מלבי"ם על רות ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מלבי"ם על רות · ד · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


(א)" ובועז עלה השער", ששם מושב הסנהדרין, והיה דעתו להזמין את הגואל ע"י שלוחא דבי דינא והזמין ה' שהגואל עבר שם ועז"א והנה הגואל עובר, שמלת הנה מורה דבר חדש כי לא היה דרכו לעבור דרך שם רק אשר דבר בועז מצד שדבר בועז שי"ל ענין עם הגואל הזמין ה' שיעבור, וע"כ אמר סורה שבה פה שיסור מדרכו שרוצה ללכת ולישב, וקראו פלוני אלמוני ר"ל שיש עמך דבר פלא, כמו לפלא נדר, שמורה על בחירת המחשבה, וענין אלמוני היינו קשר כמו מאלמים אלומים, כי דבר מן הקשר שיש לו עם גאולתו שיפלא ויברר דבר זה:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ב) "ויקח עשרה אנשים", חז"ל דרשו שהכין אותם ודרש לפניהם עמוני ולא עמונית, והבין הוא דת"ח שאמר דבר הלכה אם קודם מעשה אמרה שומעים לו ואם אחר מעשה אמר אין שומעים לו כי נוגע בדבר, וע"כ הקדים לקחתם עתה שאין נוגע בדבר כי עתה הגאולה והיבום שייך אל טוב והוא אינו נוגע בדבר, ועוד אמרו חז"ל שברכת חתנים בעשרה ורצה שיהיו מזומנים תכף אל ברכת חתנים שיהיו שם בכל אופן:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ג) "ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי". הנה אין לפרש שכבר מכרה לאיש אחר ורצה שיגאל את השדה מיד הלוקח דהא שדה אחוזה אינו נגאל בפחות משתי שנים ועוד דהא אמר ביום קנותך השדה מיד נעמי וע"כ פי' שהסכימה למכור אותו וכבר הוכרז ששדה זו עומדת למכור ודומה כאלו מכרה אותו למי שירצה לקנות [או ר"ל שרצתה למכור ואני אמרתי לה כי אגלה אזנך תחלה ושאומר לך קנה. ובזה יל"פ מ"ש ואם לא יגאל בלשון נסתר שהוא ספור מ"ש לנעמי שאמרתי לה שאגלה אזנך ושאומר לך נגד זקני עמי קנה אם תגאל גאל, כ"ז הבטחתי לה שאומר לך ואמרתי לה ואם לא יגאל הגואל וחסר יתר הדברים שזה א"צ לומר עתה ויובן מאליו]. והנה ממ"ש חלקת השדה משמע רק חלק מן השדה לא כולה [ודוחק לומר כמ"ש הראב"ע שאלימלך לא היה לו שדה שלמה] כי אחר שמתו האב ובניו לקחה נעמי חלק מן השדה בכתובתה וגם רות נטלה חלק בכתובתה, והודיע לו תחלה מהחלק של נעמי שהיא רוצה למכור חצי השדה שלה שי"ל בשדה של אלימלך:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ד) "ואני אמרתי", ובאשר איני רוצה שתפול נחלת אחינו ביד זרים ואתה הקודם בגאולה לכן אמרתי אגלה אזנך ואומר לך קנה אתה ואם לא תרצה לגאול אני אחריך, ויאמר אנכי אגאל ובאשר לא גלה רק מחלק של נעמי רצה לגאול החלק הזה:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה) "ויאמר בועז". אז גלה לו בועז שא"א לגאול חלק של נעמי לבד כי הגואל הקונה חלק של נעמי יצטרך לגאול גם החלק של רות, [ויש הבדל ביניהם שחלק של נעמי יקנה באחד מדרכי הקניה שקונים בהם שדה, אבל חלק השייך לרות לא יקנה באופן זה רק בדרך יבום שייבם את רות וממילא יזכה בהשדה, רק שאז צריך להקים שם המת על נחלתו אחר שבא לזכות בחלק זה ע"י יבום שעי"כ יקום ע"ש המת לנחלה, וז"ש ביום קנותך השדה ר"ל לא תקנה חלקת השדה דהיינו רק חלק של נעמי לבד רק תקנה השדה כלה בשני חלקיו, ויש חילוק בדרכי קניתם שחלק של נעמי תקנה מיד נעמי בדרכי הקניה, ותתן כסף מחירו, אמנם החלק השני שתקנה מאת רות המואביה [בזה לא אמר מיד כי זה לא נקנה מיד ליד ע"י כסף] אשת המת קנית בחלק הזה צריך אתה לקנות אשת המת ע"י יבום ועמה תזכה גם בחלק השדה, ובזה יש תנאי להקים שם המת על נחלתו, שנחלה זו תקרא ע"ש אשת המת לא על שמך כדין יבום:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ו) "ויאמר הגואל", ע"ז השיב אחר שלא אוכל לגאל לי דייק מלת לי ר"ל שלא אוכל שיהיה לעצמי ויהיה לי על שמי א"כ אני ירא פן אשחית את נחלתי אחר שלא יקרא על שמי, וע"כ גאל לך אתה את גאולתי כי לא אוכל לגאול, ולדברי חז"ל הוא לא דרש עמוני ולא עמונית ועז"א פן אשחית את נחלתי, וי"ל שע"ז כפל כי לא אוכל לגאול על שני טעמים אלה:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ז) "וזאת לפנים בישראל", אמר במד' בראשונה היו קונים במנעל ובסנדל שנאמר שלף איש נעלו, חזרו להיות קונים בקצצה, ומהו דין קצצה, אמר ר' יוסי בר אבין כל מי שמוכר שדהו (לעכו"ם ט"ס) היו קרוביו מביאים חבית מלאה קליות ואגוזים ומשברים בפני התינוקות והתינוקות מלקטים ואומרים נקצץ פלוני מאחוזתו, כך מי שהיה נושא אשה שאינה הוגנת לו היו הקרובים מביאים חבית מלאכה קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות והתינוקות מלקטים ואומרים אבוד פלוני ממשפחתו, חזרו להיות קונים במנעל ובסנדל שלף איש נעלו ונתן לרעהו, חזרו להיות קונים בכסף ובשטר ובחזקה, לפ"ז מפרש מ"ש וזאת לפנים בישראל היינו בימי קדם כמו בימי יהושע היו קונים בחליפים כי אח"כ התחילו להיות קונים בקצצה, כי יש הבדל בין לפנים ובין מלפנים שמלת מלפנים מורה שדבר הנוהג עתה הוא נוהג כן מימי קדם, אבל מלת לפנים מורה שכן היה נוהג בימי קדם לא אח"כ כמו האמים לפנים ישבו בה, ולפ"ז מבואר שקנין זה נבטל אח"כ, וי"ל הטעם עפמ"ש התוס' בערכין (דף למ"ד) שכל דבר החוזר לבעלים כגון מתנה ע"מ להחזיר או שאלה או שכירות אינו נקנה בחליפין, ויקשה ע"ז הא קנין חליפין למדינן מבועז ושלף איש נעלו ושם יורש הוי וסופו לחזור ביובל כמ"ש ר' יוחנן דאחין שחלקו לקוחות הם ומחזירים זל"ז ביובל ואז היה היובל נוהג, וי"ל עפמ"ש בגיטין (דף מ"ח) אמר ר' חסדא מחלוקת ביובל שני אבל ביובל ראשון ד"ה מביא וקורא דאכתי לא סמיך דעתיה וע"כ כל זמן יובל ראשון היו קונים בקנין סודר אבל אחר היובל הראשון לא יכלו לקנות בק"ס שכבר ידעו שיוחזר ביובל וסמכו דעתם ע"ז ולכן תקנו קנין קצצה, אבל בקנין זה של בועז לא יכלו לקנות בקצצה, דהא הגואל הראשון לא רצה לגאול ואמר פן אשחית את נחלתי שלא דרש עמוני ולא עמונית ואם הי' מביאים חבית ושוברה לפני התינוקות היו אומרים שאינו מפני שמכרה אחוזתה רק מפני שנשא אשה שאינה הוגנת שע"ז היו ג"כ עושין קצצה וכמ"ש במד' וכמ"ש בכתובות (דף כח) כיצד קצצה אחד מן האחין שנשא אשה שאינה הוגנת וכו', ולכן חזר ונהג קנין חליפין שהיה נהוג לפנים בישראל בזמן היובל הראשון, כי אף שעתה היה היובל שאחר הראשון, הלא השדה שקנה ע"י יבום ג"כ אינו חוזר ביובל וכמ"ש בבכורות (דף נ"ב) ואלו שאין חוזרים ביובל וכו' והמיבם, וז"ש וזאת לפנים בישראל וגו' וזאת התעודה