעקיצת הקוצים. או כדי להציל ידיו ובגדיו מלכלוך אמק"ט [כפט"ז מ"ז]. ומיירי בשאין בהפרקלמין ב"ק כדי קבלת אוג [כלקמן פכ"ו סמ"ג]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת