אבן עזרא על יונה ד
<< · אבן עזרא על יונה · ד
פסוק א
פסוק ב
ויתפלל – פירשתיו:
ונחם – תואר, כי על כן הוא קמ"ץ, כמשפט כל בניין נפעל:פסוק ג
פסוק ד
ויאמר. ההיטב – כמו "ואכות אותו טחון היטב" (דברים ט, כא), ואטחון טחינה שלימה גמורה.
והטעם, למה חרה לך על ככה?
ויפת אמר: היחר לך שאיטיב אני למי שארצה? וזה הבל הוא:פסוק ה
פסוק ו
וימן. קיקיון – חכמי ספרד אומרים, דלעת או קרה. ואין צורך לדעת מהו:
להציל לו מרעתו – מרוב חום השמש. ויש אומרים, כי בעבור שעמד במעי הדג זמן ארוך, עור בשרו רך ולא יוכל לסבול החום:פסוק ז
פסוק ח
ויהי. רוח קדים – ממזרח:
חרישית – אמר רבי מרינוס, שהיתה חזקה ומשמעת שאון, עד שתחרשנה האוזניים:
ויתעלף – כמו "תתעלפנה" (עמוס ח, יג); "ותכס בצעיף ותתעלף" (בראשית לח, יד), שהתעלף בבגדיו:פסוק ט
פסוק י
ויאמר – הכתוב דיבר דרך שיבינו השומעים, כי השם לא יעמול בכל הבריאות.
והנה הטעם, אתה חסתה על דבר לא עשית, ואיך לא אחוס אני על מעשיי?
ומלת בִן בחירק, כמו "בן נון" (שמות לג, יא ועוד); "והיה אם בן הכות הרשע" (דברים כה, ב).
והנה לא שמח בקיקיון רק יום אחד, מהבוקר עד הערב. והנה היה, מתחילת הלילה – הֵחֵל שיגדל עד הבוקר, ולערב הֵחֵל ליבש, וכעלות השחר כולו יבש. על כן אמר, שבן לילה היה ובן לילה אבד:פסוק יא
ואני. שתים עשרה רבוא – שלא חטאו, גם בהמות. והנה דרך סברא, כי "נהפכת" (יונה ג, ד) – כמהפכת סדום, כי הדבר הזה ידוע בכל העולם.
<< · אבן עזרא על יונה · ד