בישראל, ר"ל אחר שקנין זה נהג לפנים בזמן היובל הא' לכן שם זאת התעודה גם עתה שלא יכול לקנות על ידי קצצה:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ח) "ויאמר הגואל לבעז", אחר שהרשהו לגאול הקנה לו בקנין סודר, והרשב"א כתב בקדושין (דף כא) עמש"ש כדאמר רנב"י לקרוב קרוב קודם והלא קדימת הקרוב תחלה א"צ קרא דילפינן מהקרוב אליו, ותי' דעקר קרא אתי לעכב דוקא כסדר הזה שאם הדוד אינו אמיד ובן דוד אמיד אינו נגאל וזה סותר למ"ש גבי בועז שדודו לא רצה לגאול ונגאל ע"י בן דודו, וצ"ל שזה עצמו הטעם שקבל קנין שזכה לו ע"י קבלת קנין שיהיה עומד במקומו וכחו ככחו:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ט - י) "ויאמר בעז לזקנים", עפ"ז הזמין את כלם לעדים שקנה מיד נעמי את כלל השדה, וזה קנה בכסף ובשטר ובחזקה כמ"ש שחזרו לקנות בכסף ובשטר ר"ל כשלא היה במקום יבום, ושקנה את רות שהיא עדיין אשת מחלון כי רות בעלה מקשקש בה כמ"ש בזהר וזה ענין מצות יבום ואני קניתי אותה לאשה על הכונה להקים שם המת על נחלתו, וע"ז הזמין אותם לעדים פעם שנית, כי מכירת וקנית השדה ענין בפ"ע וקנית האשה וקדושיה הוא ענין בפ"ע ועדות מיוחדת:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ט - י) "ויאמר בעז לזקנים", עפ"ז הזמין את כלם לעדים שקנה מיד נעמי את כלל השדה, וזה קנה בכסף ובשטר ובחזקה כמ"ש שחזרו לקנות בכסף ובשטר ר"ל כשלא היה במקום יבום, ושקנה את רות שהיא עדיין אשת מחלון כי רות בעלה מקשקש בה כמ"ש בזהר וזה ענין מצות יבום ואני קניתי אותה לאשה על הכונה להקים שם המת על נחלתו, וע"ז הזמין אותם לעדים פעם שנית, כי מכירת וקנית השדה ענין בפ"ע וקנית האשה וקדושיה הוא ענין בפ"ע ועדות מיוחדת:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא) "ויאמרו כל העם אשר בשער עדים", וגם ברכו אותם ברכת חתנים, והיו שלש ברכות: א] ברכה אל האשה, שהגם שהיא בת עכו"ם מצד שבאה אל ביתך בית צדיק כמוך תהיה בצדקתה כרחל וכלאה שהיו ג"כ בנות לבן הארמי וע"י שנזדווגו ליעקב בנו שתיהם את בית ישראל, כן יבנה ממנה בין נאמן שהיא בית מלכות שבזה תלוי הצלחת כל בית ישראל: ב] ברכה לבעז, ואמר ועשה חיל באפרתה כי בית לחם הוא שם עירו ואפרת הוא שם משפחתו שהיו מיוחסים, שתעשה חיל שזה כולל כל השלמיות עד שיהיו לתפארת לכל משפחת אפרתה ותקרא שם בבית לחם שע"י פרסום שמך יתפרסם שם עירך לשבח ולתהלה כי איש כמוהו נולד בה:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יב) "ויהי ביתך" ג] ברכה להבנים שתוליד, שהגם שהם בני יבמה ויקראו ע"ש המת, בכ"ז הלא גם בית פרץ שילדה תמר היה ג"כ מענין היבום ויצא ממנה פרץ והוא מתיחס ליהודה ועליו נתלה כל כבוד בית אביו כן יהיה הבית שישתכלל מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יג) "ויקח בעז", מספר שלא נהג כמיבם את אשת אח שאז יבמה יבא עליה ויבמה וקדושי כסף ושטר אין קונים רק עושים מאמר שהוא מדרבנן, כי יבום הזה לא היה אלא מצד המנהג לבד וקדש אותה בקדושי כסף או שטר שעז"א ויקח בעז את רות ותהי לו לאשה, קודם שבא עליה, ואח"כ ויבא אליה, ויתן ה' לה הריון עפ"י השגחתו הרתה תכף הגם שעם בעלה הראשון שהיה בחור לא ילדה:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יד) "ותאמרנה הנשים וגו' ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום", ר"ל מה שנוגע אל היום צריך ברכה לה' שלא השבית לך גואל, כי בנך הוא הנולד בילד הזה כנודע מוסד היבום שהוא המת בעצמו והוא הגואל שלך שלא תמות ערירי, ומה שנוגע על העתיד יקרא שמו בישראל יהיה מגדולי ישראל ומאנשי השם:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טו) "והיה לך למשיב נפש", ר"ל שהוא השיב את נפש מחלון שנית אל העוה"ז, ונפשו הוא נפש מחלון בנך, והוא ג"כ יכלכל את שיבתך באשר נולד מכלתך אשר היא אוהבת אותך וישתדלו לכלכל את שיבתך:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טז - יז) "ותקח נעמי את הילד", עפ"ז היתה לו לאומנת כי הוא בנה ממש ותשא אותו כאם האומנת את בנה, והשכנות אמרו שיולד בן לנעמי כי כן הוא האמת שהוא בן נעמי מצד היבום וכן קראו שמו שהוא בן נעמי, ושמו העצמי קראו עובד על שעתיד לעבוד את ה' והוא אבי ישי שממנו נצמח מלכות בית דוד, וכבר באר האר"י ז"ל בספר הגלגולים (ע"פ עת אשר שלט האדם באדם לרע לו) שהנשמות העשוקות ביד עושקיהם כח בטקלא דעשקית נשמתין א"א להוציא את הנשמה מהם כי הם יונקות שפע על ידם, ומרמים אותם שמראים להם מקום פגום וחושבים ששם תשאר הנשמה בידם, ולבסוף תתגבר הנשמה על עושקיה, וכן נשמת השבטים נתנו ברחל ולאה שהיו אחיות וחשבו כי ישארו הנשמות בטומאה אחר שנשאו באיסור וכן נשמת פרץ בתמר ונשמת רות ונעמי בעמון ומואב, וע"כ אמר דוד בני איש עד מה כבודי לכלמה, ואמר במד' שהיו אומרים שבא מרות המואביה והוא אומר להם אמרו בלבבכם על משכבכם ואתם לא באתם מאיסור שתי אחיות ודומו, וזאת הרגישו העם והזקנים ואמרו יתן ה' את האשה וכו' כרחל וכלאה, ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר, שכ"ז היה מוכרח כדי להוציא הנפשות האלה במרמה זו מיד עושקיהם כח:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טז - יז) "ותקח נעמי את הילד", עפ"ז היתה לו לאומנת כי הוא בנה ממש ותשא אותו כאם האומנת את בנה, והשכנות אמרו שיולד בן לנעמי כי כן הוא האמת שהוא בן נעמי מצד היבום וכן קראו שמו שהוא בן נעמי, ושמו העצמי קראו עובד על שעתיד לעבוד את ה' והוא אבי ישי שממנו נצמח מלכות בית דוד, וכבר באר האר"י ז"ל בספר הגלגולים (ע"פ עת אשר שלט האדם באדם לרע לו) שהנשמות העשוקות ביד עושקיהם כח בטקלא דעשקית נשמתין א"א להוציא את הנשמה מהם כי הם יונקות שפע על ידם, ומרמים אותם שמראים להם מקום פגום וחושבים ששם תשאר הנשמה בידם, ולבסוף תתגבר הנשמה על עושקיה, וכן נשמת השבטים נתנו ברחל ולאה שהיו אחיות וחשבו כי ישארו הנשמות בטומאה אחר שנשאו באיסור וכן נשמת פרץ בתמר ונשמת רות ונעמי בעמון ומואב, וע"כ אמר דוד בני איש עד מה כבודי לכלמה, ואמר במד' שהיו אומרים שבא מרות המואביה והוא אומר להם אמרו בלבבכם על משכבכם ואתם לא באתם מאיסור שתי אחיות ודומו, וזאת הרגישו העם והזקנים ואמרו יתן ה' את האשה וכו' כרחל וכלאה, ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר, שכ"ז היה מוכרח כדי להוציא הנפשות האלה במרמה זו מיד עושקיהם כח: