מפרשי רש"י על ויקרא יא לג
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק י"א • פסוק ל"ג | >>
• א • ג • ח • יא • יב • יג • כג • כד • כה • כו • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • מ • מא • מג • מד • מז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְכׇ֨ל־כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ אֲשֶׁר־יִפֹּ֥ל מֵהֶ֖ם אֶל־תּוֹכ֑וֹ כֹּ֣ל אֲשֶׁ֧ר בְּתוֹכ֛וֹ יִטְמָ֖א וְאֹת֥וֹ תִשְׁבֹּֽרוּ׃
רש"י
"אל תוכו" - אין כלי חרס מיטמא אלא מאוירו (חולין כד)
"כל אשר בתוכו יטמא" - הכלי חוזר ומטמא מה שבאוירו (ס"א צ"ל בתוכו)
"ואתו תשבורו" - (ת"כ) למד שאין לו טהרה במקוה
רש"י מנוקד ומעוצב
אֶל תּוֹכוֹ – אֵין כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ (משנה כלים ב,א; חולין כ"ד ע"ב).
כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא – הַכְּלִי חוֹזֵר וּמְטַמֵּא מַה שֶּׁבַּאֲוִירוֹ.
וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ – לִמֵּד שֶׁאֵין לוֹ טָהֳרָה בְּמִקְוֶה (ספרא שמיני, פרשתא ז,יג).
מפרשי רש"י
[כ] אין כלי חרס מקבל טומאה אלא מאוירו. דהא כתיב "אל תוכו". ואם תאמר, מנא לן דמאוירו מטמא, שמא לא יטמא אלא מתוכו בנגיעת הכלי, בפרק קמא דחולין (סוף כד ע"ב) מקשה זה, ומתרץ התם, נאמר "תוכו" ליטמא, שיקבל הכלי טומאה, דכתיב "וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו", ונאמר "תוכו" לטמא, שמטמא הכלי חרס אחרים, דכתיב "כל אשר בתוכו יטמא", מה "תוכו" האמור שמטמא כלי חרס, אף על גב דמה שבתוכו לא נגע בכלי חרס - טמא מה שבתוכו, דהתורה העידה על כלי חרס שמטמא מה שבתוכו אפילו מלא חרדל, דכתיב "כל אשר בתוכו יטמא". והשתא על כרחך החרדל הזה מאוירו הוא שנטמא, דאין לומר מפני שנגע החרדל לכלי, אם כן לא יטמא אלא הנוגע בדופן הכלי, ולמה יטמא הכל. דלא מצינו רק שני לחולין, ושלישי לתרומה, ורביעי בקדש, אבל שיטמא עד מאה - זה אינו. ועוד, דאין אוכל מטמא אוכל (פסחים דף יד.). ואם כן, על כרחך כל החרדל כאחד נטמא מאוירו, אף "תוכו" האמור לטמא, שמקבל הכלי טומאה, אף על גב שלא נגע. ואף על גב ד"תוכו" (השני) מצריך צריכי לגופיה, ללמוד שמטמא מה שבתוכו, ואיך נלמוד גזירה שוה, מתרץ התם דמיותר הוא, דלא הוה ליה למכתב רק 'וכי יפול אל תוך כלי חרס', מאי "תוכו", לדרשא אתיא:
[כא] הכלי חוזר וכו'. לא שהכלי מלא טומאה מן השרץ, דאם כן למה נתמעטו כלים דלקמן (רש"י פסוק לד), אלא שמקבלין טומאה מן הכלי, ואין כלי מטמא כלי: