קטגוריה:משלי ט ב

<< | ספר משלי • פרק ט' • פסוק ב' | >>

מהדורת הכתיב:

טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה.

המהדורה המנוקדת:

טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ.

המהדורה המוטעמת:

טָבְחָ֣ה טִ֭בְחָהּ מָסְכָ֣ה יֵינָ֑הּ
אַ֗֝ף עָרְכָ֥ה שֻׁלְחָנָֽהּ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

טָבְחָ֣ה טָבְחָ֣ה - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 2873
מורפ': HVqp3fs טִ֭בְחָהּ טִ֭בְחָ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
הּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 2874
מורפ': HNcmsc/Sp3fs מָסְכָ֣ה מָסְכָ֣ה - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 4537
מורפ': HVqp3fs יֵינָ֑הּ יֵינָ֑ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
הּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 3196
מורפ': HNcmsc/Sp3fs אַ֝֗ף אַ֝֗ף - מילית, חיוב

צורת יסוד: 637
מורפ': HTa עָֽרְכָ֥ה עָֽרְכָ֥ה - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 6186 a
מורפ': HVqp3fs שֻׁלְחָנָֽהּ שֻׁלְחָנָֽ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
הּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 7979
מורפ': HNcmsc/Sp3fs׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא
(מקור):

טָבְחָ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) טִ֭בְחָהּ דחי (משנה, דרגא 3)

מָסְכָ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) יֵינָ֑הּ אתנחתא (מלך, דרגא 2)

אַ֝֗ף גרש מוקדם, רביע גדול (משנה, דרגא 3)

עָֽרְכָ֥ה מרכא (משרת, דרגא 5) שֻׁלְחָנָֽהּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

טָבְחָה טִבְחָהּ שחטה בשר למאכל, מָסְכָה יֵינָהּ מזגה וערבבה כדי לעשות קוקטייל

להרחבה, אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"טבחה טבחה מסכה יינה" - מזגם במים כמו יין חזק שאינו ראוי לשתות חי "אף ערכה שלחנה" - כל יצירת לח ויבש

רלב"ג

עריכה

• לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק •

"טבחה טבחה". ואחר זה הכינה מאכל ומשקה לאנשים מחכמות ותבונה:

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"מסכה" - ענין מזיגת היין במים, כמו (ישעיהו ה): "למסוך שכר".

"ערכה" - ענין סידור.

מצודת דוד

"טבחה טבחה" - שחטה זבחים ומזגה יינה, ואף ערכה שולחנה להאכיל להקרואים.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"טבחה טבחה", שהסעודה אשר הכינה לקרואיה מלא כל טוב ונעשה בגלוי ולעין כל, שטבחה טבח והכן "ומסכה יינה", וע"פ המליצה החכמה היא מזון הנפש, וידמה אותה כמכין כל מיני מאכל לסעוד הלב, שכן דברי החכמה יסעדו את הלב בל ינוע מרוחות וסערות שהם ציורי היצר המחרידים אותו, ומסיכת היין רומז לדברי הבינה, שהיין משמח את הלב וינשא אותו וכן הבינה יוציאהו להבין דבר מדבר ולהרחיב רוח בינתו, "ואף ערכה שולחנה" במיני ממתקים ויתר עניני סעודה, שזה רומז על הדעת שכולל כל מיני ידיעות שבעולם: