קטגוריה:יונה ד ז
נוסח המקרא
וימן האלהים תולעת בעלות השחר למחרת ותך את הקיקיון וייבש
וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ.
וַיְמַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ תּוֹלַ֔עַת בַּעֲל֥וֹת הַשַּׁ֖חַר לַֽמׇּחֳרָ֑ת וַתַּ֥ךְ אֶת־הַקִּֽיקָי֖וֹן וַיִּיבָֽשׁ׃
וַ/יְמַ֤ן הָֽ/אֱלֹהִים֙ תּוֹלַ֔עַת בַּ/עֲל֥וֹת הַ/שַּׁ֖חַר לַֽ/מָּחֳרָ֑ת וַ/תַּ֥ךְ אֶת־הַ/קִּֽיקָי֖וֹן וַ/יִּיבָֽשׁ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רד"ק
בעלות – בבי"ת:
ותך את הקיקיון – תולעת לשון נקבה, וכן: "כי תאכלנו התולעת" (דברים כח, לט):
ותך – רוצה לומר, שחתכו למטה, ואחר שנפסק ממנו לחות הארץ ונחתך, יבשו עליו שהיו לו לצל. והנה יום אחד היתה לו השמחה, ולמחרת בעלות השחר הוכה ויבש:מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
בעלות השחר – בעת שעלה השחר, למחרת יום שמחתו:
ותך – התולעת חתכה ופסקה את הקיקיון ממקום יניקתו, ולא בא לו עוד רטיבות הארץ, ולכן נתייבש מחום השמש:
מצודת ציון
השחר – הוא האור הנוצץ בפאת המזרח, טרם צאת השמש על הארץ:
ותך – רוצה לומר, חתכה ופסקה:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
מנחת שי
• לפירוש "מנחת שי" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "יונה ד ז"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.