"אמא, כבר מותר לבכות?" שאלה ילדה יהודיה אחרי צאתה מן המחבוא, עם סיום מלחמת העולם השניה (אבא קובנר) .

הבכי הנסתר היה אחד המאפיינים של היהודים הנרדפים בכל הדורות, החל מדור השיעבוד במצרים:

(שמות ב ו): "ותפתח; ותראהו, את הילד, והנה נער בכה; ותחמל עליו, ותאמר 'מילדי העברים זה!'"

אילו הכוונה היתה רק להגיד שבת-פרעה ראתה את משה בתיבה, היה מספיק לכתוב "ותפתח ותראה והנה נער בוכה", או "ותפתח ותראהו בוכה". אבל בת-פרעה ראתה דברים נוספים - דברים שגרמו לה להבין שמדובר בילד מיוחד:

1. "ותראהו את הילד" - את במשמעות עם : היא ראתה אותו - את ה' - עם הילד: " "שראתה שכינה עמו" " ( רבי יוסי ברבי חנינא, בבלי סוטה יב: , וכן שמות רבה ורש"י) ; ראתה הילה רוחנית מיוחדת שגרמה לה להבין שזה ילד מיוחד, ולכן החליטה להציל אותו.

2 "הילד... והנה נער בוכה" - הוא נראה כמו ילד, אבל בכיו דומה לשל נער: " "הוא ילד וקולו כנער" " (רבי יהודה שם, וכן רש"י ) ; " "הוא אמנם ילד קטן שמלאו לו רק שלושה חודשים, אך קולו כנער מבוגר היודע לשלוט בעצמו ולבכות חרש חרש" " (הרב חנן פורת, הגדת אור ודרור עמ' 115) ; " "ילד היה ומנהגו כנער: בא גבריאל והכהו למשה כדי שיבכה ותתמלא עליו רחמים" " (שמות רבה א כח) .

" "כדי שלא יגלו את הילדים היהודיים החבויים במסתרים מפני הקלגסים המצרים, לימדו אותם מילדותם לבכות בשקט בשקט... ולפיכך, כשראתה בת פרעה את משה מתייפח בדומיה, חמלה עליו ואמרה: זהו בכי של ילד יהודי..." " (שם, ע"פ דברים שאמר האדמו"ר מפיאסצנה בזמן השואה) .

3. "ותראהו... בוכה" - היא ראתה אותו בוכה אבל לא שמעה: " "לפי שראתה אותו בוכה ולא שמעה את קול בכיו, לפיכך אמרה: אין זאת כי מילדי העברים הוא זה, כי רק ילד יהודי מסוגל לבכות חרש, ללא השמעת קול" " (שם, מתוך מעיינה של תורה, בשם ר' בונם מאוטבוצק) ; וכדברי המשורר נתן אלתרמן בשיר " "אמא, כבר מותר לבכות?" ".

חמל = החליט שלא להרוג ;

למרות הגזירה של פרעה, להרוג את כל הזכרים, החליטה בת-פרעה שלא להרוג את משה, ובכך היתה אחת מ"חסידי אומות העולם" הראשונים.

איך ידעה בת-פרעה שמדובר בילד עברי?

זה = דבר מוחשי, שאפשר להצביע עליו ; בת-פרעה ראתה בו דבר מוחשי שגרם לה להבין שהוא עברי:

1. לפי צבע העור - המצרים, הדרומיים, היו כהי-עור, והעבריים, שמוצאם מבבל שבצפון, היו בהירי-עור.

2. לפי המילה: " "שראתה אותו מהול" " ( רבי יוסי ברבי חנינא, בבלי סוטה יב: , וכן אבן עזרא ורשב"ם) . " "בין אם פשוטו של מקרה הוא ובין אם מדרשו, נמצינו למדים מפירוש זה על מסירות נפשם של ישראל, אשר מלו את בניהם במצרים, על אף העובדה שבכך קל יהיה לזהותם כיהודים..." " (הרב חנן פורת, אגדת אור ודרור עמ' 114) .

3. לפי הבכי הנראה ואינו נשמע, כפי שהסברנו למעלה;

4. ויש שפירשו שהיא הסיקה מסקנה הגיונית מתוך ההקשר: " "נתנה אל לבה המעשה כאשר היה, כי אמרה 'לבעבור הציל אותו או שלא יראו במות הילד שמוהו שם', ואיש מצרי למה יעשה כן?" " ( רמב"ן )

ראו:

• פסוקנו בציור של דורה .