קטגוריה:יונה ד ח

◥

►

◄

ויהי כזרח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית ותך השמש על ראש יונה ויתעלף וישאל את נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *

וַיְהִ֣י ׀ כִּזְרֹ֣חַ הַשֶּׁ֗מֶשׁ וַיְמַ֨ן אֱלֹהִ֜ים ר֤וּחַ קָדִים֙ חֲרִישִׁ֔ית וַתַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶשׁ עַל־רֹ֥אשׁ יוֹנָ֖ה וַיִּתְעַלָּ֑ף וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֕אמֶר ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי׃

נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *

וַ/יְהִ֣י׀ כִּ/זְרֹ֣חַ הַ/שֶּׁ֗מֶשׁ וַ/יְמַ֨ן אֱלֹהִ֜ים ר֤וּחַ קָדִים֙ חֲרִישִׁ֔ית וַ/תַּ֥ךְ הַ/שֶּׁ֛מֶשׁ עַל־רֹ֥אשׁ יוֹנָ֖ה וַ/יִּתְעַלָּ֑ף וַ/יִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁ/וֹ֙ לָ/מ֔וּת וַ/יֹּ֕אמֶר ט֥וֹב מוֹתִ֖/י מֵ/חַיָּֽ/י׃

נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *

הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.

ביאורים:

• ביאור קצר על כל הפרק •

מקראות גדולות

עריכה

תרגום יונתן (כל הפרק)

וַהֲוָה כְּמַדְנַח שִׁמְשָׁא, וְזַמֵין יְיָ רוּחַ קִדוּמָא שְׁתִיקָא, וּטְפָחַת שִׁמְשָׁא עַל רֵישָׁא דְיוֹנָה וְאִשְׁתַּלְהִי, וּשְׁאֵיל יַת נַפְשֵׁיהּ לְמֵימַת וַאֲמַר: טַב דַאֲמוּת מִדְאֵיחֵי:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

חרישית – אמרו רבותינו (גיטין לא ב): בשעה שמנשבת, משתקת כל הרוחות מפניה. והיא חמה מאד. וכן תרגם יונתן, "שתיקא": ויתעלף – פשמיי"ר בלע"ז:

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

ויהי. רוח קדים – ממזרח:

חרישית – אמר רבי מרינוס, שהיתה חזקה ומשמעת שאון, עד שתחרשנה האוזניים:

ויתעלף – כמו "תתעלפנה" (עמוס ח, יג); "ותכס בצעיף ותתעלף" (בראשית לח, יד), שהתעלף בבגדיו:

רד"ק

עריכה

• לפירוש "רד"ק" על כל הפרק •

ויהי. וימן – הזמין הרוח לפי שעה, להוסיף לו צרה על צרתו כחום השמש.

ופירוש חרישית, חזקה, שנעשו בני אדם כחרשים בנשיבתה. ותרגם יונתן, "שתיקתא". ורוח קדים היא חמה.

ותך השמש, הרוח והשמש:

ויתעלף – יגעה נפשו ונבהלה מאד, עד שלא יכול לעמוד על עצמו מרוב החום וכמעט יצאה רוחו, כמו שפירשנו "תתעלפנה" בספר עמוס, וכן בדברי רז"ל: שמא יתעלפה (שבת ט ב):