קטגוריה:ויקרא יא ג
כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו.
כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ.
כֹּ֣ל ׀ מַפְרֶ֣סֶת פַּרְסָ֗ה וְשֹׁסַ֤עַת שֶׁ֙סַע֙ פְּרָסֹ֔ת מַעֲלַ֥ת גֵּרָ֖ה בַּבְּהֵמָ֑ה אֹתָ֖הּ תֹּאכֵֽלוּ׃
כֹּ֣ל כֹּ֣ל - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 3605
מורפ': HNcmsa׀ מַפְרֶ֣סֶת מַפְרֶ֣סֶת - פועל, הפעיל, בינוני פעיל (הווה), נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 6536
מורפ': HVhrfsa פַּרְסָ֗ה פַּרְסָ֗ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 6541
מורפ': HNcfsa וְשֹׁסַ֤עַת וְ - ו' החיבור
שֹׁסַ֤עַת - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/8156
מורפ': HC/Vqrfsa שֶׁ֨סַע֙ שֶׁ֨סַע֙ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 8157
מורפ': HNcmsc פְּרָסֹ֔ת פְּרָסֹ֔ת - שם עצם, נקבה, רבים, נפרד
צורת יסוד: 6541
מורפ': HNcfpa מַעֲלַ֥ת מַעֲלַ֥ת - פועל, הפעיל, בינוני פעיל (הווה), נקבה, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 5927
מורפ': HVhrfsc גֵּרָ֖ה גֵּרָ֖ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 1625
מורפ': HNcfsa בַּבְּהֵמָ֑ה בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
בְּהֵמָ֑ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: b/929
מורפ': HRd/Ncfsa אֹתָ֖הּ אֹתָ֖ - מילית, מושא ישיר (את)
הּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo/Sp3fs תֹּאכֵֽלוּ תֹּאכֵֽלוּ - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: 398
מורפ': HVqi2mp׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
כֹּ֣ל מונח לגרמה (שליש, דרגא 4) ׀ פסיק (לגרמה) (שליש, דרגא 4)
מַפְרֶ֣סֶת מונח (משרת, דרגא 5) פַּרְסָ֗ה רביעי (משנה, דרגא 3)
וְשֹׁסַ֤עַת מהפך (משרת, דרגא 5) שֶׁ֨סַע֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
פְּרָסֹ֔ת זקף קטן (מלך, דרגא 2)
מַעֲלַ֥ת מרכא (משרת, דרגא 5) גֵּרָ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)
בַּבְּהֵמָ֑ה אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
אֹתָ֖הּ טפחא (מלך, דרגא 2)
תֹּאכֵֽלוּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה בעלת פרסה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת שפרסתה שסועה, מַעֲלַת גֵּרָה מחזירה אוכל שנלעס חלקית ונבלע זמנית ללעיסה שנייה (ראה בוויקיפדיה) בַּבְּהֵמָה - אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | כֹּל דִּסְדִיקָא פַרְסְתַהּ וּמַטְלְפָן טִלְפִין פַּרְסָתַהּ מַסְּקָא פִשְׁרָא בִּבְעִירָא יָתַהּ תֵּיכְלוּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | כָּל דִסְדִיקָא פַּרְסָתָא וּמַטִילְפָא טִילְפִין פַּרְסָתָא וּדְאִית לָהּ קַרְנִין מַסְקָא פִּישְׁרָא בִּבְעִירָא יָתָהּ תֵּיכְלוּן: |
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ב (עריכה)
[ט] 'כל בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסה מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו'[1] (ויקרא יא, ג) (דברים יד, ו)-- לרבות את השליל.
הוציא העובר את ידו והחזירה -- מותר באכילה. יכול אפילו הוציא את ראשו והחזירו יהיה מותר? תלמוד לומר "אך". מה ראית לומר הוציא העובר את ידו והחזירה מותר באכילה -- מפני שאינו כילוד, ומה ראית לומר הוציא את ראשו והחזירו אסור באכילה -- מפני שהוא כילוד.
[י] אתה אומר לכך בא הכתוב לחלק בין איברים לאיברים או לא בא הכתוב אלא לחלק בין עוברים לעוברים, לומר איזה עובר יהיה מותר - שאילו נולד היה מותר. ואיזה? זה בן-תשעה וחי בחולין.
- מנין בן-תשעה ומת, בן-שמונה חי או מת?
- במוקדשים בן-תשעה ומת, בן-שמונה חי או מת?
- ולד מעושרת בן-תשעה ומת, בן-שמונה חי או מת?
תלמוד לומר "כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה[2] בבהמה אותה תאכלו" -- לרבות את השליא.
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ג (עריכה)
[א] יכול אפילו יצאת מקצתה? תלמוד לומר (ויקרא יא, ג) "אותה תאכלו".
"אותה תאכלו" (דברים יד, ו)-- אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה.
[ב] אין לי אלא בעשה; בלא תעשה מנין? תלמוד לומר 'הגמל והארנבת והשפן והחזיר...מבשרם לא תאכלו'.
אין לי אלא אלו בלבד; שאר בהמה טמאה מנין?
- ודין הוא! ומה אלו --שיש בהם סימני טהרה-- הרי זה בלא תעשה על אכילתן, שאין בהם סימני טהרה -- אינו דין שיהיה בלא תעשה על אכילתן?!
- נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מקל וחומר. נמצא מצות עשה שלהם מן הכתוב ומצות לא תעשה שלהם מקל וחומר.
- ^ מילים אלו הם מעין שילוב של שני פסוקים שונים בתורה וכן ציינו ועי' במלבי"ם -- ויקיעורך
- ^ בשאר נוסחאות הספרא כאן מסתיים פרשה ב' של הספרא והמשך המילים משמשים כפתיח לפרק ג'. אולם לכאורה המלבי"ם כאן הגיה את כל הפסקא כציטוט אחד ודרשה אחת וכן הגהנו, עיי"ש -- ויקיעורך
רש"י
"פרסה" - פלאנט"ה בלע"ז
"ושסעת שסע" - שמובדלת מלמעלה ומלמטה בשתי צפרנין כתרגומו ומטלפא טלפין שיש שפרסותיו סדוקות מלמעלה ואינן שסועות ומובדלות לגמרי שמלמטה מחוברות (חולין עא)
"מעלת גרה" - מעלה ומקיאה האוכל ממעיה ומחזרת אותו לתוך פיה לכתשו ולטחנו הדק
"גרה" - כך שמו ויתכן להיות מגזרת מים הנגרים (ש"ב יד) שהוא נגרר אחר הפה ותרגומו פשרא שע"י הגרה האוכל נפשר ונמוח
"בבהמה" - תיבה זו יתירה היא לדרשה להתיר את השליל הנמצא במעי אמו (ת"כ שם פד)
"אותה תאכלו" - ולא בהמה טמאה והלא באזהרה היא אלא לעבור עליה בעשה ולא תעשה (זבחים לד)
וכדי שלא תפרש "אינה מפרסת פרסה" שאין לה פרסה, הביא ראיה מן התרגום שתרגם 'סדיקא פרסתא'. ומפני שפירש כי "מפרסת פרסה" דסדיקא, הוצרך לפרש "ושוסעת שסע" דכתיב היינו שלגמרי סדוק, דאין לפרש שאינו משמע סדוק לגמרי, אף על גב דסדוק קצת אינו סימן טהרה, מה בכך, דיש לומר דהכתוב אומר שהיא סדוקה, וסתם סדוק - הוא לגמרי סדוק, ולפירוש רש"י לא יתכן, דהא סתם סדוק - אינו לגמרי, דהא "מפרסת פרסה" פירשו סדוק במקצת, ולפיכך אמר 'כתרגומו', שבלשון "ושוסעת שסע" רוצה לומר שהיא סדוק לגמרי, שהרי התרגום מתרגם 'ומטלפין טלפין', שמשמע לגמרי סדוק עד שהם שתי פרסות, ולפי זה פירש "ושוסעת שסע פרסות" רוצה לומר שמובדלין לגמרי פרסות של הבהמה. ומהשתא מה שהקשה הרא"ם, דמה מביא (רש"י) ראיה מן התרגום, שהרי לשון המקרא יותר מבואר מן התרגום, שהרי "ושוסעת שסע" משמע שסועה לגמרי, כמו "ושסע אותו בכנפיו" (לעיל א, יז), בודאי צריך הוא להביא ראיה, שלא תאמר כי בלשון "ושוסעת שסע" אינו משמע רק לשון סדוק בלבד, וזה לא יתכן לפירוש רש"י, והוצרך להביא ראיה מן המתרגם:
