אבן עזרא על רות ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · אבן עזרא על רות · ד

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

עלה השער – כך היה מנהג והתורה לעדה.

פלוני אלמוני – יש אומרים שהוא מופלא ואלמוני, מן "אלם", שאין לו שם ידוע אצל המדבר.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

חלקת השדה – יתכן שהיה השדה גדול, וחלק ממנו היה לאלימלך.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואם לא יגאל – אמר רבי יונה כי היה ראוי להיותו: "ואם לא תגאל", וכן: "ובאשת נעורי אל יבגוד". וזה לא יתכן, כי "יבגוד" שב את מילת "ברוחכם".

וכן פירושו: ואם לא יגאל הגואל אותה, ואני אדע, כי אין גואל קרוב ממך.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

אשת המת קנית – הטעם מזאת המלה: "תקנה", ופועל עבר תחת עתיד. כי האשה יש לה כתובה, גם האם יורשת הנשאר. ונכתב קניתי, והטעם: "כן אקנה אני".

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

פן אשחית את נחלתי – היתה לו נחלה רבה. ויש אומרים: רמז על אשתו.

גאל לך – הנה נתתי לך רשות, כי אני לא אוכל.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

לפנים – בימים קדמונים שעברו, כמו "הפנים" שהם הראשונים.

על הגאולה – אם אדם יגאל או יחליף שדה בשדה.

וזאת התעודה – מגזרת "עדות", על זה היו מעידים. ויש מפרש במלת תעודה – רגילות ומנהג. והראשון הוא הנכון.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישלף נעלו – בועז שלף נעלו ונתן אותו לגואל. והנה זה כאשר אמרו חכמינו ז"ל: "חליפין". והטעם: "שקבלת זה הנעל, ונתת תחתיו גאולתך".

והטעם "נעל": בעבור שהוא נמצא תמיד, ולא יתכן להסיר חלוק או מכנסיים, שלא ישאר ערום.

ויש אומרים כי הגואל שלף נעלו ונתנו לבועז, והטעם: "כאשר נתתי לך זה הנעל – כן הגאולה".

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

כרחל וכלאה – הקדים ב"רחל" בעבור שהיתה אשת יעקב בתחלת מחשבתו.

ועשה חיל – כמו: "עשה לי את החיל הזה", כי אתה לא לקחתה בעבור ממון.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

אשר לא השבית לך גואל – הטעם: בעבור שיוקם שם המת על נחלתו.

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולכלכל – מטעם: "ויכלכל יוסף". ויש אומרים כמו: "ומי מכלכל את יום בואו".

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ילד בן לנעמי – כמו: "ויהי לה לבן".

אבי דוד – יתכן שישוב אל "ישי", גם אל "עובד", כמו: "אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק".

דרך סברא: כי נחשון מת במדבר, כי לא יתכן להיות נער והוא בעל דגל, ונוסע בתחלה קודם ישראל. ועוד שהיה הכתוב מזכירו שנכנס בארץ, ולא יהיה נשיא השבט אחר. והנה אין בין שנכנס לארץ עד שנולד דוד רק שס"ו שנה, כי הכתוב אמר: "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה, היא השנה הרביעית למלך שלמה". ודוד חי שבעים שנה, וארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר. ואם אמרנו שהיה שלמון כאשר נכנס לארץ בן שנה – הנה הם ארבעה: שלמון ובועז, ועובד וישי – הנה כל אחד הוליד והוא בן תשעים ואחת שנה.

ואם יקום מערער ויאמר כי נחשון היה כאשר יצא ממצרים פחות מעשרים שנה, הנה נחשב שיהיה בן י"ח שנה, ולא נחסר שנות לכת ישראל במדבר. והנה יהיו חמשה, והנה יוליד כל אחד והוא בן שמונים וארבע. וזה נכון בעיני, כי הנה בועז זקן היה, וזה למדנו בעבור שאמר לרות "לבלתי לכת אחרי הבחורים". גם ישי זקן היה כאשר הוליד את דוד, כי הוא שמיני לבניו. ויתכן שנקרא "עובד" – שהולידו זקן, ולא לקח האשה כי אם בעבור כבוד השם. וגם האם עזבה דתה וארץ מולדתה, וחסתה בצל כנף השם. על כן יהיה הבן עובד השם, כי רובי הבנים דומים לאב ולאם, כי הם השרשים.

נשלם ספר רות, תהלה לצור מוצאינו מעבדות לחרות.