לדלג לתוכן

מ"ג רות ד יז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג רות · ד · יז · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד בן לנעמי ותקראנה שמו עובד הוא אבי ישי אבי דוד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתִּקְרֶ֩אנָה֩ ל֨וֹ הַשְּׁכֵנ֥וֹת שֵׁם֙ לֵאמֹ֔ר יֻלַּד־בֵּ֖ן לְנׇעֳמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָֽה שְׁמוֹ֙ עוֹבֵ֔ד ה֥וּא אֲבִֽי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד׃

תרגום (כל הפרק)

וּקְרָאָן לֵיהּ שֵׁיבָבְתָן שׁוּם לְמֵימַר אִתְיְלִיד בַּר לְנָעֳמִי וַהֲווֹ קָרַן שְׁמֵיהּ עוֹבֵד הוּא אֲבוּי דְּיִשַׁי אֲבוּי דְּדָוִד:

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ילד בן לנעמי – כמו: "ויהי לה לבן".

אבי דוד – יתכן שישוב אל "ישי", גם אל "עובד", כמו: "אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק".

דרך סברא: כי נחשון מת במדבר, כי לא יתכן להיות נער והוא בעל דגל, ונוסע בתחלה קודם ישראל. ועוד שהיה הכתוב מזכירו שנכנס בארץ, ולא יהיה נשיא השבט אחר. והנה אין בין שנכנס לארץ עד שנולד דוד רק שס"ו שנה, כי הכתוב אמר: "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה, היא השנה הרביעית למלך שלמה". ודוד חי שבעים שנה, וארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר. ואם אמרנו שהיה שלמון כאשר נכנס לארץ בן שנה – הנה הם ארבעה: שלמון ובועז, ועובד וישי – הנה כל אחד הוליד והוא בן תשעים ואחת שנה.

ואם יקום מערער ויאמר כי נחשון היה כאשר יצא ממצרים פחות מעשרים שנה, הנה נחשב שיהיה בן י"ח שנה, ולא נחסר שנות לכת ישראל במדבר. והנה יהיו חמשה, והנה יוליד כל אחד והוא בן שמונים וארבע. וזה נכון בעיני, כי הנה בועז זקן היה, וזה למדנו בעבור שאמר לרות "לבלתי לכת אחרי הבחורים". גם ישי זקן היה כאשר הוליד את דוד, כי הוא שמיני לבניו. ויתכן שנקרא "עובד" – שהולידו זקן, ולא לקח האשה כי אם בעבור כבוד השם. וגם האם עזבה דתה וארץ מולדתה, וחסתה בצל כנף השם. על כן יהיה הבן עובד השם, כי רובי הבנים דומים לאב ולאם, כי הם השרשים.

נשלם ספר רות, תהלה לצור מוצאינו מעבדות לחרות.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(טז - יז) "ותקח נעמי את הילד", עפ"ז היתה לו לאומנת כי הוא בנה ממש ותשא אותו כאם האומנת את בנה, והשכנות אמרו שיולד בן לנעמי כי כן הוא האמת שהוא בן נעמי מצד היבום וכן קראו שמו שהוא בן נעמי, ושמו העצמי קראו עובד על שעתיד לעבוד את ה' והוא אבי ישי שממנו נצמח מלכות בית דוד, וכבר באר האר"י ז"ל בספר הגלגולים (ע"פ עת אשר שלט האדם באדם לרע לו) שהנשמות העשוקות ביד עושקיהם כח בטקלא דעשקית נשמתין א"א להוציא את הנשמה מהם כי הם יונקות שפע על ידם, ומרמים אותם שמראים להם מקום פגום וחושבים ששם תשאר הנשמה בידם, ולבסוף תתגבר הנשמה על עושקיה, וכן נשמת השבטים נתנו ברחל ולאה שהיו אחיות וחשבו כי ישארו הנשמות בטומאה אחר שנשאו באיסור וכן נשמת פרץ בתמר ונשמת רות ונעמי בעמון ומואב, וע"כ אמר דוד בני איש עד מה כבודי לכלמה, ואמר במד' שהיו אומרים שבא מרות המואביה והוא אומר להם אמרו בלבבכם על משכבכם ואתם לא באתם מאיסור שתי אחיות ודומו, וזאת הרגישו העם והזקנים ואמרו יתן ה' את האשה וכו' כרחל וכלאה, ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר, שכ"ז היה מוכרח כדי להוציא הנפשות האלה במרמה זו מיד עושקיהם כח:

 

<< · מ"ג רות · ד · יז · >>