ביאור:משלי כח יב

משלי כח יב: "בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת, וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם."

תרגום מצודות: בעת יעלצו (ישמחו) הצדיקים על כי גדלה הצלחתם וכל דבר נעשה על פיהם, אז רבה (גדולה) תפארת המקום, כי לא ישמע בה קול נוגש ומעקשות; אבל בעת יקומו רשעים למשול בה, אז יחופש האדם, כי הרשעים ההם יחפשום לעשוק הונם.

תרגום ויקיטקסט: כשהצדיקים עולצים, שמחים מצליחים ומשפיעים, הם מרבים לפאר ולשבח את הזולת; אולם כשהרשעים קמים ומקבלים כוח, הם מחפשים את הפגמים בכל אדם.

/ כשהצדיקים עולצים, שמחים מצליחים ומשפיעים, כל אדם מרבה להתפאר במעשיו הטובים ובהצלחתו הכלכלית ואינו חושש מפגיעה; אולם כשהרשעים קמים ועולים לגדולה, כל אדם מתחפש ונוהג בצביעות כי פוחד שהרשעים יפגעו בו וישדדו אותו.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כח יב.

דקויות

הפסוק מתאר שני מצבים מנוגדים: בעלוץ צדיקים - הצדיקים שמחים, כלומר מצליחים ומשפיעים; ובקום רשעים - הרשעים חזקים, שולטים ומשפיעים. מה קורה בכל אחד מהמצבים? כמה פירושים:

בעלוץ צדיקים - רבה תפארת

1. העם מתפאר בצדיקים; יש כבוד לאומי לעם ישראל כשיש בו צדיקים שמחים: "כשיש צדיקים עליצים, אז העם מתפאר. אם יש לעם ישראל צדיקים עצובים, העם לא מתפאר בהם. אבל אם יש לו צדיקים עליצים, אז רבה תפארת - העם מתפאר בצדיקים שלו" .

2. הצדיקים מפארים, משבחים את העם: "הצדיקים מפארים ומכבדים בני אדם על כל מעלה טובה הנמצאת בהם, והרשעים מחפשים מומי בני אדם ושגיאותם להשפילם" (ר' יונה גירונדי, שערי תשובה א יח). "הטבע של הצדיק זה לפאר את כולם, ללמד זכות על כולם... אם יש צדיקים עליצים התקשורת מלאה שבחים ותפארת של עם ישראל... הצדיקים בעצמם משדרים רק תפארת, כמו הצדיקים האמתיים של החסידות, כמו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רק לפאר ולשבח את עם ישראל" .

3. הצדיקים נוהגים בהנהגה מפוארת: "כי הם ינהיגו האדם הנהגה ישרה ומשובחת" (רלב"ג, וכן מצודות).

4. אנשים מרשים לעצמם ללבוש את בגדי תפארתם, להביא את עצמם כפי שהם מבלי להתבייש או להסתתר (ע"פ דעת מקרא בשם נחמיאש בשם ר' יונה גירונדי).

בקום רשעים - יחופש אדם

כשהרשעים קמים ועולים לגדולה, יחופש אדם, כלומר -

1. האנשים מתחפשים (מלשון (מלכים א כב ל): "הִתְחַפֵּשׂ וָבֹא בַּמִּלְחָמָה"), נעשים צבועים ומזוייפים מתוך פחד מהשלטון; ויותר מזה: "האדם העצמי מתחפש ומשתנה בלבושיו, כי ההצלחה שלהם הוא לגוף הבהמי, שהאדם מתחפש ומתלבש לבוש בהמי, כי הם יוצאים מגדר האדם והם בהמה בצורת אדם" (מלבי"ם).

2. התקשורת מחפשת את האנשים כדי להשמיץ אותם ולהעליל עליהם עלילות, בניגוד לצדיקים שרוצים רק לפאר ולשבח את הבריות (ר' יונה גירונדי).

3. השלטון מחפש את האנשים, מנסה "להפיל עליהם תיק" פלילי "בכל מיני עלילות" (רש"י); או מחפש את הכסף של האנשים, מנסה "להפיל עליהם תיק" של מס הכנסה כדי לעקל את הונם (אבן עזרא, מצודות).

4. אנשים נאלצים להתחפש וללבוש בגדי שק ואפר כדי להסתיר את עושרם (ע"פ דעת מקרא בשם נחמיאש בשם ר' יונה גירונדי).

הקבלות

גדולת הצדיקים מתוארת בפועל עלץ, וגדולת הרשעים בפועל קום. מדוע?

1. הפועל עלץ, שמשמעו שמח, רומז לשמחת ההמלכה של המלכים הצדיקים, כגון שאול, (שמואל א יא טו): "וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי ה' וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד", ויואש, (מלכים ב יא כ): "וַיִּשְׂמַח כָּל עַם הָאָרֶץ וְהָעִיר שָׁקָטָה".

2. הפועל עלץ, בפרט, רומז באופן עקיף להמלכתו של שלמה עצמו. הפועל נזכר, מלבד כאן, רק 3 פעמים נוספות בתנ"ך, ואחת מהן היא ב(משלי יא י): "בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ קִרְיָה, וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה"*; והקריה נזכרה פעמיים בפרשת המלכתו של שלמה, (מלכים א א מה): "וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ בְּגִחוֹן, וַיַּעֲלוּ מִשָּׁם שְׂמֵחִים, וַתֵּהֹם הַקִּרְיָה".

ומדוע בחר הכתוב לציין את גדולת הצדיקים דווקא בפועל המציין שמחה, ולא באף אחד מן הפעלים המציינים שלטון? - כי הצדיקים אינם מחפשים שלטון; הם לא רוצים לקום ולהשתרר על אחרים, אלא רק לעלוץ, לחיות חיים חופשיים ושמחים. כך עולה גם מפסוקים נוספים המתארים את ממשלת הצדיקים לעומת ממשלת הרשעים. ראו (משלי כח כח): "בְּקוּם רְשָׁעִים יִסָּתֵר אָדָם, וּבְאָבְדָם יִרְבּוּ צַדִּיקִים"*.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/28-12