ספרא (מלבי"ם)/פרשת שמיני/פרק ד

<< | ספרא (מלבי"ם) | >>

מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה

פרק ד

• [א] מנין לרבות חמש חטאות מתות?    תלמוד לומר "ממעלי הגרה..טמא..."^[1]
• מנין לרבות פסולי המוקדשים?    תלמוד לומר "וממפריסי הפרסה..טמא..."^[2].
• מנין לרבות חלב חמש חטאות מתות?    תלמוד לומר "ממעלי הגרה..טמא".
• מנין לרבות חלב פסולי המוקדשין?    תלמוד לומר "וממפריסי הפרסה..טמא".

מנין לרבות חלב בהמה טמאה?

• ודין הוא! אסר בהמה טמאה, אסר ענבים בנזיר. מה ענבים בנזיר -- עשה מה שיוצא מהם כמותם, אף בהמה טמאה -- נעשה את שיוצא מהם כמותם.
• [ב] הין! אם עשה את היין כענבים -- שהוא כגופן! נעשה חלב בהמה כבהמה שאינה כגופה?!
• רבן שמעון בן גמליאל אומר, אם עשה את היין כענבים בנזיר -- שאסור בפסולתם! נעשה חלב בהמה כבהמה שאין אסור בפסולתה?!
• תרומה תוכיח! שאין אסור בפסולתה ועשה את שיוצא ממנה כמותה!
• [ג] הין! אם החמיר בתרומה באיסור חמור נחמיר בבהמה באיסור קל?!
• תלמוד לומר "גמל" "גמל" שני פעמים -- אם אינו ענין לבשרה תנהו ענין לחלבה.

[ד] יכול אף בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים יהא בלא תעשה על אכילתן?

• ודין הוא! ומה אם בהמה -- שהקלת במגעה -- החמרת בחלבה, מהלכי שתים -- שהחמיר במגען -- אינו דין שנחמיר בחלבם?!
• תלמוד לומר "זה" -- זה טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא.
• אוציא את החלב שאינו נוהג בכל ולא אוציא את הבשר שנוהג בכל?...
• תלמוד לומר "זה טמא הוא" -- זה בלא תעשה על אכילתו ואין בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים בלא תעשה על אכילתן.

[ה] "את הגמל כי מעלה גרה הוא..ואת השפן כי מעלה גרה הוא..ואת הארנבת כי מעלה גרה היא" מה תלמוד לומר?   אם לתיקון המקרא הרי כבר נאמר 'הגמל והארנבת והשפן כי מעלה גרה המה', ולמה באו?     לרבות את הריבוי שאמרנו.

[ו] "את הגמל כי מעלה גרה הוא" מה תלמוד לומר?    שיכול יתירנו סימן אחד.

• ודין הוא! ומה אם חזיר -- שמפריס פרסה -- טמא, גמל -- שאין מפריס פרסה -- אינו דין שיהא טמא?!
• אילו כן הייתי אומר מי אוסר את החזיר? גרה! היא תתיר גמל!
• תלמוד לומר "את הגמל כי מעלה גרה היא"

• יאמר בגמל וקל וחומר לחזיר? ומה גמל שמעלה גרה טמא, חזיר -- שאינו מעלה גרה -- אינו דין שיהא טמא?!
• [ז] אילו כן הייתי אומר מי אוסר את הגמל? פרסה! והוא תתיר את החזיר!
• תלמוד לומר "ואת החזיר כי מפריס פרסה ולא גרה טמא הוא".

[ח] "מבשרם"-- ולא מן העצמות ולא מן הגידים ולא מן הטלפים שלהם.

"ובנבלתם לא תגעו" -- יכול יהיו ישראל מוזהרים על מגע נבילות?

• תלמוד לומר "אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו"-- הכהנים אין מטמאים למתים, ישראל מטמאים למתים.  [ט] קל וחומר! אם מטמאים למתים חמורים -- לא יטמא לנבלות הקלות?! הא מה אני מקיים "ובנבלתם לא תגעו"?    ברגל.

[י] אחרים אומרים:

• "ובנבלתם לא תגעו" -- יכול אם נוגע אדם בנבלה ילקה את הארבעים?  תלמוד לומר (ויקרא יא, כד) "ולאלה תטמאו".
• יכול אם ראה אדם את הנבלה ילך ויטמא בה?  תלמוד לומר "ובנבלתם לא תגעו".
• הא כיצד?    הוי אומר רשות.

[יא] "טמאים"-- מלמד שמצטרפין זה עם זה; בשר ובשר, חלב וחלב, בשר וחלב - בין בחייהן בין במיתתם.

[יב] "טמאים"-- לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהם.

"הם"-- פרט לשאין בהם בנותן טעם.

"לכם"-- מותרים הם בהנאה.

1. עי' בפי' המלבי"ם שהכוונה אל חמשה מתוך ששה פעמים שכתוב בתורה את המילים "טמא הוא לכם"/ ולא הגהתי כך בתוך הספרא עצמו היות שגם המלבי"ם לא הגיה בטקסט הספרא שלו -- ויקיעורך
2. כהערה הנ"ל, עפ"פ המלבי"ם דריש כאן מפעם הששית שכתוב "טמא הוא לכם", עיי"ש -- ויקיעורך