מפרשי רש"י על ויקרא יא כה
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק י"א • פסוק כ"ה | >>
• א • ג • ח • יא • יב • יג • כג • כד • כה • כו • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • מ • מא • מג • מד • מז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְכׇל־הַנֹּשֵׂ֖א מִנִּבְלָתָ֑ם יְכַבֵּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃
רש"י
"וכל הנשא מנבלתם" - כל מקום שנאמרה טומאת משא חמורה מטומאת מגע שהיא טעונה כבוס בגדים
רש"י מנוקד ומעוצב
וְכָל הַנֹּשֵֹא מִנִּבְלָתָם – כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֶמְרָה טֻמְאַת מַשָּׂא, חֲמוּרָה מִטֻּמְאַת מַגָּע, שֶׁהִיא טְעוּנָה כִּבּוּס בְּגָדִים (ספרא שם, ז-ח).
מפרשי רש"י
[טז] כל מקום שיש בו משא חמורה וכו'. אף על גב דכן כתיב בפירוש בכתוב, נראה שרוצה לומר, שלא תאמר שאינה חמורה, רק כי סתם נושא - נוגע אותו בבגדיו, כדכתיב (חגי ב', י"ב) "הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו", ולפיכך הוא טעון כבוס בגדים, דעל ידי שנושא אותו נוגע בבגדיו גם כן, דזה אינו, אלא שהוא חמור ממגע, וטעון כבוס בגדים אף על גב דלא נגע בבגדיו, דאם לא כן, מאי צריך ללמדינו, פשיטא אם נגע בבגדיו טעון כבוס בגדים. והרמב"ן ז"ל (פסוק כח) פירש כך פשטיה דקרא, מפני כי הנוגע נוגע בנחת, ואין בגדיו מסייעים, אבל הנושא, ברוב פעמים מכביד עליו המשא, עד שבגדיו מסייעים גם כן. ואם שדעת הרמב"ן שכיון שהרוב כך הוא - אפילו היכא שלא סייעו נמי טעון כיבוס בגדים, דעת רש"י אינו כך ללכת אחר הרוב, ופשוט. והרא"ם פירש שלא נלמוד קל וחומר מנושא, מה משא - דאין טומאתו מרובה, דהא שרצים מטמאים במגע ולא מטמאים במשא (כלים פ"א מ"א), וכן בקרי (שם), אפילו הכי במקום שמטמא במשא טעון כבוס בגדים, נוגע - שהוא מרובה, לא כל שכן שיהא טעון כבוס, על זה קאמר דמשא חמור דטעון כבוס בגדים, אבל מגע אינו טעון כבוס בגדים, ולכך קאמר 'בכל מקום', משמע דמשא חמור דטעון כבוס, ואי ילפינן קל וחומר דמגע נמי טעון כבוס, אם כן לא משתמיט תנא בשום דוכתא לומר דמגע טעון כבוס: