ביאור:רות ד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רות ד ד: "וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר, קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי. אִם תִּגְאַל גְּאָל, וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי ואדע (וְאֵדְעָה), כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ. וַיֹּאמֶר: אָנֹכִי אֶגְאָל."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות ד ד.


אִם תִּגְאַל גְּאָל, וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי ואדע (וְאֵדְעָה)[עריכה]

וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר[עריכה]

בועז מציג את בעיתו כאילו שזה סוד, "אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר". בהמשך המשפט בועז לא אומר שהוא רוצה לגאול. כל שהוא אומר זה שהוא רוצה לדעת. אבל הפתיחה "אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר" מעידה שיש לו ענין סודי וחשוב ולכן הוא רוצה לגאול את חלקת אלימלך לפני שנת היובל, לפי שנות השכירה שנותרו.

קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי[עריכה]

בועז מעניק לגואל את הזכות לגאול ולקנות את חוזה ההשכרה לפי שנים כפי שחוק היובל מתיר, ככתוב: "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ, וּבָא גֹאֲלוֹ, הַקָּרֹב אֵלָיו, וְגָאַל, אֵת מִמְכַּר אָחִיו" (ויקרא כה כה). החוק אומר שכאשר יש יותר מגואל אחד, לקרוב למת יש זכות ראשונה לגאול את ממכר אחיו. לא ברור אם הגואל קונה רק את השכירות עד שנת היובל ואז השדה יתחלק שווה בין אחי המת ויורשיהם, או שהוא גואל את האדמה ליורשיו שלו, ושאר היורשים של אחיו, בדרגות רחוקות יותר, יוצאים נקיים מהנחלה.

"קְנֵה" ייתכן שבועז הציע לגואל לקנות את זכותו של בועז, לחצי של בועז בירושת אלימלך אחיהם, ואז הגואל יכול לגאול את כל השדה למשפחתו וצאצאיו.

בכל אופן כפי שאברהם קנה את מערת המכפלה, ככתוב: " לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה, לְעֵינֵי בְנֵי חֵת, בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ" (ביאור:בראשית כג יח), כך בועז מבקש מהגואל לבצע את העיסקה לנגד "הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי" כעדים.

כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל[עריכה]

"כִּי אֵין זוּלָתְךָ" משמעות כאילו שאין אף אחד אחר, אתה הגואל היחיד. אבל מיד בועז ממשיך: "וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ", כלומר בועז אומר אין אף אחד קרוב יותר ממך, הגואל, ואין אף אחד בינך וביני. ייתכן שיש עוד אחים צעירים לגואל, או אפילו ילדים רכים, אבל בועז לא מתייחס אליהם, כי הוא מיד מודיע: "וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי ואדע (וְאֵדְעָה)".

אִם תִּגְאַל גְּאָל, וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי ואדע (וְאֵדְעָה), כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ[עריכה]

בועז בכבוד מעניק לגואל את הזכות הראשונה לגאול, אבל בהזדמנות זאת הוא מודיע שהוא השני אחריו ואין אחר נוסף, לפניו או אחריו. כאשר הגואל לא התנגד שבועז הוא השני ואין זולתו, הדבר נעשה לעובדה מקובלת.

בועז סיקרן את הגואל. הגואל שאל מדוע בועז רוצה לבזבז כסף ולקבל דבר שהוא יקבל ממילא בעתיד? הגואל חשד שיש לבועז סיבה חשובה, ואם זה טוב לבועז, אז זה טוב לו.

בודע לא התחייב לגאול את נחלת אלימלך, למעשה הוא רק רצה לדעת. זה היה מעשה חכם שהשאיר לבועז אפשרויות תגובה ונסיגה, כאילו שכל שהוא רצה זה רק לדעת - במידה והגואל נפגש עם רות והם סיכמו ביניהם.

אָנֹכִי אֶגְאָל[עריכה]

ללא היסוס, ולפני שבועז סיים לדבר והזמין אותו לענות: 'מה החלטך?', הגואל קפץ וענה בשמחה: "אָנֹכִי אֶגְאָל".
נראה כאילו הגואל שמח על המציאה שהביאה לו רווח גדול.
הגואל לא התעניין בנעמי ולא עזר לה כל תקופת הקציר. אולם תמורת הזכות הזאת שבועז מעניק לו, הוא היה מוכן לתת לאלמנת אחיו חדר ואוכל - ייתכן בצימצום.
אם לגואל היה שכל הוא היה אומר: "אנכי אגאל את נעמי בלבד" וכך הוא היה מגביל את חובתו לנעמי בלבד, ולא לכל אישה אחרת שזכאית לייבום לשמו של אלימלך ובניו, או משרתת של נעמי שנעמי תבנה ממנה כמו שרי מהגר, או כמו רחל מבלהה. הגואל לא זכר שלייבמה יש זכות לסרב, הוא חשב שכל הכוח בידו 'לקחת'.

אם הגואל היה איש הגון:

  • הגואל היה יכול לענות כעשו: "יֶשׁ לִי רָב אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ" (ביאור:בראשית לג ט).
  • או להגיד לבועז: 'אתה תגאל, זאת מתנת חתונה לך ממני!'
  • או לשאול: 'מדוע אתה ממהר, בא נחשוב ביחד.'
  • או להציע: 'בוא נקנה ביחד ונתחלק שווה.'

הגואל ידע שאביו של בועז מת, ואלימלך אחיו מת, ולבועז אין ילדים ואפילו אין אישה. הגואל חשב שבעתיד הוא או ילדיו יקבלו גם את נחלתו של בועז, הן בני אלימלך מתו צעירים. הגואל לא חשב שיש בעיה שהוא יגאל, ונחלת אלימלך תהיה ברשותו, והכל יסתדר כשבועז ימות.

הגואל קפץ על המציאה, ורצה לזכות בכל הנחלה, ולהוציא את בועז מזכותו לנחלת אלימלך.
ייתכן שבזכות נעמי, שבועז הזכיר את שמה, הגואל ישא את אשת אחיו, יקבל את רכוש אחיו, אבל כיוון שנעמי מבוגרת ולא תכנס להריון, אין סיכון שהיא תקבל יורש לשמו של אלימלך שינחל את אדמותיו של אלימלך, והגואל יקבל הכל. הגואל חשב שאפילו אם הוא ימות לפני שנעמי תכנס להריון (פלאי), גם אז בנו יכול ליבם אותה.
לא בטוח שזה היה החוק, וייתכן שלאחר שנעמי תמות ללא ילד, משפחת בועז ומשפחת הגואל יתחלקו בנחלת אלימלך.

תשובה חפוזה[עריכה]

לפני שבועז גמר לדבר, ואחרי שהוא הזהיר את הגואל שיש מידע סודי שהוא מתכונן להגיד, כדבריו: "וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר" (ביאור:רות ד ד), הגואל קפץ ודרש לגאול כאשר בועז לקח נשימה בסוף משפט אחד, ולפני שהוא המשיך למידע החשוב: שרות, אשת המת, היא מואביה. זאת היתה השגיאה של הגואל, וזאת הסיבה שבועז רשאי לפקוד עליו, כי הוא לא כל כך חכם.

הגואל נתן תשובה חפוזה, אולי מבוססת על רגשות ולא הגיון וידע, שהכניסה את הגואל למצוקה בהמשך. ואז הוא היה מוכן לוותר על הכל רק כדי לצאת מהבוץ שאליו הוא נכנס בטפשותו.

  • הגואל בתשובתו גילה שהוא לא מודע שבני אלימלך נשאו נשים מואביות, ושהנערה שבאה עם נעמי היא לא משרתת אלא כלתה של נעמי, שבעלה של רות ירש את נחלת אביו, והיא זכאית ליבום כדי לשאת את שם אלימלך על נחלתו.
  • הגואל לא ניסה לחקור למה בועז רוצה לתת לו לגאול, ומעניק לו דבר שווה ערך.
  • כולם ידעו שרות חוזרת כל ערב עם איפה מהשדה. בועז לא הסתיר שהוא עוזר לנעמי ורות. הגואל לא ראה ולא הבין שבועז נותן למשרתת של נעמי כל מיני הטבות, ולמעשה מחזר אחריה.
  • הגואל המציא לעצמו הסבר, שבועז הוא ילד טוב, שיודע שלא יהיה לו בן יורש, כי אף אישה לא רוצה אותו, ולכן מוותר על חלקו בגאולת נחלת אלימלך לו ולבניו.
  • ייתכן שהגואל קיווה שתהיה לו נחלה כפולה, שלו ושל אלימלך, ואז הוא יהיה עשיר יותר מבועז, ואז הוא יהיה שליט העיר, ובועז לא יוכל לפקוד עליו לבוא ולשבת כמו נער קטן.
  • הגואל התרגש והחליט לקנות בלי לעשות חקירה, לפני שהוא יאבד את הזדמנות הפז שנפלה לידיו.
  • הגואל חשב שבועז הוא ילד טיפש להציע לו הצעה כזאת, ורצה לנצל את ההזדמנות להראות לבועז שהוא חכם ממנו.

לפני זקני העיר, הגואל קבע שהוא יקנה. למעשה הגואל כבר לא יכול לצאת מהחוזה שהוא הסכים לו. אולם כאשר בועז יספק לו מידע נוסף, תתעורר השאלה האם הוא יכול לבטל את הסכמתו. בועז השמיט מידע אבל לא שיקר לו בהצעתו.

היום עסקת מקרקעין חייבת להיות בכתב, והסכם בעל פה אינו מחייב, אבל כשם שאברהם קנה ללא הסכם כתוב, כך גם הגואל לא יכול לטעון שאין חוזה כתוב.