מ"ג ויקרא יא כה

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכל הנשא מנבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכָל הַנֹּשֵׂא מִנִּבְלָתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכׇל־הַנֹּשֵׂ֖א מִנִּבְלָתָ֑ם יְכַבֵּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

אונקלוס:	וְכָל דְּיִטּוֹל מִנְּבִילַתְהוֹן יְצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וִיהֵי מְסָאַב עַד רַמְשָׁא׃
ירושלמי (יונתן):	וְכָל דְיוֹסִיט מִן נְבֵילְתְּהוֹן יְצַבַּע לְבוּשׁוֹי וִיהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא:

"וכל הנשא מנבלתם" - כל מקום שנאמרה טומאת משא חמורה מטומאת מגע שהיא טעונה כבוס בגדים

[ח] "הנושא...יכבס בגדיו" -- מלמד שהנושא מטמא בגדים.

והלא דין הוא! ומה אם מגע --מרובה-- אינו מטמא בגדים, משא --מועט-- אינו דין שלא יטמא?!
תלמוד לומר "הנושא...יכבס בגדיו"-- מלמד שהנושא מטמא בגדים.

[ט]

יכול אף הציפה? תלמוד לומר 'בגד'.
אי בגד, יכול בגד גדול לבן - מטמא בזב ומטמא בנגעים; ומנין גדול צבוע? קטן לבן? קטן צבוע? עד שאתה מרבה שביץ של סבכא והגלגלים? תלמוד לומר 'בגד' 'בגדיו' (ויקרא יא: כה, כח, מ, מ) -- ריבה.
מנין לעשות שאר כלים כבגדים? תלמוד לומר "וטמא".
יכול יטמא אדם וכלי חרס? תלמוד לומר 'בגד' -- בגד הוא מטמא ואינו מטמא אדם וכלי חרס.
מנין לרבות הציב היוצא ממנו ושערה שכנגדו? תלמוד לומר "וטמא".