מ"ג דברים כב ג
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכֵ֧ן תַּעֲשֶׂ֣ה לַחֲמֹר֗וֹ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂה֮ לְשִׂמְלָתוֹ֒ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂ֗ה לְכׇל־אֲבֵדַ֥ת אָחִ֛יךָ אֲשֶׁר־תֹּאבַ֥ד מִמֶּ֖נּוּ וּמְצָאתָ֑הּ לֹ֥א תוּכַ֖ל לְהִתְעַלֵּֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְכֵן תַּעֲבֵיד לִחְמָרֵיהּ וְכֵן תַּעֲבֵיד לִכְסוּתֵיהּ וְכֵן תַּעֲבֵיד לְכָל אֲבֵידְתָא דַּאֲחוּךְ דְּתֵיבַד מִנֵּיהּ וְתַשְׁכְּחִנַּהּ לֵית לָךְ רְשׁוּ לְכַסָּיוּתַהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְהֵיכְדֵין תַּעֲבֵיד לְחַמְרֵיהּ וְהֵיכְדֵין תַּעֲבֵיד לִכְסוּתֵיהּ וְהֵיכְדֵין תַּעֲבֵיד לְכָל אֲבֵידְתָּא דְּאָחוּךְ דִּי מִתְבְּדָא מִנֵּיהּ וְתַשְׁכְּחָהּ לֵית לָךְ רְשׁוּ לְכַסָּאָהּ מִינֵיהּ אַכְרִיז עֲלָהּ וּתְהַדְרִינָהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | וְכֵן תַּעֲבֵיד לְחַמְרֵיהּ וְכֵן תַּעֲבֵיד לְאִצְטַלִיתֵיהּ: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
לפי שיש באמצעות האדם ג' דברים,
הא' הרכבת הגוף, ב' חלק הרוחני שבאדם ג' חלק התורה המאורסת לכל א' מישראל, כנגד הרכבת הגוף אמר "כן תעשה לחמורו", כנגד חלק הרוחני אמר "כן תעשה לשמלתו" כי בחינה זו תקרא שמלה כאומרם במס' שבת (קנ"ב ב) משל למלך שחלק בגדי מלכות, וכנגד חלק התורה אמר "וכן תעשה לכל אבדת אחיך", וקראה הכתוב אבדה כמו שרמז רשב"י (קידושין ב' ב) משל למי שנאבדה לו אבדה מי מחזר על מי וכו', כי חלק העולה לאיש זה הנה הוא אבוד מהעולם כיון שאין זולתו יכול להשיגו כאמור בדברי המקובלים, ובאמצעות השבתו בתשובה הנה הוא מוצא אותה:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
וכן תעשה לחמורו . (היתה חמור) עושה והיא אוכלת.
(ב"מ כט) כסות, מנערה אחת לל' יום; שוטחה לצרכה, אבל לא לכבודו.
כלי כסף וכלי נחשת, משתמש בהם לצרכו, אבל לא לשחקן.
(ב"מ ל) כלי עץ, משתמש בהם כדי שלא ירקבו.
[אין לי אלא אלו בלבד, שאר אבדה מנין? תלמוד לומר לכל אבדת אחיך . אם כן,] (ב"מ כז) אף השמלה היתה בכלל כל אלו, ולמה יצאת? להקיש אליה - מה שמלה מיוחדת, שיש לה סימנים ויש לה תובעים; כך כל שיש לו סימנים ויש לו תובעים.
(אין לי אלא אלו בלבד, שאר אבדה מנין? תלמוד לומר לכל אבדת אחיך ).
נ.
אשר תאבד ממנו . פרט לפחות משוה פרוטה. ר' יהודה אומר, " ומצאת ", פרט לפחות משוה פרוטה.
לא תוכל להתעלם . ליתן עליו בלא תעשה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
מט.
וכן תעשה לחמורו . יש לפרש עוד מ"ש בסי' הקודם ( תצא מח ) - והשבותו לו , אף את עצמו אתה משיב לו. ר"ל שאם שור או שה, תשיב לו האבדה עצמה. כי השור עושה ואוכל, והשה גיזותיו שוה נגד מה שהוא אוכל. ואין למכרו, כי לשון "השבה" משמע שמשיב הדבר עצמו. ועז"א וכן תעשה לחמורו , שתשיב החמור עצמו. ועז"א "עושה והיא אוכלת". וכן לשמלתו שאינו אוכל, מחזיר לו הדבר עצמו. וכ"ז נכלל במ"ש והשבותו לו . וכמ"ש בב"מ כח ע"ב " והשבותו לו , ראה איך תשיבנו לו".
ומ"ש "כסות, מנערה וכו' " (ב"מ כט ע"ב).
ומ"ש "אף השמלה בכלל היתה", הועתק מלשון המשנה (ב"מ כז).
והגי' הוא גרסת הגר"א, שמ"ש "בכלל כל אלו", פי' בגמ', בכלל כל אבדת אחיך.
נ.
אשר תאבד ממנו ומצאתה . כ"ז לשון מיותר. ופי' שצריך שיהיה בו שוה פרוטה, שאז נקרא אבדה אצל האובד, ומציאה אצל המוצא; לא אם אינה ש"פ (=שוה פרוטה). ובזה מודים כ"ע. רק ר"י ס"ל, שצריך שיהיה ש"פ משעת אבדה עד שעת מציאה, ואם הוזלה בינתים אינו חייב להכריז, והלכה כת"ק.
ומ"ש שנית, לא תוכל להתעלם , שגם אחר שבאה לידו צריך לשמרה, עד יבא בעל האבדה. ואם לאו - עובר בל"ת וחייב באחריותה. שזה נרמז במלת " לא תוכל ", כנ"ל ( תצא כה ) בלאו ד" לא יוכל לבכר ".