• לדף התרגום על כל הפרק •

הנביא ישעיהו מדבר על יגיעה ועל קרבנות:

(ישעיהו מג כב): "וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב,  כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל"

(ישעיהו מג כג): "לֹא הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ, וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי;  לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה, וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה"

(ישעיהו מג כד): "לֹא קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה, וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי;  אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ, הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲוונֹתֶיךָ"

המפרשים פירשו את הקטע בכמה דרכים.

יש שפירשו שהנביא מוכיח את בני ישראל, שמשקיעים הרבה בעבודות זרות למיניהן, ואינם משקיעים כלל בעבודת ה': " "רבי יוחנן שמע...: שלש מאות וששים וחמשה בתי עבודת כוכבים היו בדמשק, וכל אחת ואחת היו עובדין אותה יום אחד... וכולן עשו ישראל הגמוניא ועבדו אותן... "ויעזבו את ה'" ולא עבדוהו אפילו בשותפות... אמר רבי יודן: משל לעבדו של מלך שעשה סעודה, והזמין כל בני כנסיותיו, ולא הזמין רבו. אמר המלך: הלואי השוה אותי עבדי לבני כנסיותיו..." " ( איכה רבה פתיחה י ) . כך היה, למשל:

• בימי השופטים, (שופטים י ו): "ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה', ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים;  ויעזבו את ה' ולא עבדוהו"- בני ישראל עבדו כל אל שהכירו, רק לא את ה'.
• בימי אחז, (דברי הימים ב כח כד): "ויאסף אחז את כלי בית האלהים, ויקצץ את כלי בית האלהים, ויסגר את דלתות בית ה', ויעש לו מזבחות בכל פנה בירושלם"- אחז עשה מזבחות לאלילים בכל פינה בירושלים, ודווקא את בית ה' סגר.
• וגם בימינו ישנם צעירים המצטרפים לכיתות שונות ומשונות ברחבי העולם על-מנת לחפש התעלות רוחנית, אבל כשמציעים להם להכיר מקרוב את תורת ישראל, הם לא מוכנים להשקיע בכך אפילו קצת.

לפי זה, פירוש הפסוק הוא: ולא אותי קראת, יעקב = קראת להרבה אלים וכוחות, אבל דווקא אותי לא קראת; כי יגעת בי ישראל = כשקראת לכל האלים הזרים לא התעייפת, אבל דווקא כשהתחלת לקרוא בשמי התעייפת והפסקת, לא הבאת לי שה עולותיך וכו' : " "אבל אתה, יעקב, לא קראת אותי, כי פנית אחרי העכו"ם, כי נעשית יגע ועיף בעבודתי ובטלת את העבודה" " ( מצודות ,  ודומה לזה רש"י ) .    כך היה, למשל, בימי אליהו, (מלכים א יח כו): "ויקראו בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים לאמר 'הבעל עננו', ואין קול ואין ענה, ויפסחו על המזבח אשר עשה"- נביאי הבעל קראו חצי יום בשם הבעל, ולא קראו רגע אחד בשם ה'.

התוכחה מתייחסת לא רק לאנשים העובדים עבודות זרות, אלא גם לאנשים העוסקים בענייני חולין בהתלהבות רבה, ומתעייפים בדיוק כשמגיע הזמן לעבוד את ה':

• " "עומד האדם בשוק ועוסק בעסקיו כל היום ואינו עייף, ואומר לו חברו 'בוא להתפלל', והוא אומר לו 'אין לי כוח'..." " ( איכה רבה פתיחה י , תרגום חופשי מארמית) .
• בדומה לזה הוכיח הנביא חגי, (חגי א ט): "...יען ביתי, אשר הוא חרב, ואתם רצים איש לביתו"- אתם משקיעים הרבה בבתיכם הפרטיים, אבל מתעצלים להשקיע בבניין בית המקדש.
• ובדומה לכך הוכיח הנביא מלאכי, (מלאכי א ח): "וכי תגשון עור לזבח, אין רע? וכי תגישו פסח וחלה אין רע? הקריבהו נא לפחתך, הירצך או הישא פניך? אמר ה' צבאות"- אתם מגישים לה' קרבנות בזויים, שלא הייתם מעלים בדעתכם להגיש לאדם חשוב.

חז"ל הסיקו מכאן גם מסקנות הלכתיות: " "הקורא את שמע ומרמז בעיניו ומקרץ בשפתותיו ומראה באצבעו - עליו הכתוב אומר וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב" " (רבי אלעזר חסמא, בבלי יומא יט ב ) , " "ואותן העומדים בתפילה ומראין עצמן כעייפים, עליהם הכתוב אומר: ולא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל" " (אליה רבה בשם שיירי כנסת הגדולה; ערוך השולחן אורח חיים צג ) .

רעיון דומה נמצא בנבואה אחרת של ישעיהו, נבואת תוכחה לכנסת ישראל המתייגעת בהליכה אחרי אלים זרים, ישעיהו נז י: " "ברב דרכך יגעת , לא אמרת" "נואש..." " ( פירוט ).

אולם, ישנה בעיה סגנונית בפירוש זה - לפי פירוש זה, היה ראוי לנסח את הפסוק אחרת - " ואותי לא קראת, יעקב " - באופן שידגיש את הניגוד בין האלים הזרים שבני ישראל קוראים להם, לבין ה' שאינם קוראים לו, כמו ב (מלכים א א כו): "ולי, אני עבדך, ולצדק הכהן, ולבניהו בן יהוידע, ולשלמה עבדך, לא קרא".

ניתן גם לפרש, שהנביא פונה לאנשים שמנסים לעבוד את ה', אולם מרגישים יגיעה וקושי רב, והוא מסביר להם שהם כנראה לא בדרך הנכונה. המגיד מדובנא הסביר את העניין במשל: אדם אחד הזמין יהלום, וכשהשליח הגיע לביתו, טען שהחבילה היתה כבדה במיוחד. אמר לו המזמין "אוי ואבוי, טעית בחבילה! החבילה שלי הכילה יהלום יקר מאד אבל קל; אם החבילה היתה כבדה לך, כנראה שהתבלבלת ולקחת חבילה של מישהו אחר!" (משלי יעקב, פרשת ויקרא; ראו משלים נוספים במאמר מאת רפאל בר אשר חג'בי ) .

דוגמה קיצונית לבעיה זו היא הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) המתבטאת בהקפדה מוגזמת על מצוות מסויימות, כגון: חזרה אינסופית על נטילת ידיים מחשש ללכלוך או טומאה, חזרה אינסופית על מילות התפילה מחשש לחוסר-כוונה, חזרה אינסופית על בדיקת המזון מחשש לחרקים, וכו'. " "המקורות הרלוונטיים בתחום זה היא המלחמה של ההלכה עצמה באובססיה, והחשיבות שהיא מייחסת ל"דרך בני אדם", ל"לא ניתנה תורה למלאכי השרת" וכדו´. ישנה דרשה חסידית יפה: "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל", לאמור: אם עבודת ד´ נתפסת אצל האדם כיגיעה וכסיוט – זו ראיה ש"לא אותי קראת יעקב", לאמור: שאין הולכים בדרך הלכתית נכונה. ההלכה לא נועדה למרר לאדם את החיים, ואף שיש מצבים שונים בהם נדרש אדם להתמודד ולהקריב, זה לא ההיבט היחיד של קיום הלכה" "  (ראו יחס היהדות ל-OCD / הרב יובל שרלו ) .

לפי זה, פירוש הפסוק הוא: ולא אותי קראת, יעקב = למרות שאתה חושב שאתה קורא לי ועובד אותי, לא אותי אתה קורא, כי יגעת בי ישראל = אם אתה מרגיש יגע ועייף בעבודתי, זה אומר שאתה לא באמת עובד אותי, יש לך טעות!

והראיה - שאני לא חייבתי אותך לעשות שום עבודה קשה - לא חייבתי כל אדם מישראל להקריב לי עולות וזבחים, אלא רק לפי רצונו; לא העבדתיך במנחה, ולא הוגעתיך בלבונה . כל מה שרציתי הוא שתקראו בשמי (כמו שנאמר בפסוק הקודם: "עם זו יצרתי לי - תהילתי יספרו"); הדרישות שלי תמיד היו צנועות וקלות: " "לא העבדתיך עבודה רבה במנחה, קומץ מעט עולה לגבוה, וגם הוא לא אמרתי לך להקריב לך חובה אלא נדבה" " ( רש"י , ודומה לזה מצודות ) .

שני הפירושים מתארים שתי דרכים משלימות להתייחס לאדם המביע עייפות וקשיים בעבודת ה': הדרך הראשונה היא למתוח עליו ביקורת על כך שהוא משקיע כל-כך הרבה בעניינים חומריים, עד שלא נשאר לו כוח לעבודת ה'; והדרך השניה היא לברר איתו, האם יש לו טעות בתפיסה של עבודת ה', אולי הוא מבין לא נכון מה ה' דורש ממנו, ולכן העבודה כל-כך קשה לו.

לא נראה לי על כל פנים שישעיה שאמר "למה לי רוב זבחיכם" יוכיח את העם על שלא הביא קורבנות, לפי פירוש אחד. גם אם זה "ישעיה השני" לא נראה כך, כי כל הנביאים ככלל לא תמכו בקורבנות ללא טיהור הלב. אולי יחזקאל הוא היחיד שמדגיש אותם דווקא.

-- hagai hoffer, 2011-03-28 21:09:49

גם חגי מוכיח את בני ישראל על כך שאינם בונים את בית המקדש.

וגם מלאכי מוכיח את בני ישראל על כך שהם מקריבים קרבנות בזויים.

-- אראל, 2011-03-29 08:17:27

נכון, שלושת הנביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי הם יוצאי דופן מתוקף הנסיבות, אבל ישעיה מתבטא בבירור נגד הקורבנות.

-- hagai hoffer, 2011-03-29 17:06:24

מיכה ו' 6 במה אקדם יהוה אכף לאלהי מרום האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה. 7 הירצה יהוה באלפי אילים ברבבות נחלי-שמן האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי. 8 הגיד לך אדם מה-טוב ומה-יהוה דורש ממך כי אם-עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם-אלהיך.

-- hagai hoffer, 2011-03-29 17:08:52