רד"ק על יונה ג
<< · רד"ק על יונה · ג · >>
תוכן עניינים
פסוק א (כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ד (כל הפסוק)
- ויחל יונה – כי העיר היתה מהלך שלושה ימים מן הקצה אל הקצה, והחל יונה להיכנס בעיר עד מהלך יום.
- ובלכתו בעיר היה קורא ואומר: עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת. רוצה לומר, כמהפכת סדום ועמורה, כי מעשיה היו כמעשיהם:
פסוק ה (כל הפסוק)
ויאמינו – כי אנשי האניה היו בעיר, והעידו עליו כי הטילוהו אל הים, וכל עניינו כמו שהיה; לפיכך האמינו בנבואתו ושבו בתשובה שלמה:
ויקראו צום – קודם אזהרת המלך עשו תשובה מעצמם, והתענו ולבשו שקים:פסוק ו (כל הפסוק)
ויגע הדבר – הדבר אשר דבר הנביא וקרא על העיר:
אדרתו – אדרת המלוכה שעליו. ויונתן תרגם, "לבוש יקריה":פסוק ז (כל הפסוק)
ויזעק – העביר כרוז בעיר על התשובה. ואף על פי שהעם היו נזהרים מאליהם, הוסיף עוד עינוי הבהמה והשבת הגזל:
מטעם המלך – רוצה לומר, מעצתו ושכלו; הוא וגדוליו כולם הסכימו בזה. וכן: "וטעם זקנים יקח" (איוב יב); "בשנותו את טעמו" (תהילים לד, א), והדומים להם. ותרגם יונתן, "מגזירת מלכא":פסוק ח (כל הפסוק)
ויתכסו. בחזקה – בכל לב:
מדרכו הרעה – שאר עבירות:
ומן החמס – הוא כנגד כולם, ועליו נגזרה גזרתם:פסוק ט (כל הפסוק)
מי יודע – אולי ישוב וניחם האלהים בשוּבנוּ ממעשינו הרעים. או פירושו, מי שיודע דרכי התשובה – ישוב, והאלהים יתברך ינחם.
ותרגם יונתן, "מאן ידע דאית ביה חובין יתוב מנהון ויתרחם עלנא מן קדם ה'":
ונחם – פתח, כי הוא פועל עבר, מוסב לעתיד מפני הוי"ו. והוא מבנין נפעל:פסוק י (כל הפסוק)
וירא. מדרכם הרעה – כלל כל הרעות. ומן החמס שבו בתשובה שלמה, כמו שאמרו רז"ל (תענית טז א): מי שגזל מריש ובנאו בבירה גדולה, מקעקע כל הבירה כולה, ומחזיר מריש לבעליו:
וינחם האלהים – כי כל דבריו שאמר להרע לבני האדם, בתנאי אם לא ישובו; אבל אם ישובו, יסלח. וזו המידה היא ממידותיו יתברך, כמו שאמר בתורה. וכן אמר ירמיהו: "רגע אדבר" וגו' (ירמיה יח, ז); וכן אמר יחזקאל: "ובשוב רשע מרשעתו" וגומר (יחזקאל יח):
<< · רד"ק על יונה · ג · >>
