רש"י על יונה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על יונה · ד

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירע אל יונה – אמר: עכשיו יאמרו העכו"ם שאני נביא השקר:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

הלא זה דברי – יודע אני שאם יחזרו בתשובה לא תחריבם, ואהיה שקרן בעיניהם:

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

וימן – לשון הזמנה.

להציל לו מרעתו – מחום השמש.

קיקיון – עשב הגדל למעלה בענפים רבים ומיצל, וכך שמו:

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותך – התולעת את הקיקיון. במקום שיאמר לזכר 'ויך', יאמר לשון נקבה ותך:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

חרישית – אמרו רבותינו (גיטין לא ב): בשעה שמנשבת, משתקת כל הרוחות מפניה. והיא חמה מאד. וכן תרגם יונתן, "שתיקא":

ויתעלף – פשמיי"ר בלע"ז:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא עמלת בו – בחרישה וזריעה והשקאת מים:

שבן לילה – כמו בֶן לילה, לא גדל אלא לילה אחד:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

אשר לא ידע וגו' – קטנים.

ובהמה רבה – בני אדם גדולים, ודעתן כבהמה, שאינם מכירים מי בראם.