ובתרגום ירושלמי (כאן) יש 'ומטלפין טלפין וסדיקא סדיק', אינו חולק על זה, מפני שהירושלמי מפרש "מפרסת פרסה" כלומר שיש לו רבוי טלפים, ואינו משמע מזה שהם סדוקות לגמרי, לכך הוסיף 'וסדיקא סדיק', כלומר שהם סדוקות לגמרי, ואין חילוק כלל בין אונקלוס ובין הירושלמי, כיון ששניהם נכונים, כי כאשר כתוב בראשונה 'ומטלפין טלפין' פירושו שיש לו טלפין ואפילו אינו סדוקות לגמרי, וכאשר יכתוב אחריו 'וסדיקא סדוק' רוצה לומר סדוק לגמרי. ואם יכתוב בראשונה 'סדיקא פרסתא', אז פירושו שאינו סדוק לגמרי, וכאשר יכתוב אחריו 'מטלפין טלפין' רוצה לומר שהם שני טלפין לגמרי:
[ו] להתיר את השליל הנמצא בבהמה. פירש רש"י בפרק בהמה המקשה (חולין דף סט.) שדי בהמה דרישא דקרא אבהמה דסיפא דקרא, ודרוש הכי בהמה [הנמצאת] בבהמה תאכלו:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
פַּרְסָה – פלנט"א [plante = כף רגל] בְּלַעַז.
וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע – שֶׁמֻּבְדֶּלֶת מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה בִּשְׁתֵּי צִפָּרְנִין, כְּתַרְגּוּמוֹ: "וּמַטְלְפָן טִלְפִין"; שֶׁיֵּשׁ שֶׁפַּרְסוֹתָיו סְדוּקוֹת מִלְמַעְלָה וְאֵינָן שְׁסוּעוֹת וּמֻבְדָּלוֹת לְגַמְרֵי, שֶׁמִּלְּמַטָּה מְחֻבָּרוֹת.
מַעֲלַת גֵּרָה – מַעֲלָה וּמְקִיאָה הָאֹכֶל מִמֵּעֶיהָ, וּמַחֲזֶרֶת אוֹתוֹ לְתוֹךְ פִּיהָ, לְכָתְשׁוֹ וּלְטָחֳנוֹ הָדֵק.
גֵּרָה – כָּךְ שְׁמוֹ, וְיִתָּכֵן לִהְיוֹת מִגִּזְרַת "מַיִם הַנִּגָּרִים" (שמ"ב יד,ד), שֶׁהוּא נִגְרָר אַחַר הַפֶּה. וְתַרְגּוּמוֹ 'פִּשְׁרָא', שֶׁעַל יְדֵי הַגֵּרָה הָאֹכֶל נִפְשָׁר וְנִמּוֹחַ.
בַּבְּהֵמָה – תֵּבָה זוֹ יְתֵרָה הִיא, לִדְרָשָׁא, לְהַתִּיר אֶת הַשְּׁלִיל הַנִּמְצָא בִּמְעֵי אִמּוֹ (ספרא שמיני, פרשה ב,ט; חולין ס"ט ע"א).
אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ – וְלֹא בְּהֵמָה טְמֵאָה. וַהֲלֹא בְּאַזְהָרָה הִיא (להלן פסוק ח)? אֶלָּא לַעֲבֹר עָלֶיהָ בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה (ספרא שם, פרק ג,א-ב; זבחים ל"ד ע"א).
רשב"ם
ושסעת שסע: מובדלת הפרסה לשנים ולא פרסה אחת שלימה כסוס וחמור, ולפי פשוטו של מקרא ותשובת המינים כל הבהמות והחיות והעופות והדגים ומיני ארבה ושרצים שאסר הקב"ה לישראל מאוסים הם, ומקלקלים ומחממים את הגוף ולפיכך נקראו טמאים, ואף רופאים מובהקים אומרים כן, ואף בתלמוד גוים שאוכלים שקצים ורמשים חביל גופייהו:
מעלת גרה: מעלת את מאכלה בגרגרת לאחר אכילתה:
רמב"ן
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • בייס-הספר • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "ויקרא יא ג"
קטגוריה זו מכילה את 19 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 19 דפים.