מפרשי רש"י על ויקרא יא לד
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק י"א • פסוק ל"ד | >>
• א • ג • ח • יא • יב • יג • כג • כד • כה • כו • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • מ • מא • מג • מד • מז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
מִכׇּל־הָאֹ֜כֶל אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יָב֥וֹא עָלָ֛יו מַ֖יִם יִטְמָ֑א וְכׇל־מַשְׁקֶה֙ אֲשֶׁ֣ר יִשָּׁתֶ֔ה בְּכׇל־כְּלִ֖י יִטְמָֽא׃
רש"י
"מכל האכל אשר יאכל" - מוסב על מקרא העליון כל אשר בתוכו יטמא (פסחים כ) מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים והוא בתוך כלי חרס הטמא יטמא וכן כל משקה אשר ישתה בכל כלי והוא בתוך כלי חרס הטמא יטמא למדנו מכאן דברים הרבה למדנו שאין אוכל מוכשר ומתוקן לקבל טומאה עד שיבאו עליו מים פעם אחת ומשבאו עליו מים פעם אחת מקבל טומאה לעולם ואפי' נגוב והיין והשמן וכל הנקרא משקה מכשיר זרעים לטומאה כמים שכך יש לדרוש המקרא אשר יבא עליו מים או כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא האוכל ועוד למדו רבותינו מכאן שאין ולד הטומאה מטמא כלים שכך שנינו יכול יהיו כל הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס ת"ל כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אוכל ומשקה מיטמא מאויר כלי חרס ואין כל הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס לפי שהשרץ אב הטומאה והכלי שנטמא ממנו ולד הטומאה לפיכך אינו חוזר ומטמא כלים שבתוכו ולמדנו עוד שהשרץ שנפל לאויר תנור והפת בתוכו ולא נגע השרץ בפת התנור ראשון והפת שנייה ולא נאמר רואין את התנור כאלו מלא טומאה ותהא הפת תחלה שאם אתה אומר כן לא נתמעטו כל הכלים מלהטמא מאויר כלי חרס שהרי טומאה עצמה נגעה בהן מגבן ולמדנו עוד על ביאת מים שאינה מכשרת זרעים אלא א"כ נפלו עליהן משנתלשו שאם אתה אומר מקבלין הכשר במחובר אין לך שלא באו עליו מים ומהו אומר אשר יבא עליו מים ולמדנו עוד שאין אוכל מטמא אחרים אלא א"כ יש בו כביצה (ת"כ יומא פ) שנא' אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת
רש"י מנוקד ומעוצב
מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל – מוּסָב עַל מִקְרָא הָעֶלְיוֹן: "כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא" מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, אֲשֶׁר בָּאוּ עָלָיו מַיִם, וְהוּא בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא, יִטְמָא. וְכֵן כָּל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי, וְהוּא בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא, יִטְמָא. לָמַדְנוּ מִכָּאן דְּבָרִים הַרְבֵּה: לָמַדְנוּ שֶׁאֵין אֹכֶל מֻכְשָׁר וּמְתֻקָּן לְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו מַיִם פַּעַם אַחַת, וּמִשֶּׁבָּאוּ עָלָיו מַיִם פַּעַם אַחַת – מְקַבֵּל טֻמְאָה לְעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ נָגוּב. וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְכָל הַנִּקְרָא מַשְׁקֶה – מַכְשִׁיר זְרָעִים לְטֻמְאָה כַּמַּיִם, שֶׁכָּךְ יֵשׁ לִדְרֹשׁ הַמִּקְרָא: אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם אוֹ כָּל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי, יִטְמָא הָאֹכֶל. וְעוֹד לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן, שֶׁאֵין וְלַד הַטֻּמְאָה מְטַמֵּא כֵּלִים; שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ: 'יָכוֹל יְהוּ כָּל הַכֵּלִים מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלֵי חֶרֶס? תַּלְמוּד לוֹמַר: כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא מִכָּל הָאֹכֶל, אֹכֶל וּמַשְׁקֶה מִטַּמֵּא מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, וְאֵין כָּל הַכֵּלִים מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס' (ספרא שם, פרק ט,א; פסחים כ' ע"א). לְפִי שֶׁהַשֶּׁרֶץ אַב הַטֻּמְאָה, וְהַכְּלִי שֶׁנִּטְמָא מִמֶּנּוּ – וְלַד הַטֻּמְאָה, לְפִיכָךְ אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְטַמֵּא כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ. וְלָמַדְנוּ עוֹד, שֶׁהַשֶּׁרֶץ שֶׁנָּפַל לַאֲוִיר תַּנּוּר וְהַפַּת בְּתוֹכוֹ, וְלֹא נָגַע הַשֶּׁרֶץ בַּפַּת – הַתַּנּוּר רִאשׁוֹן וְהַפַּת שְׁנִיָּה; וְלֹא נֹאמַר: רוֹאִין אֶת הַתַּנּוּר כְּאִלּוּ מָלֵא טֻמְאָה, וּתְהֵא הַפַּת תְּחִלָּה. שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, לֹא נִתְמַעֲטוּ כָּל הַכֵּלִים מִלִּטַּמֵא מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, שֶׁהֲרֵי טֻמְאָה עַצְמָהּ נָגְעָה בָּהֶן מִגַּבָּן (פסחים שם). וְלָמַדְנוּ עוֹד עַל בִּיאַת מַיִם, שֶׁאֵינָהּ מַכְשֶׁרֶת זְרָעִים אֶלָּא אִם כֵּן נָפְלוּ עֲלֵיהֶן מִשֶּׁנִּתְלְשׁוּ (חולין קי"ח ע"ב); שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר: מְקַבְּלִין הֶכְשֵׁר בִּמְחֻבָּר – אֵין לְךָ שֶׁלֹא בָּאוּ עָלָיו מַיִם, וּמַהוּ אוֹמֵר: אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם? וְלָמַדְנוּ עוֹד, שֶׁאֵין אֹכֶל מְטַמֵּא אֲחֵרִים אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ כַּבֵּיצָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר יֵאָכֵל (ספרא שם,א; יומא פ' ע"א), אֹכֶל הַנֶּאֱכָל בְּבַת אַחַת; וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים: אֵין בֵּית הַבְּלִיעָה מַחֲזִיק יוֹתֵר מִבֵּיצַת תַּרְנְגֹלֶת (יומא שם).
