קטגוריה:דברים ו כה
וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני יהוה אלהינו כאשר צונו.
וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ.
וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ כִּֽי־נִשְׁמֹ֨ר לַעֲשׂ֜וֹת אֶת־כׇּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ׃
וּצְדָקָ֖ה וּ - ו' החיבור
צְדָקָ֖ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/6666
מורפ': HC/Ncfsa תִּֽהְיֶה תִּֽהְיֶה - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 1961
מורפ': HVqi3fs־לָּ֑נוּ לָּ֑ - מילת יחס
נוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp1cp כִּֽי כִּֽי - ו' החיבור
צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC־נִשְׁמֹ֨ר נִשְׁמֹ֨ר - פועל, קל, עתיד, גוף ראשון, משותף, רבים
צורת יסוד: 8104
מורפ': HVqi1cp לַעֲשׂ֜וֹת לַ - מילת יחס
עֲשׂ֜וֹת - פועל, קל, מקור נסמך
צורת יסוד: l/6213 a
מורפ': HR/Vqc אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־כָּל כָּל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 3605
מורפ': HNcmsc־הַמִּצְוָ֣ה הַ - מילית, ה' הידיעה
מִּצְוָ֣ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/4687
מורפ': HTd/Ncfsa הַזֹּ֗את הַ - מילית, ה' הידיעה
זֹּ֗את - כינוי גוף, רומז, נקבה, יחיד
צורת יסוד: d/2063
מורפ': HTd/Pdxfs לִפְנֵ֛י לִ - מילת יחס
פְנֵ֛י - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נסמך
צורת יסוד: l/6440
מורפ': HR/Ncbpc יְהוָ֥ה יְהוָ֥ה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp אֱלֹהֵ֖ינוּ אֱלֹהֵ֖י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
נוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים
צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpc/Sp1cp כַּאֲשֶׁ֥ר כַּ - מילת יחס
אֲשֶׁ֥ר - מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: k/834 d
מורפ': HR/Tr צִוָּֽנוּ צִוָּֽ - פועל, פיעל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
נוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים
צורת יסוד: 6680
מורפ': HVpp3ms/Sp1cp׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וּצְדָקָ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)
תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
כִּֽי־נִשְׁמֹ֨ר קדמא (משרת, דרגא 5) לַעֲשׂ֜וֹת גרש (שליש, דרגא 4)
אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) הַזֹּ֗את רביעי (משנה, דרגא 3)
לִפְנֵ֛י תביר (משנה, דרגא 3)
יְהוָ֥ה מרכא (משרת, דרגא 5) אֱלֹהֵ֖ינוּ טפחא (מלך, דרגא 2)
כַּאֲשֶׁ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) צִוָּֽנוּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וּצְדָקָה לזכות תִּהְיֶה לָּנוּ, כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ". {ס}
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְזָכוּתָא תְּהֵי לַנָא אֲרֵי נִטַּר לְמֶעֱבַד יָת כָּל תַּפְקֵידְתָּא הָדָא קֳדָם יְיָ אֱלָהַנָא כְּמָא דְּפַקְּדַנָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּזְכוּ יְהֵא נְטִיר לָנָא לְעַלְמָא דְאָתֵי אֲרוּם נִנְטוֹר לְמֶעֱבַד יַת כָּל תַּפְקֵידְתָּא הָדָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא הֵיכְמָא דְפַקֵדְנָא: |
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
וכאשר התקשה בזה בעקרים (ח"ג פכ"ח) ומה יוסיפו שלמות אל הנפש בלמדו דיני שור ובור ומבעה והבער וכדומה. והנה כבר בארתי בפי' התנ"ך שבכ"מ שנזכר בכתבי הקדש השמות משפט וצדקה יכוין במשפט על המצות שבין אדם לחברו ובשם צדקה יכוין על המצות שבין אדם למקום, עפ"ז יאמר שבאמת מעשה המשפטים בעצמם אם יעשם רק מצד שהשכל מחייבם לשמור הקבוץ המדיני ולתקון המדות וכדומה הם רק כמשפטים נמוסים שישנם לכל עם ועם שאינם רק לתקון הקבוץ לבד, אבל משפטי התורה צריך לשמור אותם לא מצד שהם נמוסים שכליים רק מצד שהם משפטים אלהיים מצד מה שהשם צוה אותם ומצד זה תפול עליהם ג"כ שם צדקה שנופל על מצות שבין אדם למקום, כי מצד שעושה אותם לא מצד חיוב שכלי רק מצד שצוה ה' אותם הם מצות שבין אדם למקום ומצד זה מקנים שלמות לנפש כמו מצות שנקראים בשם צדקה, וכמ"ש בעקרים שם, וז"ש וצדקה
תהיה לנו ר"ל שתהיה לנו כמצות שבין אדם למקום, וזה ע"י שנשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו, שנעשה המשפטים לא מצד חיוב השכל רק מצד אשר צונו, וכמ"ש בפי' תהלים (סי' יח) על פסוק כי כל משפטיו לנגדי:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
אכן, הכוונה היא לפי שיש ב' הדרגות בעבודת ה': א', היא עבודה מיראה, וזה היא חיוב על כל הנבראים שכל עבד ירא מרבו על דרך אומרו (מלאכי, א) אם אדונים אני איה מוראי, והוא מאמר הכתוב (עקב י' י"ב) מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה; ב', היא עבודה מאהבה, והיא מצוה רבה ועצומה, אבל אין חיובה לצד היות האדם עבד שיהיה אוהב, די שלא ישנא ויעבוד הצריך, וזה הוא דבר שחייב העבד לרבו, וכנגדו רבו חייב לזונו ולפרנסו כיד רבו, כנגד חיוב המוטל לצד היותו עבד אמר הכתוב שקודם לזה ויצונו ה' ליראה את ה', וגמר אומר לטוב לנו וגו' לחיותינו וגו', פירוש מצות ה' באה בחיוב ליראה כמשפט עבד למלכו, וגם על ה' להטיב כיד המלך לפרנסה ולכלכלה לחיותינו כי חייב האדון בפרנסת עבדו:
ואומרו כהיום הזה – פירוש: כסדר שהוא עושה היום הזה, שהוא זן ומפרנס מוריד המן וגו' ומכסה, כאומרם ז"ל (מד"ר תבא פ"ז) שהיתה כסותם גדלה עמהם כחומט, והעננים מגהצים הבגדים. וכנגד עבודה מאהבה אמר: זה אינו בחיוב העבד אלא בדרך צדקה תהיה לנו, כי נשמור וגו' לפני ה', רשם בזה תכלית האהבה על דרך אומרם ז"ל (חובת הלבבות שער אהבת ה' פ"א) וז"ל: האהבה היא כלות הנפש ונטותה אל הבורא, וזו היא דביקות הנפש לפני אור הנערב הוא ה' אלהינו, ואומרו כאשר ציונו - פירוש: לא לצד שום פניה אלא לעשות מצות ה', כדרך אומרו (תהלים, מ): ״לעשות רצונך אלהי חפצתי״, שזה הוא עשות המצוה באהבה שלמה, ועיין מה שפירשתי בפרשת ״אחרי מות״ בפסוק ״כמעשה ארץ מצרים״ וגו'. ודבר זה בו יצטדק אדם ויקו לשכר גם כפי הדין. והגם שכפי האמת עלינו לשלם שכר לאלהינו ברוך הוא שהטעימנו עריבות, נעימות, מתיקות אהבתו בלבנו, מתוקים וערבים לאין תכלית, אלא שיטול אדם שכר על התעצמותו עד שהשיג טעם בחיים:
עוד רמז הכתוב רמז נעלם – שבאמצעות שמירת המצות תהיה לנו חלקנו שכינתו יתברך הנקראת ״צדקה״ (תיקוני זוהר תכ"א), והבן:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
כאשר צונו. כי יביאך. בשכר המצות:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דברים ו כה"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.