רד"ק על יונה ד
<< · רד"ק על יונה · ד
פסוק א
ואיך ידע יונה, ועדיין לא הגיע ארבעים יום? אמר לו האל יתברך ברוח נבואה, כי שב ממה שגזר עליהם, כיוון ששבו מדרכם הרעה:
ויחר לו – כמו שפירשנו, בעבור ישראל, שלא שבו מדרכם הרעה:פסוק ב
הלא זה דברי – מה שהייתי חושב ומדבר עם ליבי, כי הייתי מפחד שישובו, ותינחם על הרעה, ותהיה תשובתם גורמת רעה לישראל:
אנה – כתיב בה"א:
עד היותי – בעוד היותי, וכן: "עוד זה מדבר" (ראה איוב א, טז-יח):
קדמתי לברוח – קודם שתבוא אלי נבואתך בזה פעם שנית:
ונחם – קמץ, כי הוא בינוני מבנין נפעל:פסוק ג
פסוק ד
פסוק ה
פסוק ו
ועשה עמו אות זה, להשכילו בגזרת ה', וכי רחמיו על כל מעשיו:
וקיקיון – הוא עשב שתארכנה פארותיו ותגבהנה ועושה צל.
ובמשנה: "ולא בשמן קיק". ואמרו בגמרא: מאי קיק? ריש לקיש אמר: קיקיון דיונה. אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי קיקיון דיונה, ולצלוליבא דמי, ואבי פשקי רבי. פירוש, בין בצעי המים הוא גדל. ועל פום חנוון מדלן יתיה. פירוש, על פתחי החנויות מדלין אותו לצל. ומפרצדוהי עבדין משחא. פירוש, מגרעיניו עושין שמן.
ופירש רבינו שמואל בן חפני, שהוא עשב הנקרא בלשון ערבי אלכרו"א. ופירוש צלוליבא, מצאתי בתשובת הגאונים, אילן סרק, ויש במקומינו הרבה, ועושה גרעינים ועושין מהן שמן, וכל מי שיש לו צינה הרבה שותה ממנו, ושמו בלשון ערבי אלכרו"ע:
מרעתו – מחום השמש שהיכהו, שיבשו עצי הסוכה שהיו לו צל:פסוק ז
בעלות – בבי"ת:
ותך את הקיקיון – תולעת לשון נקבה, וכן: "כי תאכלנו התולעת" (דברים כח, לט):
ותך – רוצה לומר, שחתכו למטה, ואחר שנפסק ממנו לחות הארץ ונחתך, יבשו עליו שהיו לו לצל. והנה יום אחד היתה לו השמחה, ולמחרת בעלות השחר הוכה ויבש:פסוק ח
ופירוש חרישית, חזקה, שנעשו בני אדם כחרשים בנשיבתה. ותרגם יונתן, "שתיקתא". ורוח קדים היא חמה.
ותך השמש, הרוח והשמש:
ויתעלף – יגעה נפשו ונבהלה מאד, עד שלא יכול לעמוד על עצמו מרוב החום וכמעט יצאה רוחו, כמו שפירשנו "תתעלפנה" בספר עמוס, וכן בדברי רז"ל: שמא יתעלפה (שבת ט ב):פסוק ט
פסוק י
ואף על פי שפירשנו זה על ישראל, מכל מקום על מין האדם מדבר, כמו שאמר: "יצרתיו אף עשיתיו"; אלא לפי שישראל מכירים בכבוד האל יותר משאר מין האדם, זולתי החכמים שבהם, אמר הפסוק על ישראל:
אשר לא עמלת בו ולא גדלתו – הדבר שיעמול בו האדם, הוא עצב יותר באובדו. ואף על פי שהאל יתברך לא עמל ביצירת הנבראים, דיברה תורה כלשון בני אדם, להבין השומעים:
שבין לילה היה ובין לילה אבד - בין כמו בֶן, וכן "בִן נון". ובִן לילה, כמו בֶן לילה, כמו בן חודש, בן עשרים. ופירוש בן לילה, כי בלילה אחת צמח, ובלילה האחרת אבד בסוף הלילה, כי בעלות השחר הוכה וייבש:פסוק יא
אדם – כולל זכרים ונקבות.
אשר לא ידע – שהם קטנים, ולא ידעו בין ימינם לשמאלם, ואין בהם חטא, ואין להם עונש אלא בעבור האבות, וכיון שהאבות שבו, הנה הם בלא עונש. וכן בהמה רבה שיש בעיר, והבהמה אין לה עונש וזכות, ועל כל אלה ראוי לחוס ולחמול, וכל שכן על רבים.
<< · רד"ק על יונה · ד