מפרשי רש"י
[כב] מוסב על מקרא העליון. ולא קאי על "ואותו תשבורו" דסמיך ליה, דלא שייך ליה כלל (כ"ה ברא"ם):
[כג] כל אשר באו עליו מים והוא בתוך כלי הטמא. פירוש, דאין "אשר יבוא עליו מים יטמא" שכל אוכל שיבוא עליו מים יטמא כמשמעות הכתוב, אלא פירושו 'והוא בתוך כלי הטמא'. ומה שאמר 'והוא בתוך כלי חרס הטמא', אין רוצה לומר דהמים באו עליו - והאוכל הוא בתוך כלי הטמא, דהא אפילו באו עליו מים קודם לכן - כשבא אחר כך לכלי טמא - טמאים, אלא רוצה לומר דהכתוב מחובר למעלה "מכל האוכל אשר יאכל" אשר באו עליו מים כבר, והוא בתוך כלי חרס הטמא, כדכתיב (פסוק לג) "כל אשר בתוכו":
[כד] ואפילו נגוב. דהא כתיב "אשר יבוא עליו מים", ולא כתיב 'אשר יש עליו מים', דהוי משמע דוקא יש עליו עדיין מים, אבל מדכתיב "אשר יבוא" משמע אפילו אינו עדיין עליו:
[כה] שכך יש לדרוש. דאין לומר דקרא אתיא שהמשקין מקבלים טומאה מן הכלי, דהוי למכתב 'ומכל משקה אשר ישתה', כמו שכתב "מכל האוכל", דמאי שנא גבי אוכל כתיב "מכל האוכל אשר יאכל" וגבי משקה כתיב "וכל משקה" ולא 'ומכל משקה אשר ישתה', אלא "וכל משקה אשר ישתה" קאי על לפני זה, דכתיב "אשר יבוא עליו מים יטמא", ואמר הכתוב כמו שאם בא מים עליו מכשירין, הכי נמי מכשיר כל משקה:
[כו] אוכלין ומשקין מטמאין. אף על גב דקרא לא איירי בטומאת משקין, והא דכתיב "וכל משקה" רוצה לומר שמשקין מכשירין האוכלין ולקבל טומאה, מכל מקום אין המקרא יוצא מידי פשוטו (שבת דף סג.), ודרשינן גם כן שמשקין מקבלין טומאה מכלי חרס:
[כז] אלא אם כן יש בו כביצה. ואף על גב דקרא איירי בקבלת טומאה, כמו שפירש רש"י למעלה 'ועוד למדו שאין ולד הטומאה כו, ואם כן בקבלת טומאה איירי, לא ליטמא אחרים, הכי פירושו "מכל האוכל אשר יאכל יטמא", דהוא מקבל טומאה לגמרי - אפילו לטמא אחרים, אבל פחות מכביצה, אף על גב דמקבל טומאה, אינו מקבל טומאה לטמא אחרים פחות מכביצה. והא דלא אמרינן דאפילו לקבל טומאה בעי כביצה, כפשטיה דקרא דאיירי בקבלת טומאה, לפי שדרשו בתורת כהנים (כאן) אבל יטמא אפילו פחות מכביצה, פירוש, דהוי למכתב 'מכל אשר יאכל', מאי "אוכל אשר יאכל", אלא ללמוד דכל אוכל מקבל טומאה, רק דנקרא שם "אוכל", אף על גב דאין כאן כביצה. ואיפכא ליכא למימר, לומר "אוכל" ללמד שיטמא אחר פחות מכביצה, היינו מפני דיותר יש לאוקמי קרא דקבלת טומאה [לא] צריך כביצה, דיותר מקבל טומאה משהוא מטמא אחר, דלא צריך כביצה לקבלת טומאה, ולטמא אחר צריך כביצה. ועוד, ד"מכל האוכל" יש לאוקמי בקבלת טומאה, דהוא קודם, ו"אשר יאכל" יש לאוקמי לטמא אחרים אחר כך:
בד"ה ולמדנו עוד כו' אלא מדאורייתא כו' והתו' בפ' העור והרוטב כתבו דרש"י ס"ל בעלמ' דלקבלת טומאה סגי בכל שהוא ע"ש כנ"ל: