רשב"ם על ויקרא יא

<< · רשב"ם על ויקרא · יא · >>

(א). לאמר אליהם: למשה ולאהרן, ומזה יש להוכיח על כל לאמר הכתוב בוידבר ה' אל משה כי פירושו לאמר למשה ולפי שלמעלה נתייחד הדיבור לאהרן לבדו, נאמר כאן לאמר אליהם לשניהם:

(ג). מפרסת פרסה: ציפורן אחת כעין מנעל ולא ציפורנים בכל אצבע כארנבת ושפן:
ושסעת שסע: מובדלת הפרסה לשנים ולא פרסה אחת שלימה כסוס וחמור, ולפי פשוטו של מקרא ותשובת המינים כל הבהמות והחיות והעופות והדגים ומיני ארבה ושרצים שאסר הקב"ה לישראל מאוסים הם, ומקלקלים ומחממים את הגוף ולפיכך נקראו טמאים, ואף רופאים מובהקים אומרים כן, ואף בתלמוד גוים שאוכלים שקצים ורמשים חביל גופייהו:
מעלת גרה: מעלת את מאכלה בגרגרת לאחר אכילתה:

(ח). ובנבלתם לא תגעו: בשעה שאתם צריכים ליגע בקודש או לאכול קודש כדכתיב כל הנוגע בהם יקדש, יקדש את עצמו, גם בכלי שרת גם במזבח גם בבשר חטאת בכולם כתוב כל הנוגע בהם יקדש, יקדש ויטהר תחילה שאם נגע בנבילה או בשאר טמאות הכתובות בתורה יקדש ויטהר ויטבל תחילה קודם נגיעתו בקדש:

(כ). ההולך על ארבע: כעין דבורים:

(כד). ולאלה תטמאו: אם תגעו בנבלתם ומפרש והולך בהמות טמאות:

'(כו). ' הבהמה אע"פ שהיא מפרסת פרסה אבל שסע איננה סדוקה כגון סוס וחמור וגרה איננה מעלה כל הנוגע בהן בין מתים בין שחוטים יטמא, וכאן לא פירש במותם, אבל בבהמה טהורה כתוב לפנינו וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה וגו' דוקא מתה אבל שחוטה טהורה ואפילו טריפה:

(כז). על כפיו: כגון הדוב והכלב:

(כח). והנושא: מסיט ממקומו אע"פ שלא נגע, אבל אם טענוהו נבילה על כתיפו ולא נגע ולא זז ממקומו אינו טמא, וכן שנינו במסכת זבים, ואפילו מת מוטל על המטה ותחתיו נייר המפסיק בין המת לכלים שתחתיו טהורים הם, שמת אינו מטמא אלא במשא שהוא היסט, וכן שנינו שם ובתרגום ירושלמי מתורגם נושא מסיט:

(לב). מכל כלי עץ וגו': ולא כלי אבנים ולא כלי אדמה:
שק: טלית של נוצת עיזים:
אשר יעשה מלאכה בהם: ולא תשמיש כיסוי שאין עושים בתוכם כלום:

(לד). אשר יבא עליו מים יטמא: מי שרוצה לתת טעם במצות לפי דרך ארץ ולתשובת המינין לא הזקיק הק' טומאה למיני אוכלים ומשקין עד שתיקנם לצורך מאכל ונתינת מים היא תחילת תיקונם ועיקר חשיבותם לצורך אכילה:

(לו). אך מעיין ובור: לפי הפשט אין מקבלים טומאה מים המכונסים בקרקע אלא כמו שפירש למעלה וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא:

(לז). אשר יזרע בקרקע: טהור הוא, כל המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה:
זרע זרוע: זרע של זרעונים ויתנו לנו מן הזרועים בדניאל לשון רבים, זרוע לשון יחיד:

(לט). וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה וגו': אבל אם נשחטה אינה נבלה ואפילו נמצאת טריפה, אבל בנבלת בהמה טמאה לא הזכיר בה מיתה לפי שאפילו אם נשחטה הרי היא נבלה ומטמאה, וחכמים דרשו מן הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצתה אינה מטמאה זו ששחטה טהורה מידי נבילה:

(מ). והאוכל מנבלתה: פירשו חכמים שיעור הוא, שאם נושא שיעור אכילה או נוגע טמא וזהו כזית, ולפי הפשט אוכל טמא אע"פ שלא נגע בידיו כמו שכתוב נבלה וטריפה לא יאכל לטמאה בה: