מ"ג דברים כב ב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אתו והשבתו לו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִם־לֹ֨א קָר֥וֹב אָחִ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ וְלֹ֣א יְדַעְתּ֑וֹ וַאֲסַפְתּוֹ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיָ֣ה עִמְּךָ֗ עַ֣ד דְּרֹ֤שׁ אָחִ֙יךָ֙ אֹת֔וֹ וַהֲשֵׁבֹת֖וֹ לֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאִם לָא קָרִיב אֲחוּךְ לְוָתָךְ וְלָא יְדַעְתְּ לֵיהּ וְתִכְנְשִׁנֵּיהּ לְגוֹ בֵיתָךְ וִיהֵי עִמָּךְ עַד דְּיִתְבַּע אֲחוּךְ יָתֵיהּ וְתָתִיבִנֵּיהּ לֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִין לָא קְרִיבָא דַעְתָּא דְאָחוּךְ עִמָךְ אוֹ לָא חַכִּימְתֵּיהּ וְתִכְנְשִׁינֵיהּ לְגוֹ בֵיתָךְ וִיהֵי מִתְפַּרְנֵס גַּבָּךְ עַד זְמַן דְּיִתְבַּע אָחוּךְ יָתֵיהּ וּתְתִיבִינֵיהּ לֵיהּ: |
רש"י
"והשבתו לו" - שתהא בו השבה שלא יאכל בביתך כדי דמיו ותתבעם ממנו מכאן אמרו כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל ושאינו עושה ואוכל ימכר
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ – שֶׁתְּהֵא בּוֹ הֲשָׁבָה, שֶׁלֹּא יֹאכַל בְּבֵיתְךָ כְּדֵי דָּמָיו וְתִתְבְּעֵם מִמֶּנּוּ. מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, יַעֲשֶׂה וְיֹאכַל; וְשֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, יִמָּכֵר (ב"מ כ"ח ע"ב).
רמב"ן
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ואם לא קרוב . [שיכול] אין לי אלא קרוב, רחוק מנין? תלמוד לומר [ ואם לא קרוב . אין לי אלא רחוק וקרוב שמכירו, אם אין מכירו מנין? תלמוד לומר ולא ידעתו ].
ואספתו . [מציאה שדרכה להאסף, להביא השבורה].
אל תוך ביתך . ולא לבית אחר.
והיה עמך עד דרוש אחיך אותו . (ב"מ כח) וכי עלתה על דעתך, שאתה נותן לו, עד שלא יתן סימניו! אם כן למה נאמר עד דרוש אחיך אותו ? עד שתדרוש את אחיך, אם רמאי הוא, אם אינו רמאי.
מח.
והשבותו לו . (ב"ק פט) אף את עצמו אתה משיב.
מלבי"ם - התורה והמצוה
מז.
ואם לא קרוב . ומוסיף, אף אם לא ידעתו מי הוא.
ואמר " ואספתו ", שמשמע אף השבורה שצריך אתה לאספה בידך, כמ"ש (מיכה ד) אוספה הצולעה והנדחה אקבצה .
ואמר " ואספתו אל תוך ביתך , לא לבית אחר. כי שומר שמסר לשומר חייב.
ומ"ש עד דרוש אחיך אותו , פי' המפרש מלת " אותו ", פי' אות שלו, שיתן אות וסימן בהאבדה. וכ"ה בזהר פ' חוקת " עד דרוש אחיך אותו , בתרי ווי"ן. אות ממש. דבעי לפרשא, ההוא אות דההוא אבדה". ובזה יצדק לשון הספרי, "וכי עלתה על דעתך שאתה נותן לו, עד שלא יתן סימנין"! ר"ל שזה נדע מסברא, ומלת " אותו " מיותר, לפרש ג"כ - עד דרוש אחיך, ועד דרוש אותו. ר"ל שתדרוש את אחיך, אם אינו רמאי.
אולם לשון הגמ' בב"מ כו, כח, "וכי תעלה על דעתך שיתנו לו קודם שידרשנו? אלא דרשהו, אם הוא רמאי, היינו במה שיאמר סימנים או שיביא עדים". אמנם לשון המשנה (בב"מ כח ע"ב) "והרמאי אע"פ שאמר סימנים", משמע כפי' הספרי.
מח.
והשבותו לו . כבר התבאר ב אילת השחר קנא , ששני פעלים הבאים זה אח"ז, שהפעל השני משלים וגומר פעולת הפעל הראשון - יבא הפעל השני בלא כנוי. והיה לו לומר והשבות לו , בלא כנוי. עפ"ז דרשו בסנהדרין עג ע"א, לרבות השבת גופו. ר"ל " והשבותו " - השבת גופו. ועי' בסי' שאח"ז (תצא מט).
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
עד דרוש אחיך אותו. פי' שידרוש האות שלו שיתן לו סימן בו וזה שדרז"ל דרשהו אם הוא רמאי אם לאו מאי לאו בסימנים שעליה: