מפרשי רש"י על ויקרא יא ג
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק י"א • פסוק ג' |
• א • ג • ח • יא • יב • יג • כג • כד • כה • כו • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • מ • מא • מג • מד • מז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כֹּ֣ל ׀ מַפְרֶ֣סֶת פַּרְסָ֗ה וְשֹׁסַ֤עַת שֶׁ֙סַע֙ פְּרָסֹ֔ת מַעֲלַ֥ת גֵּרָ֖ה בַּבְּהֵמָ֑ה אֹתָ֖הּ תֹּאכֵֽלוּ׃
רש"י
"מפרסת" - כתרגומו סדיקא
"פרסה" - פלאנט"ה בלע"ז
"ושסעת שסע" - שמובדלת מלמעלה ומלמטה בשתי צפרנין כתרגומו ומטלפא טלפין שיש שפרסותיו סדוקות מלמעלה ואינן שסועות ומובדלות לגמרי שמלמטה מחוברות (חולין עא)
"מעלת גרה" - מעלה ומקיאה האוכל ממעיה ומחזרת אותו לתוך פיה לכתשו ולטחנו הדק
"גרה" - כך שמו ויתכן להיות מגזרת מים הנגרים (ש"ב יד) שהוא נגרר אחר הפה ותרגומו פשרא שע"י הגרה האוכל נפשר ונמוח
"בבהמה" - תיבה זו יתירה היא לדרשה להתיר את השליל הנמצא במעי אמו (ת"כ שם פד)
"אותה תאכלו" - ולא בהמה טמאה והלא באזהרה היא אלא לעבור עליה בעשה ולא תעשה (זבחים לד)
רש"י מנוקד ומעוצב
מַפְרֶסֶת – כְּתַרְגּוּמוֹ 'סְדִיקָא'.
פַּרְסָה – פלנט"א [plante = כף רגל] בְּלַעַז.
וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע – שֶׁמֻּבְדֶּלֶת מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה בִּשְׁתֵּי צִפָּרְנִין, כְּתַרְגּוּמוֹ: "וּמַטְלְפָן טִלְפִין"; שֶׁיֵּשׁ שֶׁפַּרְסוֹתָיו סְדוּקוֹת מִלְמַעְלָה וְאֵינָן שְׁסוּעוֹת וּמֻבְדָּלוֹת לְגַמְרֵי, שֶׁמִּלְּמַטָּה מְחֻבָּרוֹת.
מַעֲלַת גֵּרָה – מַעֲלָה וּמְקִיאָה הָאֹכֶל מִמֵּעֶיהָ, וּמַחֲזֶרֶת אוֹתוֹ לְתוֹךְ פִּיהָ, לְכָתְשׁוֹ וּלְטָחֳנוֹ הָדֵק.
גֵּרָה – כָּךְ שְׁמוֹ, וְיִתָּכֵן לִהְיוֹת מִגִּזְרַת "מַיִם הַנִּגָּרִים" (שמ"ב יד,ד), שֶׁהוּא נִגְרָר אַחַר הַפֶּה. וְתַרְגּוּמוֹ 'פִּשְׁרָא', שֶׁעַל יְדֵי הַגֵּרָה הָאֹכֶל נִפְשָׁר וְנִמּוֹחַ.
בַּבְּהֵמָה – תֵּבָה זוֹ יְתֵרָה הִיא, לִדְרָשָׁא, לְהַתִּיר אֶת הַשְּׁלִיל הַנִּמְצָא בִּמְעֵי אִמּוֹ (ספרא שמיני, פרשה ב,ט; חולין ס"ט ע"א).
אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ – וְלֹא בְּהֵמָה טְמֵאָה. וַהֲלֹא בְּאַזְהָרָה הִיא (להלן פסוק ח)? אֶלָּא לַעֲבֹר עָלֶיהָ בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה (ספרא שם, פרק ג,א-ב; זבחים ל"ד ע"א).
מפרשי רש"י
[ה] כתרגומו סדיקא. ומה שאמר אצל הגמל (ר' פסוק ד) "ופרסה איננה מפריס", ואף על גב שהגמל יש לו סדוק פרסה, כמו שפירש (רש"י) לקמן בפרשה אצל (ר' פסוק כו) "כל בהמה מפרסת פרסה ושסע אינה שוסעת", אין זה קשיא, דהכי פירושו, כי איננה מפריס לגמרי שתי פרסות, ולכך גבי גמל כתיב "איננה מפריס", ולשון זה שם התאר לבהמה, שלשון "אין" משמש על התאר ובבינוני, ורצה לומר שאינה מתוארת בשם פרסה, שאף על גב שיש לה סדוק פרסות - אינה מתוארת בשם "מפרסת פרסה", כי התאר בא כאשר יש בו התאר לגמרי, שלכך יתואר בו. שלא יתואר האדם שהוא לבן אם אינו לבן לגמרי, אף על גב שיש בו לובן. אבל באחרים נזכר תמיד לשון "לא", "ופרסה לא יפריס" (פסוקים ד, ה), וזה ניכר וברור מאוד:
וכדי שלא תפרש "אינה מפרסת פרסה" שאין לה פרסה, הביא ראיה מן התרגום שתרגם 'סדיקא פרסתא'. ומפני שפירש כי "מפרסת פרסה" דסדיקא, הוצרך לפרש "ושוסעת שסע" דכתיב היינו שלגמרי סדוק, דאין לפרש שאינו משמע סדוק לגמרי, אף על גב דסדוק קצת אינו סימן טהרה, מה בכך, דיש לומר דהכתוב אומר שהיא סדוקה, וסתם סדוק - הוא לגמרי סדוק, ולפירוש רש"י לא יתכן, דהא סתם סדוק - אינו לגמרי, דהא "מפרסת פרסה" פירשו סדוק במקצת, ולפיכך אמר 'כתרגומו', שבלשון "ושוסעת שסע" רוצה לומר שהיא סדוק לגמרי, שהרי התרגום מתרגם 'ומטלפין טלפין', שמשמע לגמרי סדוק עד שהם שתי פרסות, ולפי זה פירש "ושוסעת שסע פרסות" רוצה לומר שמובדלין לגמרי פרסות של הבהמה. ומהשתא מה שהקשה הרא"ם, דמה מביא (רש"י) ראיה מן התרגום, שהרי לשון המקרא יותר מבואר מן התרגום, שהרי "ושוסעת שסע" משמע שסועה לגמרי, כמו "ושסע אותו בכנפיו" (לעיל א, יז), בודאי צריך הוא להביא ראיה, שלא תאמר כי בלשון "ושוסעת שסע" אינו משמע רק לשון סדוק בלבד, וזה לא יתכן לפירוש רש"י, והוצרך להביא ראיה מן המתרגם:
ובתרגום ירושלמי (כאן) יש 'ומטלפין טלפין וסדיקא סדיק', אינו חולק על זה, מפני שהירושלמי מפרש "מפרסת פרסה" כלומר שיש לו רבוי טלפים, ואינו משמע מזה שהם סדוקות לגמרי, לכך הוסיף 'וסדיקא סדיק', כלומר שהם סדוקות לגמרי, ואין חילוק כלל בין אונקלוס ובין הירושלמי, כיון ששניהם נכונים, כי כאשר כתוב בראשונה 'ומטלפין טלפין' פירושו שיש לו טלפין ואפילו אינו סדוקות לגמרי, וכאשר יכתוב אחריו 'וסדיקא סדוק' רוצה לומר סדוק לגמרי. ואם יכתוב בראשונה 'סדיקא פרסתא', אז פירושו שאינו סדוק לגמרי, וכאשר יכתוב אחריו 'מטלפין טלפין' רוצה לומר שהם שני טלפין לגמרי:
[ו] להתיר את השליל הנמצא בבהמה. פירש רש"י בפרק בהמה המקשה (חולין דף סט.) שדי בהמה דרישא דקרא אבהמה דסיפא דקרא, ודרוש הכי בהמה [הנמצאת] בבהמה תאכלו: