משנה ראש השנה ג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ראש השנה · פרק ג · משנה ג | >>

שופר של ראש השנה של יעליב, פשוט, ופיו מצופה זהב, ושתי חצוצרות מן הצדדיןיג.

שופר מאריך יד וחצוצרות מקצרות, שמצוות היום בשופר.

משנה מנוקדת

שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל יָעֵל פָּשׁוּט,

וּפִיו מְצֻפֶּה זָהָב,
וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין.
שׁוֹפָר מַאֲרִיךְ וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת,
שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר:

נוסח הרמב"ם

שופר - של ראש השנה,

של יעל - פשוט,
ופיו - מצופה זהב.
ושתי חצוצרות - מן הצדדים,
השופר - מאריך,
והחצוצרות - מקצרות,
שמצות היום - בשופר.

פירוש הרמב"ם

זה הסדר לא היה אלא במקדש, לאמרו השם יתברך "בחצוצרות וקול שופר, הריעו לפני המלך ה'"(תהלים צח, ו), אבל חוץ למקדש אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

של יעל פשוט - דלתפלה בעינן פשוטות:

ופיו מצופה זהב - בשל מקדש קאמר:

שופר מאריך - לאחר שחצוצרות פוסקים תקיעתם נשמע קול השופר:

פירוש תוספות יום טוב

של יעל פשוט. לשון התו' פי' בקונטרס חיה שכן שמה וקורין אותה (אשטענבוק). ובערוך פי' שהיא כשבה קטנה וקרן הכשבה רגיל להיות פשוט וכפי' הקונטרס נראה דיעל חיה דכתיב (תהלים ק"ד) הרים הגבוהים ליעלים. ואקו ודישן (דברים י"ד) מתרגמינן ויעלא ורימא ע"כ. ומדברי ) הערוך למדנו שפי' פשוט היינו שזה רגיל להיות פשוט. ועיין משנה דלקמן. [ובירושלמי נמי מוכח כפירש"י שכן אמתניתין ה' אמרו שם טעמיה דרבי יודא כדי ליתן את המצוי על המצוי ואת שאינו מצוי על שאינו מצוי ע"כ. ואי כפי' הערוך מאי מצוי ואינו מצוי איכא בין זכר לנקבה אבל בין בהמה לחיה איכא. דבהמה מצויה וחיה אינה מצויה עכ"ל]. ופסק הלכה בפי' משנה ה'. ומ"ש הר"ב דלתפלה בעינן פשיטות. פירש"י בגמרא. משום נשא לבבינו אל כפים (איכה ג'):

ושתי חצוצרות. טעמא במשנה דלקמן. ושיהו מן הצדדים. פי' הר"ן דשלשה המהלכין בדרך גדול באמצע. כדאיתא בפרק א"ל הממונה [ל"ז. ובעירובין נ"ד. ] והכא שופר גדול שמצות היום בשופר:

שופר מאריך כו'. להכירא בעלמא להודיע שמצות כו'. ומיהו במאי דתקע בהדי חצוצרות נפיק דאע"ג דתרי קלי לא משתמעי. הכא משום דחביב ליה [פירש"י שחדשה היא לו] יהיב דעתיה ושמע. כדאיתא בגמרא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על המשנה) יעל. פירש הקונטרס חיה שכן שמה, וקורין אותה שטיינבא"ק. ובערוך פירש שהוא כשבה נקבה וקרן הכשבה רגיל להיות פשוט. וכפירוש הקונטרס נראה דיעל חיה דכתיב הרים הגבוהים ליעלים. ואקו ודישן מתרגם ויעלה ורימא. תוספ'. ומדבריהם למדנו שפירש פשוט היינו שזה רגיל להיות פשוט:

(יג) (על המשנה) מן הצדדין. פירש הר'ן דג' המהלכין בדרך גדול באמצע (יומא דף ל"ה) והכא שופר גדול שמצות היום בשופר:

(יד) (על המשנה) מאריך. להכירא בעלמא להודיע שמצות היום כו' ומיהו במאי דתקע בהדי חצוצרות נפיק אף על גב דתרי קלא לא משתמע הכא משום דחביב ליה יהיב דעתיה ושמע. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שופר של ר"ה:    תוס' דפ' אלו נאמרים (סוטה דף ל"ט:)

של יעל פשוט:    פי' רש"י ז"ל חיה אבל הרב בעל הערוך ז"ל פי' דיעל היינו כבשה קטנה וקרן הכבשה רגיל להיות פשוט ומשמע שהזקיקו לומר כן מדתנן בסיפא בתעניות בשל זכרים כפופים מכלל דרישא דתנן יעל היינו כבשה נקבה ונראין דברי רש"י ז"ל כדמתרגמינן ואקו ודישון ויעלא ורימא וכתיב הרים הגבוהים ליעלים אלמא יעל מין חיה היא תוס' והר"ן ז"ל ומפרש בירושלמי פשוט כדי שיפשטו לבם בתשובה אבל בתעניות כפוף כדי שיכופו לבם בתפלה. ובגמ' מפ' דתנא דמתניתין ס"ל דבר"ה כמה דפשיט איניש טפי עדיף משום נשא לבבנו אל כפים ור' יהודה דלקמן סימן ה' ס"ל דבר"ה לתפלה בעינן כפופים דכמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי ע"כ. ולקמן בס"ד אאריך:

ופיו מצופה זהב:    בגמ' פריך והתניא צפהו זהב במקום הנחת פיו פסול שלא במקום הנחת פיו כשר (הגהה פי' רש"י ז"ל במקום הנחת פה פסול שהתקיעה בזהב ולא בשופר ע"כ וקשה לע"ד דהיינו א"כ מבפנים פסול שפי' הוא ז"ל עצמו לקמן בגמ' מבפנים פסול שהתקיעה בזהב ונלע"ד שהוא ז"ל ר"ל דהנחת פה היינו עובי השופר מקום שמניח פיו ופסול מפני שתחלת תקיעתו עוברת דרך הזהב ולא דרך שופר ומבפנים פסול הוי נמי מהאי טעמא ובמכ"ש פסלינן ליה שכל התקיעה עוברת דרך השופר והיינו שרש"י ז"ל גבי מקום הנחת פה טרח לפרש בזהב ולא בשופר כלומר ולא בשופר הכל אבל גבי מבפנים לא כתב רק שהתקיעה בזהב כלומר הטעם נראה לעינים שכל התקיעה עוברת דרך הזהב בלבד ע"כ. ומשני אמר אביי כי תנן נמי מתניתין שלא במקום הנחת פה תנן:

ושתי חצוצרות מן הצדדין וכו':    ביד שם סי' י"ב ובגמ' פריך ותרי קלי מי משתמעי והתניא זכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האזן יכולה לשמוע ומסיק הא לא דמיא אלא לסיפא בהלל ובמגלה אפי' עשרה קורין כאחד אלמא כיון דחביב יהיב דעתיה הכא נמי כיון דחביבה ליה שחדשה היא לו יהיב דעתיה ושמע ונפיק במאי דשמע משופר דבהדי חצוצרות אלא למה מאריך בשופר לידע שמצות היום בשופר בלבד. ופי' הר"ן ז"ל דטעמא מפני דשלשה המהלכין בדרך גדול באמצע הכא שופר גדול מפני שמצות היום בשופר ע"כ. ובטור א"ח סי' תקפ"ו:

תפארת ישראל

יכין

יג) של יעל פשוט של [שטיינבאק] משום שקרניו פשוטין. דכיון דלתפלה ולזכרון אתא, כמה דפשיט אינש דעתיה להיות מרוצה בכל גזירות ה', טפי עדיף.

יד) ופיו מצופה זהב שלא במקום הנחת פה, דאל"כ פסול (תקפ"ו. אב"י ומה"ט ל"ק הרי גם בשופר אין קטיגור נעשה סניגור (כלעיל כ"ו א'). היינו בשל פרה, דהקול שהוא הסניגור נתהווה ע"י הקטיגור. משא"כ הכא אדרבה צריך שיהיה שלא במקום הנחת פה והעברת הקול). מיהו דוקא בביהמ"ק היה פיו מצופה זהב.

טו) ושתי חצוצרות מן הצדדין ב' אנשים בחצוצרות של כסף כאותן של משה. משא"כ חצוצרות של לויה לשיר הנסכים, של קרן היו (כתוס' מנחות דכ"ח א', וקנים פ"ג מ"ו. אב"י אמנם כל חצוצרה פשוטה כרש"י סוכה ל"ד א' ושבת ל"ו א') וגם הא רק במקדש מיירי דכתיב ביה בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'.

טז) שופר מאריך וחצוצרות מקצרות בקולן, כדי שישמע לבסוף רק קול שופר. ואע"ג דבתחלה כשהתחילו לתקוע יחד תרי קלא לא משתמעי. הכא דחביבא יהבו דעתייהו (תהילים צח).

יז) שמצות היום בשופר להכי דרך ארץ שהחשוב באמצע. ולהכי מאריך נמי בקולו, להודיע שהוא העיקר.

בועז

פירושים נוספים