קטגוריה:ויקרא יא ד

<< | ספר ויקרא • פרק י"א • פסוק ד' | >>

אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם.

אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם.

המהדורה המוטעמת:

אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִֽמַּעֲלֵי֙ הַגֵּרָ֔ה וּמִמַּפְרִסֵ֖י הַפַּרְסָ֑ה אֶֽת־הַ֠גָּמָ֠ל כִּֽי־מַעֲלֵ֨ה גֵרָ֜ה ה֗וּא וּפַרְסָה֙ אֵינֶ֣נּוּ מַפְרִ֔יס טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

אַ֤ךְ אַ֤ךְ - מילית, חיוב

צורת יסוד: 389
מורפ': HTa אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־זֶה֙ זֶה֙ - כינוי גוף, רומז, זכר, יחיד

צורת יסוד: 2088
מורפ': HPdxms לֹ֣א לֹ֣א - מילית, שלילה

צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn תֹֽאכְל֔וּ תֹֽאכְל֔וּ - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 398
מורפ': HVqi2mp מִֽמַּעֲלֵי֙ מִֽ - מילת יחס
מַּעֲלֵי֙ - פועל, הפעיל, בינוני פעיל (הווה), זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: m/5927
מורפ': HR/Vhrmpc הַגֵּרָ֔ה הַ - מילית, ה' הידיעה
גֵּרָ֔ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/1625
מורפ': HTd/Ncfsa וּמִמַּפְרִיסֵ֖י וּ - ו' החיבור
מִ - מילת יחס
מַּפְרִיסֵ֖י - פועל, הפעיל, בינוני פעיל (הווה), זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: c/m/6536
מורפ': HC/R/Vhrmpc הַפַּרְסָ֑ה הַ - מילית, ה' הידיעה
פַּרְסָ֑ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/6541
מורפ': HTd/Ncfsa אֶֽת אֶֽת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־הַ֠גָּמָל הַ֠ - מילית, ה' הידיעה
גָּמָל - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/1581
מורפ': HTd/Ncmsa כִּֽי כִּֽי - ו' החיבור

צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC־מַעֲלֵ֨ה מַעֲלֵ֨ה - פועל, הפעיל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 5927
מורפ': HVhrmsc גֵרָ֜ה גֵרָ֜ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 1625
מורפ': HNcfsa ה֗וּא ה֗וּא - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1931
מורפ': HPp3ms וּפַרְסָה֙ וּ - ו' החיבור
פַרְסָה֙ - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: c/6541
מורפ': HC/Ncfsa אֵינֶ֣נּוּ אֵינֶ֣ - מילית, שלילה
נּוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 369
מורפ': HTn/Sp3ms מַפְרִ֔יס מַפְרִ֔יס - פועל, הפעיל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 6536
מורפ': HVhrmsa טָמֵ֥א טָמֵ֥א - תואר, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 2931
מורפ': HAamsa ה֖וּא ה֖וּא - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1931
מורפ': HPp3ms לָכֶֽם לָ - מילת יחס
כֶֽם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp2mp׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

אַ֤ךְ מהפך (משרת, דרגא 5) אֶת־זֶה֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

לֹ֣א מונח (משרת, דרגא 5) תֹֽאכְל֔וּ זקף קטן (מלך, דרגא 2)

מִֽמַּעֲלֵי֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

הַגֵּרָ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וּמִמַּפְרִיסֵ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)

הַפַּרְסָ֑ה אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

אֶֽת־הַ֠גָּמָל תלישא גדולה (שליש, דרגא 4)

כִּֽי־מַעֲלֵ֨ה קדמא (משרת, דרגא 5) גֵרָ֜ה גרש (שליש, דרגא 4)

ה֗וּא רביעי (משנה, דרגא 3)

וּפַרְסָה֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

אֵינֶ֣נּוּ מונח (משרת, דרגא 5) מַפְרִ֔יס זקף קטן (מלך, דרגא 2)

טָמֵ֥א מרכא (משרת, דרגא 5) ה֖וּא טפחא (מלך, דרגא 2)

לָכֶֽם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

אַךְ אֶת זֶה להלן נזכרים בעלי חיים בעלי סימן טהרה אחד, ולכן אינם כשרים לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה: אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס, טָמֵא הוּא לָכֶם.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	בְּרַם יָת דֵּין לָא תֵיכְלוּן מִמַּסְּקֵי פִשְׁרָא וּמִסְּדִיקֵי פַרְסְתָא יָת גַּמְלָא אֲרֵי מַסֵּיק פִּשְׁרָא הוּא וּפַרְסְתֵיהּ לָא סְדִיקָא מְסָאַב הוּא לְכוֹן׃
ירושלמי (יונתן):	בְּרַם יַת דֵין לָא תֵיכְלוּן מִמִינָא דְמַסְקֵי פִּישְׁרָא וּסְדִיקֵי פַּרְסָתָא דְאִיתְיְלִיד מִמְסָאָבְתָּא בְּרַם יַת גַמְלָא אֲרֵי מַסִיק פּוּשְׁרָא וּפַרְסָתֵיהּ לָא סְדִיקָא מְסָאָב הוּא לְכוֹן:

מדרש ספרא

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ג (עריכה)

[ג] "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה"-- יש לך במעלי גרה שאין אתה אוכל. ואיזה? זה טהור שנולד מן הטמא.

[ד] או אינו אלא טמא שנולד מן הטהור?...
תלמוד לומר 'גמל טמא הוא' -- זה טמא ואין זה טמא.

ר' שמעון אומר מה תלמוד לומר "גמל" "גמל" (ויקרא יא, ד) (דברים יד, ז) שני פעמים? אחד גמל שנולד מן הגמלה ואחד גמל שנולד מן הפרה.

[ה] "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה"-- יש לך במעלי הגרה ובמפריסי הפרסה שאי אתה אוכל, ואלו הן הטריפות:

נקובת הושט
ופסוקת הגרגרת ברובה
נשברה השדרה ונפסק החוט שלה
נקב קרום של מוח
נקב הלב לבית חללו
נטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום
הריאה שנקבה או שחסרה. ר' שמעון אומר עד שתנקב לבית הסמפונות.
נקבה הקיבה
נקבו הדקים.
ריב"י אומר אף נקבה המרה פסולה.
[ז] הכרס הפנימי שנקבה או שנקרע רוב החיצונה. ר' יהודה אומר בגדולה טפח ובקטנה רובה.
המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ.
נפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה
ודרוסת הזאב בדקה. ר"י אומר דרוסת הזאב בדקה, ודרוסת הארי בגסה, ודרוסת הנץ בעוף הדק, ודרוסת הנס בעוף הגס.

יכול אף נפחת הגלגולת ולא ניקב קרום של מוח? נקב הלב ולא לבית חללו? נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה? ניטל הכבד ונשתייר הימנו כזית? המסס ובית הכוסות שנקבו זה לתוך זה? [ט] נטלו הכליות, ניטל הטחול, ניטל לחי התחתון? נטלה האם שלה וחרותה(?) בידי שמים? תלמוד לומר 'נבילה וטריפה' -- מה נבלה שאין כמוה חיה אף טריפה שאין כמוה חיה, יצאת זו שכמוה חיה.

[י] יכול אפילו אכלה הרדופני או שאכלה צואת תרנגולים או ששתתה מים הרעים? תלמוד לומר 'נבילה וטריפה' -- מה נבלה שאינה בת חיים אף טריפה שאינה בת חיים.

הגלודה -- ר' מאיר מכשיר וחכמים אוסרים. ומודים שאם נשתייר עליה עור כסלע שהיא כשירה.

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ד (עריכה)

[א] מנין לרבות חמש חטאות מתות? תלמוד לומר "ממעלי הגרה..טמא..."^[1]
מנין לרבות פסולי המוקדשים? תלמוד לומר "וממפריסי הפרסה..טמא..."^[2].
מנין לרבות חלב חמש חטאות מתות? תלמוד לומר "ממעלי הגרה..טמא".
מנין לרבות חלב פסולי המוקדשין? תלמוד לומר "וממפריסי הפרסה..טמא".

מנין לרבות חלב בהמה טמאה?

ודין הוא! אסר בהמה טמאה, אסר ענבים בנזיר. מה ענבים בנזיר -- עשה מה שיוצא מהם כמותם, אף בהמה טמאה -- נעשה את שיוצא מהם כמותם.
[ב] הין! אם עשה את היין כענבים -- שהוא כגופן! נעשה חלב בהמה כבהמה שאינה כגופה?!
רבן שמעון בן גמליאל אומר, אם עשה את היין כענבים בנזיר -- שאסור בפסולתם! נעשה חלב בהמה כבהמה שאין אסור בפסולתה?!
תרומה תוכיח! שאין אסור בפסולתה ועשה את שיוצא ממנה כמותה!
[ג] הין! אם החמיר בתרומה באיסור חמור נחמיר בבהמה באיסור קל?!
תלמוד לומר "גמל" "גמל" שני פעמים -- אם אינו ענין לבשרה תנהו ענין לחלבה.

[ד] יכול אף בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים יהא בלא תעשה על אכילתן?

ודין הוא! ומה אם בהמה -- שהקלת במגעה -- החמרת בחלבה, מהלכי שתים -- שהחמיר במגען -- אינו דין שנחמיר בחלבם?!
תלמוד לומר "זה" -- זה טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא.
אוציא את החלב שאינו נוהג בכל ולא אוציא את הבשר שנוהג בכל?...
תלמוד לומר "זה טמא הוא" -- זה בלא תעשה על אכילתו ואין בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים בלא תעשה על אכילתן.

[ה] "את הגמל כי מעלה גרה הוא..ואת השפן כי מעלה גרה הוא..ואת הארנבת כי מעלה גרה היא" מה תלמוד לומר? אם לתיקון המקרא הרי כבר נאמר 'הגמל והארנבת והשפן כי מעלה גרה המה', ולמה באו? לרבות את הריבוי שאמרנו.

[ו] "את הגמל כי מעלה גרה הוא" מה תלמוד לומר? שיכול יתירנו סימן אחד.

ודין הוא! ומה אם חזיר -- שמפריס פרסה -- טמא, גמל -- שאין מפריס פרסה -- אינו דין שיהא טמא?!
אילו כן הייתי אומר מי אוסר את החזיר? גרה! היא תתיר גמל!
תלמוד לומר "את הגמל כי מעלה גרה היא"

יאמר בגמל וקל וחומר לחזיר? ומה גמל שמעלה גרה טמא, חזיר -- שאינו מעלה גרה -- אינו דין שיהא טמא?!
[ז] אילו כן הייתי אומר מי אוסר את הגמל? פרסה! והוא תתיר את החזיר!
תלמוד לומר "ואת החזיר כי מפריס פרסה ולא גרה טמא הוא".

^ עי' בפי' המלבי"ם שהכוונה אל חמשה מתוך ששה פעמים שכתוב בתורה את המילים "טמא הוא לכם"/ ולא הגהתי כך בתוך הספרא עצמו היות שגם המלבי"ם לא הגיה בטקסט הספרא שלו -- ויקיעורך
^ כהערה הנ"ל, עפ"פ המלבי"ם דריש כאן מפעם הששית שכתוב "טמא הוא לכם", עיי"ש -- ויקיעורך

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

את הגמל וגו', ואת השפן וגו', ואת הארנבת וגו', ואת החזיר וגו'. לא התירה תורה בהמה וחיה אלא בשני סימנים אלו, והם פרסותיו סדוקות ומעלה גרה. ומה שלא הזכיר הסוס והחמור, כי אין בהם אחד מסימנים הללו, ולכך הוצרך לפרוט ארבעה אלו שיש בכל אחד מהם סימן אחד של טהרה ואעפ"כ הם טמאים, כיון שאין בהם שני הסימנים של הכשר אלא אחד בלבד והתורה לא התירה אלא בשנים. וכשהזכיר הכתוב החזיר אף הכלב בכלל, שהרי הוא כמותו שאינו מעלה גרה אבל פרסותיו סדוקות, וכן הנביא המשילם זה לזה הוא שאמר (ישעיה סו) זובח השה עורף כלב מעלה מנחה דם חזיר, והזכיר שלשה חיות בלשון זכר ובידוע שהנקבות בכלל האסור, לפי שהנקבה בכלל הזכר. וכן הארנבת אלו כתב הארנב היתה הנקבה בכללו ג"כ כמו השאר, אבל הוצרך הכתוב להזכיר הארנבת בלשון נקבה כדי לרמוז שמין הארנבת הם אנדרוגינוס ויש בהם כלים לזכר ולנקבה והם מולידים ויולדים.

ובמדרש הזכיר כאן ארבע חיות אלה בארבעה פסוקים, כל חיה וחיה בפסוק בפני עצמו, לרמוז על ארבע מלכיות שהיו בזמנים חלוקים כל אחד ואחד גלות בפני עצמו. ודרשו רז"ל את הגמל זו מלכות בבל, שנאמר (תהלים קלז) בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. את השפן, זו יון שבטלה התורה מפי הנביאים, שנאמר (עמוס ח) הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה', וכתיב (שם) ונעו מים עד ים. ואת הארנבת זו מדי, שעשתה את ישראל פאה והפקר להשמיד להרוג ולאבד, וכן שם אשת תלמי הארנבת שמה. ואת החזיר. זו מלכות גלות הרביעי, שנאמר (תהלים פ) יכרסמנה חזיר מיער. אבל במשנה תורה בסדר ראה הזכיר שלשתן בפסוק אחד הוא שכתוב (דברים יד) את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה וגו', והזכיר הרביעי בפסוק מפני עצמו, הוא שכתוב ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ולא גרה, והיה זה לרמוז כי השלש גליות אע"פ שהיו זמניהם חלוקים היו כאלו הם מחוברים לפי שזמנם מועט וקצר, אבל הגלות הרביעי הזכירו בפני עצמו בין בפרשה זו בין במשנה תורה, להורות כי הוא גלות ארוך בפני עצמו ושקול כנגד כולם, וכנגד ארבע מלכיות הללו הזכיר דוד המלך ע"ה ארבע פעמים הודאה במזמור הנקרא הלל הגדול. הזכיר תחלה (תהלים קלו) הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, על מלכות בבל, והזכיר שנית הודו לאלהי האלהים, על מלכות יון, והזכיר שלישית הודו לאדני האדונים, על מלכות מדי. והזכיר שלשה הודו רצופין כנגד שלש חיות שהזכיר משה ביחד, והזכיר בפסוק אחרון מן המזמור הודו לאל השמים, כנגד מלכות אדום, ולפי שראה ברוח הקדש ישועה והצלה לישראל מכולן לכך נתן הודאה כנגד כולן, והזכיר בהודאה זו השמים מפני שבגאולה זו ישמחו השמים ותגל הארץ.

ובמדרש תנחומא למה נמשלה מלכות זו לחזיר, שעתיד הקב"ה להחזיר עליהן מדת הדין. ויש נוסחאות שכתוב בהן שעתיד להחזיר העטרה ליושנה, והענין כי שני המקדשים נבנו ע"י ישראל, בית ראשון בנה שלמה שהוא מזרע יהודה, בית שני בנה זרובבל שהיה ג"כ מזרע יהודה, שנאמר (זכריה ד) ידי זרובבל יסדו וגו', ונעשה על ידי כורש שנתן רשות בזה, אבל הבית השלישי עתידה אומה זו לבנותו, וזהו שאמרו עתיד להחזיר העטרה ליושנה, לפי שהוא החריבו.

ויש נוסחאות שכתוב, עתיד הקב"ה להחזירו לנו, וההמון מבינים שהחזיר יהיה טהור לישראל, אבל באור הענין על הכח שלו שהוא מצר לישראל, ולעתיד ישוב עם שאר כל הכחות לעזור ולתמוך לישראל כי ירבה השלום בעולם, שנאמר (ישעיה יא) וגר זאב עם כבש וגו', וכתיב (שם) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי.

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

את הגמל כי מעלה גרה הוא. הול"ל כי פרסה איננו מפריס שזה עיקר טעם אל הטומאה וכן בשפן וארנבת קשה זה, ובחזיר אמר כי מפריס פרסה הוא הל"ל כי אינו מעלה גרה, ולמה התחיל בכולם בסימן טהרה שלהם וביאור ענין זה שסימן טהרה שבכולם מוסיף טומאה על טומאתן כדרך שאמרו בעשו (בר"ר סה, א) שנמשל לחזיר שפושט את טלפיו להראות כאילו כשר ותוכו מלא תוך ומרמה וזה מורה על כל מי שאין תוכו כברו כמדת הצבועים המראים את עצמם כשרים והמה בלי ספק גרועים מן הרשע הגמור שתוכו וברו שוין לרעה, כמו שפירש"י על פסוק ולא יכלו דברו לשלום (בראשית לז, ד) וע"כ הפרסת פרסה בחזיר הוא סימן טומאה לפי שבפרסה זו הוא יכול להטעות הבריות ולהראות כאילו הוא כשר וכן בהפך זה בגמל ושפן וארנבת, ואע"פ שכל מדות אלו אינן שייכין בבהמות מ"מ הם מולידים תכונה רעה זו בגוף האוכלם כי כל אוכלם יאשמו (ע"פ ירמיה ב ג) להיות מן כתות הצבועים המראים את עצמם כשרים כמו עשו וחביריו.

ובזה מיושב מה שדרשו (ויק"ר יג, ה) את הגמל זו בבל, שנאמר (תהלים קלז, ה) בת בבל השדודה אשר שישלם לך גמולך שגמלת לנו. ואת השפן זו מדי, כי מעלה גרה היא שמגדלת צדיקים שנאמר (אסתר ב, כא) ומרדכי יושב בשער המלך. ארנבת זו יון, כי מעלת גרה היא. אלכסנדרוס כד חזי לשמעון הצדיק קאים על רגלוהי ומברכו כו' (עיין יומא סט.) החזיר זו אדום, שמפריס פרסה מראה עצמו כשר וגרה לא יגר שאינו מגדל צדיקים אלא הורגן כו'. ויש להתפלא על מדרש זה מה ראה על ככה להוציא כל המקראות האלו מפשוטם אלא ודאי שכוונתו לתרץ ד' לשונות כי, שהזכיר, שעשה מן הסימן טהרה טעם על הטומאה, ובלי ספק שכוונת הפסוק לרמוז על מדת הצבועים שסימן טהרה שלהם מוסיף להם טומאה וזה לא יצדק בבהמות כלל כ"א באדם, ע"כ ר"ל שכל האוכל מהם מקבל טבעם כי הדבר הנאכל ישוב לטבע האוכל. והביא ראיה מן המפורסמים שכל ד' מלכיות אלו האוכלים מן ד' מינים אלו כולם קבלו טבעם שהם מראים את עצמם ככשרים כאילו כוונתם להטיב לישראל ותוכם רע ומר כי כל מחשבותם רק רע כל היום, וישראל לא נזהרו מהם בראותם כי הם מגדלים קצת צדיקים ובאמת שלצורך הנאתם עשו כן ותוכם היו שונאי ישראל.

ומ"ש את הגמל זו בבל, אין כוונתו לפרש המקרא ולהוציאו מפשוטו אלא לומר לך שתואר הגמל מצוי במלכות בבל, כי כשם שהגמל מעלה גרה הוא ומצד זה הוא נראה כשר כך מלכות בבל הראו את עצמם כגומלי חסדים עם ישראל והכתוב אומר (תהלים קלז, ה) אשרי שישלם לך גמולך שגמלת לנו וגו' לומר לך שהגמול ההוא היה על צד הזיוף, וכן מדי ויון שהיו מקרבים הצדיקים כמרדכי ושמעון הצדיק והכל על צד הזיוף, וכן אדום עושים כמעשה החזיר שמראין טלפיהם ככשרים לומר שאין פושטין ידיהם בגזל ליקח ממון ישראל בזרוע והם הורגים אותם ואין להאריך מזה יותר, ועל צד המליצה עשה סמך מן גמל לבבל ושפן למדי כו' ומ"מ לעולם אין כוונתו לפרש המקראות חוץ מפשוטם.

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

ממעלי וגו' וממפריסי וגו'. רז"ל אמרו (תו"כ בכורות ו) שבא לאסור אפילו מעלה ומפריס אם נמצאו במעי טמאה. ופשט הכתוב הוא על זה הדרך ממעלי הגרה זה הגמל, וממפריסי וגו' זה החזיר, או זה או זה קאמר, ולזה דייק לומר וממפריסי וגומר, ולא אמר ומפריסי, והבן: