מ"ג שמות ב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות ב · ה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותרד בת פרעה לרחץ על היאר ונערתיה הלכת על יד היאר ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַעֲרֹתֶ֥יהָ הֹלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּנְחַתַת בַּת פַּרְעֹה לְמִסְחֵי עַל נַהְרָא וְעוּלֵימְתַהָא מְהַלְּכָן עַל כֵּיף נַהְרָא וַחֲזָת יָת תֵּיבְתָא בְּגוֹ יַעְרָא וְאוֹשֵׁיטַת יָת אַמְּתַהּ וּנְסֵיבְתַּהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְגָרֵי מֵימְרָא דַיְיָ צוּלְקָא דְשִׁחֲנָא וְטָרֵיב בִּשְרָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם וְנִחְתַת בְּרַתֵּיהּ דְפַרְעה לְאִתְקַרְרָא עַל נַהֲרָא וְעוּלֵימְתָּהָא אָזְלַן עַל גֵיף נַהֲרָא וַחֲמַת יַת תֵּיבוּתָא בְּגוֹ גוּמַיָיא וְאוֹשִׁיטַת יַת גַרְמִידָא וּנְסִיבְתָּא וּמִן יַד אִיתַּסְיַית מִן שִׁיחְנָא וּמִן טְרִיבָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לרחץ על היאור" - סרס המקרא ופרשהו: ותרד בת פרעה על היאור לרחוץ בו.

"על יד היאור" - אצל היאור, כמו (שמואל ב יד) ראו חלקת יואב על ידי, והוא לשון יד ממש, שיד האדם סמוכה לו.

ורבותינו דרשו (בבלי סוטה יב:). הולכת לשון מיתה, כמו הנה אנכי הולך למות (בראשית כה); הולכות למות, לפי שמיחו בה. והכתוב מסייען, כי למה לנו לכתוב ונערותיה הולכות?

"את אמתה" - את שפחתה.

ורבותינו דרשו לשון יד, אבל לפי דקדוק לשון הקודש היה לו להנקד אמּתה מ"ם דגושה, והם דרשו את אמתה את ידה, שנשתרבבה אמתה אמות הרבה (בבלי סוטה יב:).

דונש בן לברט בתשובה על רב סעדיה גאון (כל הפרק)(כל הפסוק)

תחילה כי פתר את "וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ" שפשטה: אַמָּה שלח.

וזה טעות מכמה פנים:


  • כי אֲמָתָהּ רפי הוא, ואילו היה "אַמָּה" ממש כשפתר היה דגש אַמָּתה כמות: חַמָּה, חַמָּתָה, תַמָּה, יונתי תַמָּתִי - מיכן נתברר לנו כי אֲמָתה כמות הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה. וביאור זה: כי מתחילת הפרשה נאמר "ונערותיה הולכות על שפת היאור", והם אמהותיה, וכשראתה התיבה שלחה אמתה אחת מהנה ולקחתה, ולא יתכן לנו לפרשה בלתי כך.



ודע, כי אם חשבנו אַמָּה כמו "אֲמָתָהּ", עשינו חַמָּה - חֲמָתָה, ויונתי תַמָּתִי - תמתי, וזהו חרבן לשון העברית חלילה לנו מלפרוץ בפתרון מלה אחת מדברי אלים חיים לריק, מבלי דין ודיקדוק ושיקול כל מילה - שלא נהא ענושין, חילוף הזריזים המדקדקין את דבריהן - והן זכאין.

שפת יתר - אברהם אבן עזרא בתשובה על דונש בן לברט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ".

אמר הגאון שהוא כמו אַמָּה אָרְכּוֹ.

ויאמר רבי אדונים שטעה ג' טעויות מדרך דקדוק הלשון.


ואני אברהם אומר: מי יתן ואני ורבי אדונים היינו בדור אחד והייתי מוכיחו על הדברים האלה, כי כל דבר שיאמר תלמיד מפי רבו ורבו מפי רבו, אין ראוי להשיב כי אם על הרב הקדמון, וידעתי כי רב סעדיה הקל שבתלמידים היה מחכמי התלמוד, והגדול שבהם היה קל מחכמי המשנה, אם כן מה חטא הגאון? ומדוע אליו ריבות? יקום יריב את את ההרים מוסדי עולם - הם חכמי המשנה שפירשו כן.

ועוד מצינו אמר הגאון במקומות רבים מספריו: אע"פ שמסברת דקדוק הלשון אינו מדברי הראשונים, אנו נסמוך עליהם, ונעזוב דעתנו, כי היא נקלה כנגד דעתם. וכן עשה במלת "וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה", שאך "אַחֲרֵי רַבִּים--לְהַטֹּת" ורבים כאלה.


פירוש גל נעול

  • אמה ארכו - ור"ל שתשלח ידה או זרועה. וכן הביא דעתו רד"ק בספר השורשים וז"ל: וכן פירש רבינו סעדיה בפירושו בערבי "ומדת דרעהא" - פירוש, ותשלח זרועה" עכ"ל. וכן נראה דעת המתרגמים: אונקלוס ויונתן בן עוזיאל.
  • ג' טעויות - לפי דעתי אלו הן: א) אם יהיה טעם אמתה כמו אמה ארכו, היה צריך לנקד אמתה בפתחת האל"ף ובדגשות המ"ם, ובאמת אין זה טענה, כי יש מחלוקת בקריאתו, כי יש קוראים אותו בדגש אמתה כמש"כ הרד"ק בשרשו. וכפי מה שהבנתי בספר "מנחת שי" הייתה גירסת רבינו סעדיה באמת כן. ב) האמה היא מדה ולא זרוע כמש"כ החכם בפירושו שם. ג) אף אם נאמר שנקרא זרוע כן, בכל זאת לא מצאנו במקרא שלוח אמה, וכ"כ המדקדק הגדול ר' יונה בספר השורשים שלו וז"ל: ושתלח את אמתה - ידה, כי לא מצאנו במקרא שלוח אמה ולא שלוח זרת" עכ"ל. (בכרם חמד מ' חמישית הובאו ממנו קכ"ג לקוטים, וזה אחד מהם). וכ"כ בס' הפרחון (וראיתיו בכ"י באוצר ספר הקצין הנכבד התורני הר"ר מאיר גאלדשמידט נר"ו פה) ערך אמה וז"ל: "יש אומרים כי ותשלח את אמתה ותקחה - ידה, ואנו לא מצינו במקרא שלוח אמה ולא שלוח זרת אלא שולח יד, כי האמה והזרת הן מדות ואינן שמות איברים, כי האיברים זרוע ויד, אבל לעניין יתכן להיות" עכ"ל.
  • והייתי מוכיחו - אף שהחכם ז"ל יצא ללחום מלחמת רבינו סעדיה, להיות עזר בעדו, להצילו מהשגת ר' אדונים, מ"מ בפירושו על התורה באר מלת 'אמתה' כמו שפחתה מג' טעמים הנאמרים שם, וזה נגד דעת רב סעדיה.
  • חכמי המשנה - ופלוגתייהו אי' בפ"ק דסוטה דף י"ב ע"ב: ותשלח את אמתה ותקחה - ר' יהודה ור' נחמיה: חד אמה ידה, וחד אמר שפחתה. מאן דאמר ידה דכתיב אמתה, ומ"ד שפחתה מדלא כתיב ידה וכו' ע"ש. וראה ג"כ ברא"ם על פרש"י בתורה.
  • בדברי הראשונים - כדברי הנ"ל.
  • ונקה לא ינקה - ר"ל לדעת הגאון "ונקה לא ינקה" הם ב' מידות, וכמו שדרשו חז"ל: (יומא פ"ו) נקה לשבים, ולא ינקה לשאינן שבים ע"ש. ולפי דעתי הוכרח לומר כן בעבור שהוא אמר ג"כ כי השם הראשון דבק עם ויקרא וכו' (עיין בפי' הראב"ע שם) ובאמת ע"ד הפשט "ונקה לא ינקה" מדה אחת היא, כי ונקה שם הפול כמש"כ החכם בפירוש שם.


הערות

  • פירוש האבן עזרא על הפסוק: "והזכיר דבר נערותיה שהולכות על מקום היאור, כמו "וְיָד תִּהְיֶה לְךָ", בעבור ששלחה אמתה והיא אחת הנערות לקחת התיבה, כי בת המלך לא תיכנס אל מקום הסוף - כי במקום רחוק מן היבשה הושמה התיבה, שלא יגיע אליה כל עובר. ועוד: כי אין מדרך הדקדוק להיות "זרוע" כי המ"ם רפה ומ"ם אמה ארכו דגוש, ועוד: כי אַמָּה אָרְכּוֹ - מדה ולא זרוע".

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לרחוץ על היאור" - סרס המקרא ודרשהו ותרד בת פרעה על היאור לרחוץ בו לשון רבינו שלמה ואם כן יהיה "על היאור" כמו "אל היאור" וכן וילך אלקנה הרמתה על ביתו (שמואל א ב יא) כה תאמרו איש על רעהו ואיש אל אחיו (ירמיהו כג לה) ויתכן שהיו ביאור מעלות והיא ירדה מארמון המלך לרחוץ במעלה הראשונה אשר ביאור לא תכנס אל שבולת הנהר וראתה התיבה בתוך הסוף רחוק ממנה ותשלח את אמתה ותקחה או הוא כמו לרחוץ ביאור וכן ונתת אותם על סל אחד (להלן כט ג)

<< · מ"ג שמות · ב · ה · >>