מלאכת שלמה על כלים כד
<< · מלאכת שלמה · על כלים · כד · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
טמא מדרס: וכ"ש שטמא טמא מת וכן צריך לפרש בכוליה פירקי' ולא הוזכר מת אלא משום דע"י מת נעשה אב הטומאה כמו ע"י מדרס אבל לענין שאר טומאות הויין ראשון לטומאה ככל הכלים:
טמאה מדרס: דמיוחדת לישיבה שבה הולכין בני אדם:
והבאה במדה: פי' בערוך בערך קבל העשויה למדוד בה:
שלש תיבות וכו': ובפי' הר"ש ז"ל כתיבת יד ישן נושן של יותר משלש מאות ושלשים שנה מצאתי בבת שלש תיבות קודמת לבבת שלש עריבות וא"כ הוא האמת לא קשה כלל מה שהקשו תוס' ז"ל שם בשבת פ"ט וכן מצאתי ג"כ בפי' רבינו אשר כתיבת יד:
והבאה במדה טהורה מכלום: וכתב רש"י ז"ל שם בשבת דף פ"ד ולא אתפרש לי מה לשון באה במדה ולי נראה ע"ש אנשי מדות כלומר שצריכה למוד ארכה ורחבה ע"כ:
תרבוסים: ראיתי שונים גורסים תרכוסים בכ"ף אכן הרב בצלאל אשכנזי ז"ל ראיתי שהיה בספרו כתוב תרבוסים בבי"ת ולא הגיהו בין במשנה בין בפירושה. ובערוך לא מצאתיה רק הביא תרנס בנו"ן הנזכר בב"ר ופירש שהוא כסא:
סַפַרִים: מקיזי דם ולקמן בפירקין בסימן י"ד גרסינן של ספרים שר"ל של ספרי תורה כמו שאכתוב שם בס"ד:
טמא מדרס: דחזי לישיבה או למיזגא עליה פי' לשכיבה וראיתי מי שכתב למיזגא פי' ארימא"ר בלעז:
ושל זיתים: ששוטחין בו הזיתים:
ושל מגדל טהורה מכלום: לפי שהוא כמקצת המגדל וצורתו מוכחת עליו:
שיש בית קבול שעוה: פי' הרמב"ם ז"ל לעיל בפי"ז דהיינו שיש לו חקק שמשימין בו השעוה וכתבתיו שם בסוף הפ':
שלש מטות: גרסי' דמטה ל' נקבה:
והפוחלץ של גמלים: כיון שעיני הסבכה רחבין הרבה אין עליו תורת כלי אלא חבלים בלבד. ומצאתי שנִקֵד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל והפוֹהַלֵץ החי"ת ג"כ בנקודת פתח:
שלשה מפצים: כך הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:
טמא טמא מת: שאינם מיוחדין לישיבה אבל תורת כלים יש להם והא דאמרי' בפ' א"ר עקיבא דאין טומאה למפץ אלא משום דמטמא מדרס ואתיא בקל וחומר מפכים קטנים היינו במפץ של שיפא ושל גמי דאין זה כלי עץ והכא איירי במפץ של עץ דטמא משום כלי עץ ויש לו בית קבול:
של גתות: לכסות בו הענבים ואין לו בית קבול או עשוי משיפא או גמי הר"ש והרא"ש ז"ל. והרמב"ם ז"ל האריך בפירוש משנתנו ע"ש:
שלש חמתות ושלשה תורמלין: גרסי' דחמת לשון נקבה ותורמיל לשון זכר וכן הוא שם ברמב"ם פכ"ז שלש חמתות ושלשה תורמילין וכו':
בסוף פי' ר"ע ז"ל. כדמוכח במסכת נגעים פי"א. אמר המלקט דקתני כל הראוי לטמא טמא מת אע"פ שאינו ראוי לטמא מדרס מטמא בנגעים כגון וכו' וקתני התם ורצועות מנעל וסנדל שיש בהן רוחב כגריס. הר"ש ז"ל:
לוילון טמא טמא מת: מפרש בספ"ק דביצה לפי שהשמש מתעטף בשוליו לפעמים ומתחמם בו:
ושל צורות: נ"ל שרוצה לומר המצויירין לנוי לא לשכיבה ולא לוילון אלא לנוי כדרך שרגילין לעשות שתולין סדינין מצויירין סביבות הבתים לנוי ה"ר יהוסף ז"ל:
של סְפַרִים טמאה טמא מת: ומיתוקמא מתני' במטפחות שאינם מצויירות וכב"ה דהלכתא כותייהו דב"ש ס"ל בין מצויירות בין שאינם מצויירות טמאות ור"ג אית ליה דאלו ואלו טהורות ולית הלכתא כותיה ופלוגתייהו לקמן בפכ"ח. והר"ש ז"ל גריס לה בסוף הפרק קודם בבא דשלש קופות:
פרקלינין: עיין במה שכתבתי לקמן פכ"ו סי' ג'. ושם ברמב"ם פכ"ז מצאתי מוגה עור העשוי כמו יד שמכניסין בו היד והאצבעות מפני הצנה וכיוצא בהן הוא הנקרא פרקמלין ושלשה פרקמלין הן וכו'. והרב בצלאל אשכנזי ז"ל הגיה שלשה פרקלימין:
ושל קוצים: ללקט קוצים עכ"ל ר"ע ז"ל אמר המלקט ולהאי פירושא היינו דתנן לקמן פכ"ו כף לוקטי קוצים טהורה:
של זקנה טמאה טמא מת: בתוספתא תניא של זקנה טמאה מדרס וכן נראה דהא לקמן בפכ"ח תנן שבכה של זקנה טמאה מושב והכי מסתבר דזקנה אינה מקפדת לישב עליה הר"ש והרא"ש ז"ל. אבל הרמב"ם ז"ל פי' בלישנא דמתני' ודלא כתוספתא ומתני' דלקמן תרצה כמו שכתב שם רעז"ל והתוספתא ג"כ נוכל לתרץ דשני מיני סבכות יש לילדה אחת מקפדת עליה ואחת אינה מקפדת עליה ועוד י"ל דילדה דמתני' היינו בחורה ומקפדת וילדה דתוספתא היינו ילדה ממש וכן ג"כ פסק הרמב"ם ז"ל בחבורו בהלכות כלים פכ"ז כלשון משנתנו:
ושל יוצאת לחוץ: י"מ סבכה שנקרעה ורוב שיער האשה יוצא לחוץ והיא משנה לקמן ספכ"ח. עוד פי' הרמב"ם ז"ל של יוצאת לחוץ מלשון זונה אלא שהכוונה שהיא עשויה לצאת בה במחול משחקים וסבכה זו עשויה לשחק בה הלייצנים לפני שותי שכר אמנם בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל המוגה על ידי הרב בצלאל אשכנזי ז"ל מצאתי כתוב ושל יוצאת החוץ שהיא מוכנת כאשר תצא מבית לבית במבוי עצמו ישאו אותה על ראשן ויש שפירשו יוצאת החוץ מענין הפרסום תרגום הכזונה הכנפקת ברא הכונה בזה שזאת הסבכה עשויה לשחוק הנקרא כייאל ע"כ. והרמב"ן ז"ל בפרשת וישב בפסוק כי כסתה פניה כתב ושל יוצאת לחוץ טהורה מכלום יוצאת חוץ היא הזונה נפקת ברא ונותנת שבכה על קצת הראש לא שתשכב עליה ותהיה טמאה מדרס ולא לכסות בה ראשה ותטמא טמא מת אבל לכסות קווצותיה ולהיותה מתחת השבכה נראין ואינם נראין ולכך טהורה מכלום עכ"ל ז"ל וי"ס שהנוסח בלשונו לקשוט קווצותיה וכו':
טלייה על צדו: כך מצאתי מוגה והטעם מפני שהמיחם לשון זכר: