מ"ג יונה ד ח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי כזרח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית ותך השמש על ראש יונה ויתעלף וישאל את נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֣י ׀ כִּזְרֹ֣חַ הַשֶּׁ֗מֶשׁ וַיְמַ֨ן אֱלֹהִ֜ים ר֤וּחַ קָדִים֙ חֲרִישִׁ֔ית וַתַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶשׁ עַל־רֹ֥אשׁ יוֹנָ֖ה וַיִּתְעַלָּ֑ף וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֕אמֶר ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי׃
תרגום יונתן
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
חרישית – אמר רבי מרינוס, שהיתה חזקה ומשמעת שאון, עד שתחרשנה האוזניים:
ויתעלף – כמו "תתעלפנה" (עמוס ח, יג); "ותכס בצעיף ותתעלף" (בראשית לח, יד), שהתעלף בבגדיו:רד"ק
ופירוש חרישית, חזקה, שנעשו בני אדם כחרשים בנשיבתה. ותרגם יונתן, "שתיקתא". ורוח קדים היא חמה.
ותך השמש, הרוח והשמש:
ויתעלף – יגעה נפשו ונבהלה מאד, עד שלא יכול לעמוד על עצמו מרוב החום וכמעט יצאה רוחו, כמו שפירשנו "תתעלפנה" בספר עמוס, וכן בדברי רז"ל: שמא יתעלפה (שבת ט ב):מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
רוח קדים – היא העזה שברוחות וחמה ביותר, ולא היה דבר עומד בפניה, כי הוא ישב במזרח העיר:
חרישית – רוצה לומר, משמיע שאון רב, עד שהיה מחריש את האוזניים:
ותך השמש – רוצה לומר, השמש השליך ניצוציו על ראש יונה:
ויתעלף – בעבור חמימות הרוח וחום השמש:
וישאל את נפשו – שאל וביקש את נפשו להיפרד ממנו, למען ימות:
ויאמר – אמר אל נפשו: טוב מותי מחיי. וזהו על כי נחלה מאד מתוקף חמימות הרוח וניצוצי השמש, וסבל ייסורים הרבה:
מצודת ציון
חרישית – מלשון חֵרֵש:
ותך – רוצה לומר, זרחה והשליך ניצוציו:
ויתעלף – עניין חלשות והעדר ההרגשה, כמו: "בניך עולפו" (ישעיה נא):מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
תולדות אהרן
• לפירוש "תולדות אהרן" על כל הפרק •