קטגוריה:משלי כח ה

1. בשנת ה'תשס"ד ביקרתי בבית משפט כאורח, וראיתי את לוח הזמנים של השופט - נקבעו לו 5 דיונים שונים לאותה שעה. ראיתי ותמהתי - איך ייתכן שהשופט יצליח לשמוע ולהבין כל-כך הרבה טענות בנושאים שונים, בזמן כל כך קצר?! הדיון שנכחתי בו אכן היה קצר באופן משפיל - השופט היה חסר-סבלנות, ולמתלוננת בקושי היה זמן להסביר את עצמה. לעניות דעתי, זה פגע בכבודם של הנוכחים ובכבודו של בית המשפט.

על-פי התורה וספר משלי, כל משפט הוא עניין רציני, שחייבים להתעמק בו ולהבין אותו עד הסוף:

אנשים ששייכים למערכת רעה ומושחתת, לא יכולים להבין ולהתעמק במשפט, אלא פוסקים את הדין מהר, כמו ב"סרט נע", כדי להספיק להגיע למשפט הבא, ולגמור בזמן את כל הדיונים שנקבעו לאותה שעה;

אולם, מבקשי ה', היודעים שהמשפט הוא קודם-כל עבודת ה', (דברים א יז): "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא"*, הם יבינו כל - הם טורחים להתבונן בכל העובדות הרלבנטיות, ולהבין = להסיק מסקנות מכל הפרטים, כי כל פרט ופרט יכול להיות חשוב על-מנת לעשות משפט צדק.

2. רוב המפרשים פירשו שהמשפט בפסוק זה אינו משפט בין בני אדם, אלא משפט שה' שופט את החוטאים: אנשי רע לא מבינים שה' ישפוט אותם על מעשיהם, וגם כשה' מביא עליהם פורענות, לא מבינים שהיא נובעת מחטאיהם אלא חושבים שהיא באה במקרה; אבל מבקשי ה' מבינים שלכל חטא יש עונש, וכל פורענות באה על חטא (ע"פ רש"י, מצודות, מלבי"ם, הגר"א).

1. החובה להתעמק ולהתבונן בכל העובדות חשובה במיוחד כאשר אחד מבעלי הדין הוא עני, שאין לו כסף לשכור עו"ד שייצג אותו, (משלי כט ז): "יֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים, רָשָׁע לֹא יָבִין דָּעַת"*.

2. החובה לחקור בלי הגבלת זמן חשובה במיוחד כאשר השופט חושד שהעד הוא רמאי, (משלי כא כח): "עֵד כְּזָבִים יֹאבֵד, וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר"*.