קטגוריה:רות ד טז
ותקח נעמי את הילד ותשתהו בחיקה ותהי לו לאמנת
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַתִּקַּ֨ח נׇעֳמִ֤י אֶת־הַיֶּ֙לֶד֙ וַתְּשִׁתֵ֣הוּ בְחֵיקָ֔הּ וַתְּהִי־ל֖וֹ לְאֹמֶֽנֶת׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/תִּקַּ֨ח נָעֳמִ֤י אֶת־הַ/יֶּ֙לֶד֙ וַ/תְּשִׁתֵ֣/הוּ בְ/חֵיקָ֔/הּ וַ/תְּהִי־ל֖/וֹ לְ/אֹמֶֽנֶת׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(טז - יז) "ותקח נעמי את הילד", עפ"ז היתה לו לאומנת כי הוא בנה ממש ותשא אותו כאם האומנת את בנה, והשכנות אמרו שיולד בן לנעמי כי כן הוא האמת שהוא בן נעמי מצד היבום וכן קראו שמו שהוא בן נעמי, ושמו העצמי קראו עובד על שעתיד לעבוד את ה' והוא אבי ישי שממנו נצמח מלכות בית דוד, וכבר באר האר"י ז"ל בספר הגלגולים (ע"פ עת אשר שלט האדם באדם לרע לו) שהנשמות העשוקות ביד עושקיהם כח בטקלא דעשקית נשמתין א"א להוציא את הנשמה מהם כי הם יונקות שפע על ידם, ומרמים אותם שמראים להם מקום פגום וחושבים ששם תשאר הנשמה בידם, ולבסוף תתגבר הנשמה על עושקיה, וכן נשמת השבטים נתנו ברחל ולאה שהיו אחיות וחשבו כי ישארו הנשמות בטומאה אחר שנשאו באיסור וכן נשמת פרץ בתמר ונשמת רות ונעמי בעמון ומואב, וע"כ אמר דוד בני איש עד מה כבודי לכלמה, ואמר במד' שהיו אומרים שבא מרות המואביה והוא אומר להם אמרו בלבבכם על משכבכם ואתם לא באתם מאיסור שתי אחיות ודומו, וזאת הרגישו העם והזקנים ואמרו יתן ה' את האשה וכו' כרחל וכלאה, ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר, שכ"ז היה מוכרח כדי להוציא הנפשות האלה במרמה זו מיד עושקיהם כח:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות ד טז.
וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת
תִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד
נעמי היתה כל כך מאושרת. יש לה גואל. לרות יש גואל. יש להן בן.
כבר עברו עשר שנים מאז שהיא עזבה את בית לחם עם בעל ושני בנים (ביאור:רות א ד), זה הזמן ששרי חיכתה לילד אחרי שהם הגיעו לכנען (ביאור:בראשית טז ג).
גם שרה חשבה להבנות משפחתה הצעירה, ככתוב: "בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" (ביאור:בראשית טז ב). שרי לא לקחה את התינוק כי אלוהים נתן לו שם ישמעאל (ביאור:בראשית טז יא), ולקח בעלות עליו. כאן נעמי אירגנה לבועז את כלתה הצעירה, כדי שהיא תביא גאולה, והיא הרגישה שהתינוק הוא גם שלה. לולא מאמציה התינוק לא היה נולד.
וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ
"וַתְּשִׁתֵהוּ" - להניח, "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם" (ביאור:בראשית מח יד), וגם במקרה שלנו: לאחוז, לחבק.
כבר ראינו את המילה הזאת כאשר בועז העמיס את רות במטפחת עם שש השעורים, ככתוב: "וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ" (ביאור:רות ג טו). כך בועז השית את זרעו לרות והיא נכנסה להריון, נשאה, חיבקה ועטפה ברחמה את התינוק, ונעמי לקחה והשיתה את התינוק בחיקה בחיבוק חם ומגן. תמונה נפלאה של אהבה ועזרה הדדית שמביאה רווח ושמחה לכולם.
נעמי הרגישה חובה לשמור על הילד שלא יאבד. כל עתידה היה תלוי בתינוק הזה. כל הכבוד בא לה ממנו. היא הרגישה מחויבות להיות מעורבת בחייו.
נעמי עדיין חששה שיראו בילד הזה איש מואבי שאסור לו לבוא בקהל אדוני. בועז היה חזק בעיר, אבל אנשים מתים, כמו שקרה לבניה מחלון וכליון. הבן היה צריך לגדול ולהתחזק תחת הגנת אביו, וכדי ששנים יעברו וכולם ישכחו שאימו מואביה.
וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת
אִמֵּן - הִדְרִיךְ, הוֹרָה, הִכְשִׁיר, הִרְבִיץ תּוֹרָה, חָנַךְ, חִנֵּךְ, לִמֵּד (מילוג). את כל הדברים האלה נעמי עשתה למען התינוק הרך. היא חינכה אותו להיות כמו כל ילד יהודי אחר, כדי שלא יהיה ספק. בהמשך אנו רואים שדוד "יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר" (שמואל א טז יח), ידע לנגן בכינור (שמואל א טז כא), היה בקי בחוקי אדוני, שחובה לסקול איש שמטיף לעזוב את אדוני (שמואל א יז כו), וידע לכתוב שירים ותהלים. את כל זה לימדה נעמי את עובד, וסביר שגם את ישי הצעיר, וייתכן שאפילו את בנו דוד, ישירות או בעקיפין.
אומנם נאמר שהיא היתה רק האומנת, ולא האם, אבל סביר שבגלל מספר השעות שהיא הקדישה לו, וההחלטות שהיא עשתה על דעת עצמה, היא היתה כמו האמא והמורה של הנסיך הקטן, מנכבדי בית-לחם יהודה, צאצא לפרץ וחצרון. כך גם מרדכי אימץ את הדסה כבתו, ככתוב: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה" (ביאור:אסתר ב ז) והיא לימד אותה לקרוא ולכתוב, ולהיות נסיכה.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "רות ד טז"
קטגוריה זו מכילה את 2 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 2 דפים.