קטגוריה:רות ד יז

בנם של רות ובועז נקרא עובד:

(רות ד יז): "וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר 'יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי', וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ 'עוֹבֵד', הוּא אֲבִי יִשַׁי, אֲבִי דָוִד"

השכנות קוראות לו בשם יולד בן לנעמי, למרות שהוא בנה של רות, משתי סיבות, שנזכרו בפסוקים הקודמים - 

• "אשר לא השבית לך גואל היום" - הבן נולד ממעשה של ייבום, וכך - על-פי האמונה היהודית - גואל את נשמת הקרובים שנפטרו - בעלה ושני בניה של נעמי.
• "והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שיבתך" - לאחר שבעלה ושני בניה נפטרו, בנה של רות כלתה יסעד אותה כשתהיה זקנה.

אולם בהמשך, הן קוראות לו גם עובד, וכאן יש לשאול, מה הקשר בין שם זה לבין הנימוק שניתן לו, "יולד בן לנעמי"?

כמה תשובות ניתן למצוא אצל גבריאל חיים כהן, "קריאת שם במגילת רות", בתוך: "עיוני מקרא ופרשנות" ב', בר אילן ה'תשמ"ו :

1. יש שפירשו, ע"פ תרגומים עתיקים (פשיטתא, וולגטה) , שאכן קשר בין השם לבין הנימוק, אלא אלו שני היגדים שונים: השכנות סיפרו על הנס שקרה לנעמי, ובמקביל נעמי נתנה שם לבן.

• אולם, נוסח הפסוק שלפנינו, וכן בתרגום הארמי ותרגום השבעים, מעידים שיש קשר בין הדברים.

2. יש שפירשו, שאכן שמו המקורי של הילד היה "בן-נעמי" או משהו מעין זה, אולם בהמשך הוא שינה את שמו, והכתוב מפרט את שמו המוכר יותר.

• אולם, במקומות אחרים בתנ"ך שבהם הוחלף השם (כמו "בן אוני", "ידידיה" וכו'), מפורטים בד"כ שני השמות.

3. יש שפירשו, שהמילה "עובד" אכן מתאימה לפירוש, כמו שנאמר בפסוק קודם, (רות ד טו): "וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ"- הוא יעבוד ויכלכל את חמותה של אמו בזקנתה (ׂע"פ יוספוס) .

4. גבריאל חיים כהן עצמו פירש, שהביטוי קריאת שם בתחילת הפסוק, כמו גם בפסוקים הקודמים, מציין פירסום, כמו ב (רות ד יא): "וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים... וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם". כמו הזקנים המברכים את בועז, כך גם השכנות מברכות את נעמי, (רות ד יד): "בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם, וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל"; והפסוק שלנו מדגיש, שהן כבר התחילו לפעול בהתאם לברכתן, ולפרסם את שמו של אותו תינוק (בסופו של דבר הגיע לשיא הפרסום, כאשר נכדו - דוד - עלה למלוכה).

• אולם, עדיין אין זה ברור מדוע נקרא שמו עובד דווקא.

5. וצוריאל אדמנית כתב: "אושר של עבודה אופף את אנשי המגילה. כולם עובדים, כדל כעשיר. כבר החתם סופר הדגיש, שבועז הוא אבצן, שופט כל ישראל, עתיר נכסים, עבדים ושפחות, זורה את גורנו במו ידיו, להוציא פירות קדושים של ארץ ישראל. גם שבחו של העני הוא בעבודתו, רות ב ז: " "...וַתַּעֲמוֹד מֵאָז הַבֹּקֶר" "וְעַד עַתָּה זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת מְעָט" ". גם העני, אוכל לחם חסד, זוכה בו כפרי של עמל ויגע. וכאשר השכנות קוראות שם לבן הנולד, תקראנה לו בהדגשה רבה - עובד! בשם זה, עובד, יוקם שם מת על נחלתו - לא הרכוש של אביו, לא נחלת אמו - רק הוא, העובד - אבי ישי - אבי דוד!" (מתוך: "עולם של חסד", בתוך הזרם ונגדו , עמ' 468; "עמודים", ה'תשכ"ח).

6. אילן סנדובסקי: נעמי ובועז בחנו את רות לוודא שהיא מתאימה להגאל על ידי בועז. נעמי ניסתה לשכנע את רות לעזוב, אבל רות דבקה בה ואמרה: "עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (ביאור:רות א טז), כשם שאברם דבק באלוהים, ועזב את ארצו ומולדתו. אחר כך בועז בחן אותה אם היא תהיה חרוצה ומסורה, ותעבוד בפרך, כפי שבני ישראל עבדו במצרים, כדי לעזור לנעמי. הוא רצה לראות אם רות תכבד את תפקידה למצוא גואל לשמו אל אלימלך, תדבק בו, ולא תחפש לה פתרון קל של חתונה עם בחור אחר. רות עברה את הבחינה ובועז מודה לאלוהים ולה: "בְּרוּכָה אַתְּ לַיהוָה בִּתִּי, הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן" (ביאור:רות ג י). כשם שבני ישראל אמרו לאלוהים: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד ז) כך רות אמרה: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי (אֵלַי), אֶעֱשֶׂה" (ביאור:רות ג ה). בועז ונעמי העבירו את רות בתהליך קצר של תולדות ישראל ולכן הגאולה שלה באה כמו במצרים, "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה" (ביאור:רות ג ח), ואלוהים העניק לה בן. כך, לזכר העבודה הקשה שלה, והחסד שהיא זכתה, קראו לבנה "עוֹבֵד".

בתחילת הסיפור אנו רואים משפחה מפוארת שנשאה את בכורת יהודה: מיהודה, לער, לפרץ, לחצרון כל הדרך לבועז. נשיאי שבט יהודה היו בניה. והנה בועז התקיף לא מסוגל למצוא אישה, דודו אלימלך השכיר את נחלתו ביהודה, וירד למואב עם בניו שנשאו מואביות ומתו בנכר. דור האבות: שלמון, אלימלך, ואבי הפלוני מתו. נעמי נשארה עם שתי כלות אלמנות שאין להן לאיפה ללכת. הגואל הראשון, הפלוני האלמוני, כשמו כן הוא, היה איש חלש ולא כל כך חכם. כל בני המשפחה היו אבודים.

סיפור המשפחה בא להזכירנו: "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב" (דברים כו ה), וכך מצרה באה גאולה.

והנה נעמי עם בועז מארגנים גאולה למשפחה. איחוד האבודים. בועז בוחן ומעביד את רות, כדי לוודא את כשרותה להציל את המשפחה.

וכך הגענו לשמחה הענקית מאוֹבֵד לעוֹבֵד - והמשפחה חזרה לגדולתה עם דם חדש, קם דוד המלך ושולשלתו, קיבלנו ספרי תהילים, שירים, מגילות, היסטוריה. וכולנו נגאלנו.

מה נעמי רצתה?
היא רצתה שבנה של רות יהיה היבום לאבימלך בעלה, וכל נחלת אבימלך תעבור לבנה של רות. כך הילד העשיר הזה יטפל בנעמי וברות, ככתוב: "וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ, וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ" (ביאור:רות ד טו).

היו מספר בעיות בעניין מעמדו של התינוק:

1. מי היה הבכור - "מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן" (ביאור:רות א ב), ולמי היתה נשואה רות?
2. מי מהבנים מת ראשון, כי אחיו ירש אותו, ואשתו זכאית ליבום ולא האחרת.
3. האם מותר לערפה להופיע בעיר ולדרוש גואל?
4. מה גורלו של בן מואביה, האם הוא אסור בציבור לעשר דורות?
5. מי יעיד שרות היא כלת נעמי, הן יש רק עד אחד - נעמי, ולה יש עניין בנושא.

כדי להמנע מכל הבעיות האלה, נעמי הציגה את רות כשפחתה, כפתה עליה עבודה קשה כשפחה, והיא נתנה את שפחתה לבועז כדי שייבם אותה, כפי שעשתה שרי עם הגר המצרית (ביאור:בראשית טז ב), ורחל עם בלהה (ביאור:בראשית ל ג). כך נעמי אימצה את התינוק, שהיא גרמה שיוולד, והוא כאילו בנה ויבום לאבימלך. גם יעקב הכריז על אפרים ומנשה כבניו (ביאור:בראשית מח ה), ויהודה עשה את נכדיו מפרץ, כבניו ער ואונן (בראשית מו יב).