ראשית חכמה/הקדמה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ראשית חכמה · הקדמה· >>

ראשית חכמה / הקדמה[עריכה]

נודע היות אמת שעיקר עסק התורה הוא להביאה לקיום המעשה, כדפירש במסכת ברכות פרק ב: מרגלא בפומיה דרבא, תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שגדול ממנו בחכמה ובמנין, שנאמר (תהלים קיא י): "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם", ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם, לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה, וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא, עכ"ל. וחזר לומר: לעושים לשמה וכו', שלכאורה הוא מיותר. אלא ללמדנו שעיקר תורה לשמה היא התורה שאדם לומד כדי לקיימה, וכך הוא הבנת הפסוק: בזמן שיקדים האדם לחכמה יראת ה', תתן החכמה שכל טוב לכל עושיהם, מפני שאין כוונת החכמה אלא ליראת ה', שהחכמה תלמד לאדם דרכי היראה, ומוכרח הוא שתהיה החכמה שכל טוב לכל עושיהם, ושתתקיים בו החכמה, כיון שלא למד החכמה אלא לעשותה כלי ליראה והיראה הוא המעשה.

ובזוהר פרשת בראשית (דף ח ע"א) אמר, זה לשונו, רבי יוסי אומר: שכל טוב דא אילנא דחיי, דאיהו שכל טוב בלא רע כלל, ועל דלא שריא ביה רע איהו שכל טוב בלא רע, עכ"ל. ועל דרך זה מורכב עם הפירוש הקודם הוא, כי בהקדים היראה לחכמה אז זוכה האדם להשיג עץ החיים, שהוא שכל טוב בלא רע, אבל אם לא הקדים היראה אז אינו שכל טוב בלא רע, כי נמצא בועט באביו ובאמו והוא עושה שלא לשמה והוא מורכב מטוב ורע, ולכן נוח לו שלא נברא.

ויובן הדבר היטב במה שאמרו ביומא (פרק בא לו כהן גדול): אמר רבי יונתן, מאי דכתיב (משלי יז טז): "למה זה מחיר ביד כסיל לקנות" וגו'? אוי לשונאיהם של תלמידי חכמים שעוסקים בתורה ואין בהם יראת שמים. מכריז ר' אלכסנדראי: חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתיה עביד. אמר להו רבא לרבנן: במטותא מנייכו דלא תירתו תרתי גהנם, עכ"ל. ופירש רש"י: דרתא, חצר. ותרעא לדרתא עביד, שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים, לכן צריך שיקדים לו יראת ה'. תרתי גהינם, להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה ולא תקיימוה, ותירשו גיהנם במותכם, ובחייכם לא נהניתם בעולמכם, עכ"ל. והטעם שקרא ליראת שמים חצר שהוא העיקר, והחכמה כניסה לה כנ"ל, נראה לי שיובן במה שהביאו מימרא זו (שבת פרק ב') זה לשונו, מכריז רבי ינאי: חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד, וסמיך ליה, אמר רב יהודה: לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו, שנאמר (קהלת ג יד): "והאלהים עשה שייראו מלפניו", עכ"ל. והנראה שמימרת רבי יהודה נסמכה למימרת רבי ינאי כדי לפרש דבריו. וביאור דבריו, שנודע שעיקר העולם הוא ישראל שבשבילם נברא העולם, כמו שדרשו (בראשית א א): "בראשית ברא אלהים", בשביל ישראל שנקראו ראשית. וישראל הם עיקר קיום העולם, שאי אפשר לעולם בלא ישראל, שנאמר (זכריה ב י): "כי כארבע רוחות" וגו', כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל. והתורה לא נבראת אלא בשביל ישראל שידעו להכיר את בוראם, כמו שדרשו בספרי (ילקוט שמעוני תורה סימן תתעב) זה לשונו: רבי שמעון בן יוחאי אומר: כימי העץ ימי עמי, אין עץ אלא תורה, שנאמר (משלי ג יח): "עץ חיים היא למחזיקים בה". והרי דברים קל וחומר: ומה תורה שלא נבראת אלא לכבודן של ישראל, הרי היא קיימת לעולם ולעולמי עולמים, קל וחומר לצדיקים שבשבילם נברא העולם, עכ"ל. אם כן נפקא מיניה, שכל מציאות העולם עיקרו הוא ישראל, ולא נתן להם הקדוש ברוך הוא את התורה אלא שייראו מלפניו. ועוד, שמחמת בריאת העולם נכיר מעשיו וגדלו ונירא מלפניו. וכן פירש ברעיא מהימנא (בא מב ע"א) שעיקר בריאת העולם בגין דישתמודעון ליה. אם כן, היראה שהוא ירא מהבורא שברא הכל היא עיקר החצר, והחכמה המלמדת הדרך היא שער הכניסה. ונמצא שכיון שלא נברא האדם אלא שיירא את הבורא, וזהו עיקר החכמה כדפרישית, העושה הפך זה נוח לו שלא נברא, שמהפך כוונת הבורא, ונמצא בריאתו לבטלה ועסקו בחכמה לבטלה, נוח לו ההעדר מאחר שאין בו תועלת.

עוד ביאר במדרש רבה פרשת וזאת הברכה (פרשה יא פרק ו), שעיקר לימוד התורה הוא המעשה הנמשך ממנה, זה לשונו: אמר רבי אליעזר, איזו היא הברכה שבירך משה בתורה תחילה? ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בתורה הזאת וקדשה ורצה בעושיה, ולא אמר בעמליה ולא אמר בהוגיה אלא בעושיה, באלו שהם עושים את דברי התורה. אדם אומר: למדתי חכמה ולא למדתי תורה, מה אעשה שם אני? אמר הקב"ה לישראל: חייכם, כל החכמה וכל התורה דבר אחד קל הוא, כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי התורה, כל החכמה וכל התורה בלבו, מנין? שנאמר (תהלים קיא י): "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם"; "יראת ה' טהורה עומדת לעד" (תהלים יט י); "יראת ה' היא חכמה" וגו' (משלי טו כג), עכ"ל. עוד במדבר רבה (פרשה יג פרק טו) זה לשונו: "בלולה בשמן" זו התורה, שצריכה לבלול במעשים טובים, כההיא דתנינן: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון, הוי למנחה, שאותה שעה הוא עושה נחת רוח ליוצרו, בזמן שאדם עוסק בתלמוד תורה והוא בעל מעשים טובים ושומר עצמו מן החטא, עכ"ל:

עוד שם בפרשה יד זה לשונו (שמות כט א) "פר אחד בן בקר וגו׳" שלשה מיני עולה אלו למה? כנגד שלשה כתרים שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל על זאת: כתר תורה כתר כהונה וכתר מלכות. כתר תורה זה הארון שכתוב בו (שמות כה יא) "ועשית עליו זר זהב". כתר כהונה זה מזבח הזהב שכתוב הו (שמות ל ג) "ועשית לו זר זהב סביב". כתר מלכות זה השולחן שכתוב בו (שמות כה כד) "ועשית לו זר זהב סביב". "שעיר עזים וגו׳" כנגד שם טוב, הוא המעשה כמה דתנינן לא המדרש העיקר אלא המעשה לפי שהמעשה הוא המכפר על האדם, כההיא דתנינן תשובה ומעשים טובים כתרים בפני הפורענות, ואותו כתר (שם טוב) הוא כנגד המנורה לקיים מה שנאמר (משלי ו כג) כי נר מצוה ותור אור. למה נקראת התורה אור? שהיא מאירה את האדם מה יעשה ולפי שהתורה מלמדת את האדם כיצד יעשה רצון המקום, לפיכך שכר התלמוד גדול וגדול המעשה יותר מן העושה שנאמר (ישעיהו לב יז) והיה מעשה הצדקה שלום, ועבודת הצדקה השקט ובטח עד העולם, עכ״ל. והמאמר הזה מבואר במעלת המעשה ובסודו במעלתו שהוא כנגד כתר שם טוב, ונודע שכתר שם טוב עולה על גביהן ששום כתר משלשה כתרים הנזכרים אינם נקראים כתר אלא ע״י שם טוב שאם לא נהגו הכהן והמלך והעוסק בתורה כראוי אין כתריהם כתר; נמצא שעיקר המכתיר לתורה שתקרא כתר הוא השם טוב שהוא המעשה.

מעלה שנית שהמעשה מכפר על האדם והטעם כי התורה תלמד לאדם היאך יעשה תשובה כדי שיתכפרו לו עונותיו ואם קרא ולא קיים נמצא כאלו לא קרא וכמ״ש החסיד בעל חובות הלבבות כי אין התשובה יוצאת מפינו כי אם ממעשינו בכמה תנאים שפירש שם בשער התשובה ומפני זה סמך התנא לתשובה מעשים טובים. וכן רבא במאמר שהעתקנו לעיל עיקר תורה תשובה ומעשים טובים. עוד במה שאמר שכתר שם טוב כנגד המנורה שהיא נר מצוה ביאר לנו צורך התורה למעשה והמעשה לתורה כדפירש בזוהר (פרשת תרומה דף קס״ו) זה לשונו פתח ר׳ אבא ואמר (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר -- כי נר מצוה כל מאן דאשתדל בהאי עלמא באינון פקודין דאורייתא אתסדר קמיה בכל פקודא ופקודא חד שרגא לאנהרא ליה בההוא עלמא. ותורה אור -- מאן דאתעסק באורייתה זכי לההוא נהורא דאדליק שרגא מיניה דהא שרגא בלא נהורא לא כלום, נהורא בלא שרגא אוף הכי לא יכול לאנהרא אשתכח דכלא דא לדא אצטריך. אצטריך עובדא לאתקנא שרגא ואצטרך למלעי באורייתא לאנהרא שרגא. זכאה איהו מאן דאתעסק בה בנהורא ושרגא עכ״ל. וסוד העניין נתבאר בזוהר (משפטים קי״ט) זה לשונו: ואינון דעסקין בתורה ובמצוה לשמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה שלא על מנת לקבל פרס אלא כברא דאיהו מחוייב ביקרא דאבוה ואמיה אתקשר ודאי ואתרשים בעמודא דאמצעיתא ושכינתא כאלו ביה הוו חד מאן דאית ביה תורה בלא מצוה או מצוה בלא תורה כביכול כאלו הוה בפרודא אבל בדא ודא כאילנא דענפוי מתפרדין לימינא ושמאלא ואילנא יחודא דתרוייהו באמצעיתא עכ״ל.

ומה שכתוב בסוף המאמר רבה שהעתקנו ששכר התלמוד גדול והוכיח כן מפסוק (ישעיה לב יז) "והיה מעשה הצדקה שלום", אע״פ שלכאורה אין ממנו ראיה אלא למעשה שהוא גדול יותר מן העושה, שמלת ועבודת הצדקה פירושו הוא למעשה, מכל מקום יש ממנו ראיה גמורה לכל והוא כמה שפירשו בזוהר (מקץ דף קצ״ט) שהתורה נקראת צדקה, זה לשונו: פתח ר׳ יוס ואמר (משלי י ב) "לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות". לא יועילו אוצרות רשע -- אלין אינון דלא משתדלי באורייתא ואזלין בתר מילי דעלמא למכנס אוצרין דחייבא. מה כתיב (קהלת ה יג) "ואבר העושר ההוא בענין רע" בגין דאינו אוצרות רשע. וצדקה תציל ממות -- אלין אינון דמשתדלי באורייתא וידע ארחא לאסתכלא דהא אורייתא עץ חיים היא ואקרי צדקה דכתיב (דברים ו כה) וצדקה תהיה לנו וגו׳. דבר אחר (משלי שם) צדקה תציל ממות -- דא צדקה ממש ובתרין גוונין איהו ובתרין סטרין קרי ביה אורייתא וקרי ביה צדקה וכלא חד עכ״ל. ומשטחיות המאמר יש ראיה אל כוונתנו ומכל מקום לא תקרא התורה צדקה אלא בבחינה הנמשך ממנה לקיום המעשה והיינו ראיות מפסוק שהביא וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות שהשוה התורה לצדקה כמו שכתוב בסוף המאמר דכלא חד כי כמו שהצדקה היא בסוד עץ החיים המחיה לעניים שהם באילנא דמותא כדפירשו בפרשת בחקותי כן ענין התורה לכינוי צדקה צד״ק ה״א וזהו שדקדק בלשונו ואמר אלין אינון דמשתדלי באורייתא וידעי ארחו וכו׳. וכוונת וידעי ארחא היא לקיום המצות ואף על פי שמהמאמרים הנזכרים נראה שהתורה שקולה כמעשה והתלמוד גדול שמביא לידי מעשה, מכל מקום מצינו שקניית חיי העולם הבא הוא על ידי מעשה, כדאמרינן בפרק קמא דעבודת אלילים: כשחלה ר׳ יוסי בן קסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו ושאל לו רבי חנינא לרבי יוסי מה אני לחיי העולם הבא? אמר לו כלום מעשה בא לידך? אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתי לעניים. אמר לו אם כן, מחלקך יהא חלקי ומגורלך יהא גורלי.

הקדמה זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה