מ"ג יונה ד ז
לא בדוק
כתיב:
וימן האלהים תולעת בעלות השחר למחרת ותך את הקיקיון וייבש.
מנוקד:
וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמׇּחֳרָת וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ.
עם טעמים:
וַיְמַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ תּוֹלַ֔עַת בַּעֲל֥וֹת הַשַּׁ֖חַר לַֽמׇּחֳרָ֑ת וַתַּ֥ךְ אֶת־הַקִּֽיקָי֖וֹן וַיִּיבָֽשׁ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום יונתן
וְזַמֵין יְיָ יַת תּוֹלַעְתָּא בְּמֵיסַק צַפְרָא בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי, וּמְחָא יַת קִיקָיוֹן וִיבָשׁ:
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רד"ק
בעלות – בבי"ת:
ותך את הקיקיון – תולעת לשון נקבה, וכן: "כי תאכלנו התולעת" (דברים כח, לט):
ותך – רוצה לומר, שחתכו למטה, ואחר שנפסק ממנו לחות הארץ ונחתך, יבשו עליו שהיו לו לצל. והנה יום אחד היתה לו השמחה, ולמחרת בעלות השחר הוכה ויבש:מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
השחר – הוא האור הנוצץ בפאת המזרח, טרם צאת השמש על הארץ:
ותך – רוצה לומר, חתכה ופסקה:
מצודת דוד
בעלות השחר – בעת שעלה השחר, למחרת יום שמחתו:
ותך – התולעת חתכה ופסקה את הקיקיון ממקום יניקתו, ולא בא לו עוד רטיבות הארץ, ולכן נתייבש מחום השמש:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
מנחת שי
• לפירוש "מנחת שי" על כל הפרק •